אהל אברהם ג

הקדמת בן המחבר

אמר ר' יהודה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר וכו' מאי קראה וחכך כיין הטוב וכו' יעויין במהרש"א בח"א (יבמות צ"ו ע"ב) שאינו רחוק מן השכל שע"י הדבור נתעוררו מולידיו. ובירושלמי שקלים ספ"ב איתא בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דשתי ליה טעמא בפומא. כל הרואה ישתומם להבין דברי רז"ל וחידותם, מצוקי העולם לא די להם במתן שכרם לע"ל אשר אין כח בשכל האנושי להשיג העונג האמתי וע"ז נאמר עין לא ראתה, המה ישתוקקו שבהיותם בעולם האמת והגוף כבר שב אל העפר שיתעוררו כלי הדבור שבגוף אשר בקבר, והרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

- איתא בהקדמת הזוהר (ד' ע"ב) וז"ל: ר' שמעון פתח ואשים דברי בפיך (ישעיה נ"א ט"ז) כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא וליליא בגין דקב"ה ציית לקליהון דאינון דמתעסקין באורייתא ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא וכו'. וכל אלין שאר מלין דאורייתא דמתחדשין קיימין קמי קודשא ב"ה וסלקין ואתעבידו ארצות החיים וכו' וע"ד כתיב (ישעיה ס"ו ע"ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני וגו' עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא ועל דא כתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ השמים לא כתיב אלא שמים.

- הן אמנם הנסיון יורנו והחוש מעיד שההתבודדות הוא גדר גדול לשמור לפיו מחסום ותועלת גדול לזיכוך הנפש והיא אבן הראשה לסדר קדושה וכבר איתנח סימנא ב"ד קדש ילבש כי הנשמה מחצבתה קדש ונכספה וגם כלתה לשאוף למקורה לדבוק בה' ובתורתו הקדושה. וע"י פרישותו מן רובי טרדות העולם יוכל לפנות לבו לקדש עצמו למטה. ולא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. ולעומת זה הזהירו באבות טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי כמו שהיא מעלה גדולה ותועלת רבה לנפש הזכה שלא יהיה לו טרדות הגוף למען יוכל לעלות במדרגות סולם החכמה. כן הוא להיפך ברוב בני אדם אשר עיר פרא אדם יולד ונפש רשע אותה רע, טובים השנים מן האחד. ע"כ האדם אחר החטא נגזר עליו בזעת אפיך תאכל לחם. ובעולם התיקון עתידה הארץ להוציא גלוסקאות. וזהו אשר האבות הקדושים בחרו לנפשם להיות רועי צאן מלאכה קלה ונקיה, שלא יהיה להם מניעה להיות דבק בה' תדיר ברשפי שלהבת אהבה שאין לך מדה טובה הימנה וקדשו עצמם בהזדככות הנפש עד למעלה ראש. ושמעתי מפה קדוש אבא מארי מאור הגולה זצוק"ל שאפשר לומר שזה היה חרון אף של קין בראותו ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו, כי ע"י שהיה רועה צאן השלים את נפשו וידע סוד הקרבן להקריבו בכונה רצויה וקין אשר היה משדד אדמתו ביגיע' רבה נסוג אחור ולא בא לידי מדה זו. וזהו מאמ' הקב"ה אליו הלא אם תטיב לזכך הנפש אז הוא יתרון ומעלה גדולה [עיין פי' הרמב"ן וספורנו] ההתבודדות במלאכת רועי צאן. לא כן אם לא תטיב להיות לך נפש זכה לפתח הזה אשר אתה מקוה לעלות מעלה ע"י היא עוד יורידך מטה כי חטאת רובץ לפתח הבטלה

אבל גם שרידי ה' אשר באהבתו ישגו תמיד ועושים כרשב"י ועולה בידם, לא יתבודד עצמו לגמרי להזדכך נפשו בלבד להיות כאחד מצבא מרום ואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרבות אנשים חטאים את ה' לא ידעו ואת דרכיו לא הכירו, כי לא תושלם חפץ הבריאה אם ישלים אדם את נפשו לבדו ואת נפש זולתו לא יתקן. ומרגלא היה בפומא דרבינו הקדוש בשם רבו הקדוש בעל החת"ס זלה"ה כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות המתחדשים לבקרים, וזאת היתה החבה יתירה נודעת לאברהם אבינו ע"ה כי התבונן בחכמתו כי לא באלה חפץ ה', ואך למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כמ"ש את הנפש אשר עשו בחרן מבואר באריכות בהקדמת חת"ס יו"ד]. ובזה ביאר רבינו כונת הש"ס חלק מביאו רש"י בסדר נח יש דורשין ויש דורשין כי גם נח הבין כונת הבריאה בזה אך דורו לא היה ראוי לכך ואילו היה בדורו של צדיקים עאכו"כ שגם הוא היה מלמד דעת את העם. והיש דורשין לגנאי שאילו היה בדורו של אאע"ה והיה מתנהג כמו שעשה בדורו להשלים רק את נפשו לא היה נחשב לכלום ומשמעות דורשין א"ב ול"פ. אחרי כתבי זאת ראיתי מירוש שלשון הש"ס ולא בדורות אחרים, כ"ש בדורות אחרים. ורש"י עה"ת מביא ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. וכן במ"ר בדורו של משה או בדורו של שמואל. ואפשר כיון לזה במתק לשונו הזהב שלא תקשה הרי התוה"ק העידה צדיק תמים, ועכ"פ התורה כיסתו, וכד' ריב"ב בפ' הזורק: עקיבא בין כך וכ"כ אתה עתיד ליתן את הדין. ועיין בפי' הרמב"ן עה"ת מ"ש והנכון לפי הפשט]. ומשם בארה מאמר רז"ל לא ניצל אאע"ה מכבשן האש אלא בשביל יעקב שנאמר (ישעי' כ"ט כ"ב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. כי באמת אאע"ה מצד עצמו כבר הזדכך נפשו עד מדרגה היותר גבוה אשר ביד האדם להשלים את עצמו [וזה אפשר לכוין בד' משורר הקדוש (קל"ה) הללו עבדי הי' שעומדים כבר בבית ה' בשלימו' הנפש אף שהמה עדיין בחצרות בית אלקינו כי העוה"ז דומה לפרוזדור] ומה היה לו עוד לעשו' בעולם השפל ולא עשה. וכבר כתב הרמב"ם ז"ל לבנו ר"א וז"ל: ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדות הנפש אבל עדיין היה עליו ללמד דעת ולצוות את ביתו אחריו האומה הקדושה אשר בשם יעקב יכונה. והיא שעמדה לו יותר מכל מעשה הטוב וזכות הנפש אשר היה לו לעצמו

ואם אמר יאמר העבד שנרצה אהבתי את אדוני את אשת ואת בני [ילידי רעיוניו] ורעה עינך באחיך האביון [העני בדעת] לאמר קרבה שנח השבע [בעשיריות] שנח השמטה ועתה מתי אעשה גם אנכי לכיתי. כמאמר החכם היש"ר מובא בספר צרוחי יחנו התנא הקדוש כל אלימ"ה עד שאלמוד לאחרים מה שכבר השגתי אלמוד לעצמי מה שלא השגתי אף אתה אמור לוכבר הבטיחנו התנא הקדוש כל העוסק בתורה לשמה זוכה העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. והענין לשמה שלא יהיה עובד את עצמו כי אם לעשות נחת רוח ליוצרנו, ומדרך האוהב את המלך להתאמץ ולהשתדל להכניס ב"א תחת עול מלכותו ולהרבות לו עבדים כיד המלך. [ובספר פלא יועץ בערך לשמה כתב כונת התפלה ותן שכר טוב לכל הבוטחים והשכר יהיה שתשים חלקנו עמהם, כי השכר טוב הוא עשיית רצונו ית"ש שכר מצוה מצוה ויפה שעה אחת בתשובה ומע"ט מכל חיי עולם הבא מפני שעודינו יכול לסגל מצות ומע"ט אשל לזה כל תשוקת העובד מאהבה. ולי העני מעודי כונת התפלה וכתבנו בספר החיים והתכלית מהחיים מהחיים למענך אלקים חיים] ובפומא דרבינו זי"ע היה מרגלא לפרש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דייקא שהמצוה יהיה לו למשיב נפש

ועוד יתרון למדרגת צדיק המשפיע על מדרגת צדיק אשר כל מגמתו להשלים את נפשו ולא ישים את לבו לזולתו. כי בהשלים רק את נפשו, כל ימי היותו על האדמה הוא עולה במדרגה, ובמתים חפשי כיון שמת הוא עומד על המדרגה אשר הגיע ע"י יגיעת עצמו ומה שטרח בע"ש יאכל בשבת. ויש לפרש בזה ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו, הפסיק מלהיות במדרגת הולך כי [משמש בד' לשונות כמו כאשר] לקח אותו אלקים. לא כן הצדיק אשר הוא מתלמידיו של אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ולא חס על עצמו שימעט בזה השגתו והשלמת נפשו ורק שיתרבה כבוד שמים. זה הצדיק גם אחרי בלותו אחרי פטירתו מעולם העשיה היתה לו עדנה כי זכות הרבים תלוי בו וריצה אדוניו ועבדו לעולם. כמאמר חז"ל משה זכה וזיכה את הרבים