עוד יוסף חי תתכו

מכלום. ואין צריך לומר בחייבי לאוין שהוא פטור. והבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טרפה חייב. יען חי הוא אע"פ שסופו למות מחולי זה. ואפילו שחט בבהמה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז ראשה

ל"ט כל אשה אסורה מאלו אם היתה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה. הגדול שבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום אלא אם כן היתה גדולה. ואם היתה פחותה מזה הרי שניהם פטורים מפני שאין ביאתה חשיבה ביאה. וכן אשה גדולה שבא עליה קטן אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה. הרי היא חייבת כרת או מיתה או מלקות והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה שניהם פטורים

מ' הבא על הזכור או הביא זכור עליו. כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים שנאמר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה בין שהיה בועל בין שהיה נבעל. ואם היה קטן בן תשע שנים ויום אחד ומעלה. זה שבא עליו או הביאו על עצמו נסקל והקטן פטור. ואם היה הזכור בן תשע או פחות שניהם פטורין. וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות לפי ששכב עם הזכור. ואע"פ שהוא פחות מבן תשע

מ"א הבא על הבהמה או שהביא בהמה עליו שניהן נסקלין שנאמר ובכל בהמה לא תתן שכבתך. בין שרבעה או הביאה עליו ואחד בהמה ואחד חיה ועוף הכל בסקילה. ולא חלק הכתוב בבהמה בין גדולה לקטנה שנאמר ובכל בהמה אפילו ביום לידתה. הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה כיון שהערה בה או שהערתה בו חייב

מ"ב כל העריות כולן שהיה אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור והגדול חייב כמו שביארנו. אחד ער ואחד ישן הישן פטור. אחד מזיד ואחד שוגג המזיד חייב והשוגג מביא קרבן. אחד אנוס ואחד ברצון האנוס פטור כמו שבארנו

מ"ג הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו, ואע"פ שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת לכן איסורה הוא מן התורה

מ"ד כיון שקדש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גרש בין בחיי אשתו בין לאחר מותה. ואלו הן אמה ואם אמה. ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו שניהם נשרפים. בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת בית דין

ועוד יש קורבה שביעית שהיא אחות אשתו אך זו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין שהיא אחותה מאמה בין היא אחותה מאביה, בין מן הנשואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו עד שתמות אשתו, ואחר שתמות אשתו אז מותרת לו

מ"ה עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו בין בזדון בין בשגגה אע"פ שהוא והנואפת במיתת ב"ד או בכרת לא נאסרה אשתו עליו. חוץ מאחות ארוסתו שהיא אוסרת אשתו עליו כמו שבארנו בהלכות גרושין שהיא גזרה שמח יאמרו תנאי היה בארוסין וכו' וכנז' בהלכות גרושין פרק עשירי הלכה יו"ד

מ"ו הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה שהן השבע נשים שאמרנו. אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אשה לישא אחת מן השבע נשי קרובותיה כל זמן שהזונה קיימת. מפני שהזונה באה לקרובותיה לבקר אותן והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבא לידי עבירה שיבעול הערוה. ולא עוד אלא אפילו נטען על אשה הרי זה לא ישא אחת מקרובותיה עד שתמות זו שנטען עליה. ואם כנס הקרובה שזנה עם קרובותיה לא יוציא

מ"ז כתב בספר החנוך מצוה ר"ו וז"ל שלא לבא על שתי אחיות כלומר לא ישא אדם ב' אחיות ביחד ולא אפילו בזו אחר זו בחיי הראשונה אפילו גרשה לראשונה שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לשון צרה כדי שלא תעשה האחת צרה לחברתה בחייה. בא ולימד שאפילו גירשה לראשנה לא ישא אחותה וזהו לשון בחייה כלומר כל זמן שהיא בחיים. אבל אחר מות הא' אין ספק שמותר לישא האחרת. וכן השוכב דרך זנות עם האחות אחר שנשא הראשונה או קדשה ג"כ בכלל האיסור

וכן מה שאסרו רז"ל לגדר איסור זה אחות זקוקתו פירוש זקוקתו כגון מי שהיה לו אח ומת ולא הניח בנים שהוא חייב לישא אשתו מן התורה או לחלוץ לה וזו האשה שהיא זקוקה לאח כלומר שהיא ברשות האח לישא אותה אם ירצה כי מן השמים הקנוהו לה תקרא זקוקתו ואסרו רז"ל לישא אחותה מכיון שהיא זקוקה אליו ואע"פ שלא קדשה ולא עשה בה שום ענין וכן אסרו עליו לגדר זה גם אחות גרושתו כמו שפרשנו. וגם כן אסרו אחות חלוצתו שהחליצה כעין גט הוא. ומ"מ איסור אחות חלוצתו ואפילו אחות זקוקתו. קי"ל אליבא דהלכתא דמדרבנן היא כי מן התורה לא אסרה כי אם אחות נשואתו או ארוסתו. אבל הזקוקה לו אע"פ שמן השמים הקנוהו לה אין אחותה בכלל איסור תורה אלא שהם ז"ל אסרוה לו שלא ליגע באיסורא דאורייתא עכ"ל

ודבר חדש נמצא בדברי הגאון רבינו בעל ס' החנוך ז"ל הנז' שכתב אע"ג דחייבי כריתות אם קדש אין תופסין קדושין ואין צריך גט, מ"מ מתחייב העושה בהן מעשה קדושין שהתורה אמרה לא תקח ומשמע לשון קדושין. ואע"ג דאם עבר ולקח כלומר שקידש לא מהני ליה ואין צריכה ממנו גט מ"מ נתחייב בכך כמו שאמרנו עכ"ל. וכתב הגאון מחנה חנוך ז"ל שם וז"ל דין זה לא מצאתי בהרמב"ם דיהא אסור לקדש חייבי כריתות שאין קדושין תופסין בהם וכו' ע"ש. והנה בסוף הספר בקומץ מנחה דף ב' ע"ד כתב הגאון בעל מחנה חנוך שמצא גילוי לדין זה דהרהמ"ח הנז' מגמרא דקדושין דף ס"ז גבי אחות אשה דהא לכתחלה והא דיעבד וכל העריות הוקשו שם לאחות אשה. נראה מבואר שם דאיסורא איכא לכתחלה וע"ש בהרשב"א ומ"מ צ"ע דאינו מבואר זה בהרמב"ם ז"ל ועיין בהרמב"ם פ"ד מה' אישות שכתב דקדושין תופסין בנדה ואין ראוי לעשות כן וכו' ואפשר דיצא לרבינו זאת מסוגייא הנז' דשם מבואר דגם נדה הוא בהקשא הנז' וכו' ומ"מ צ"ע למה לא הביא דכל העריות אסור לעשות בהם מעשה קדושין כמבואר שם וצ"ע עכ"ד ע"ש

מ"ח אשת אביו אסורה לו מן התורה, בין שהיא אשת אביו שנשאה אביו בין שארסה בלבד בין אם מת אביו בין אם גרשה. אבל אמה של אשת אביו מותרת וכנז' בש"ע סי' ט"ו סעיף ה' ואע"ג דאם אביו אסורה לו מדרבנן ואין לה הפסק דאפילו אם אם אם אביו עד למעלה. היינו טעמא כל אלו אמא קרי להו ועי"כ אתי למחלף באמו ממש משא"כ באשת אביו אין דרך לקרותה אמו וליכא חששא דאחלופי ולכן כ"ש דמותר ליקח אחותה של אשת אביו

ועל כן אב ובנו יכולים לישא אשה ובתה שהאב לוקח האם והבן לוקח הבת. או האב לוקח הבת והבן לוקח האם: