עוד יוסף חי תשצ

מעל גבוה, ואע"פ שהם בתוך עובי הרקיע מ"מ נתראים ע"י חלונות שהם בעצם השמים, ואם היו הכוכבים קבועים ברקיע כמסמורות נטועים, אז היה בכל עתותי השנה היום והלילה שוים, כי גלגל הרקיע מסבב תמיד ממזרח למערב מן הקצה אל הקצה במשך כ"ד שעות פחות חלק ט"ו מן השעה בקירוב, אכן לאשר שלהכוכבים בעצמם יש לו לכל אחד לפי גבהו מן הארץ דרך ושביל בתוך עובי הרקיע אשר בו מסבב בלכתו מחלון לחלון ברקיע ממזרח למערב הפך תנועת הרקיע, נמצא אחר שגמר גלגל הרקיע את הקיפו הלך לו החמה מהלך מה לצד מזרח, על כן יתראה השמש עוד על הארץ ערך חלק ט"ו מן השעה עד שיסובבו הגלגל תחת האופק, ונמצא משקיעת החמה היום עד שקיעתה למחר כ"ד שעות שלימות, וגם עי"ז ישתנה אריכות הימים והלילות מיום ליום כמבואר בחבורי הנז"ל מפי ספרים וסופרים

ועפ"ז יובן מה שיסדו לנו רז"ל ביוצר של שבת, האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת הרחמים, דה"פ שהקב"ה פותח בכל יום הדלתות שבין חלונות הרקיע ודלתות השערים הללו נפתחים למזרחו של עולם כדי שתלך החמה מהלכה הרצונית, ובוקע חלוני רקיע בכדי להאיר שם על פני תבל ומוציא חמה בכל יום ממקום שהיתה בו ולבנה ממכון שבתה, ועי"ז הוא מאיר את העולם וליושביו שברא במידת רחמים, שאם היתה החמה תמיד בחלון אחד, אז היה תמיד באמצע העולם חום גדול שורפת ומייבשת כל צמח האדמה וכל הברואים לא היו סובלים את תוקף החום, ובמדינות הנוטים לצפון ולדרום היה תמיד תוקף הקור אשר לא יוכלו הברואים לשאת, על כן ברחמי הבורא ב"ה על בריותיו מוציא בכל יום החמה ממקומה שהיה ביום אתמול, ולבנה ממכון שבתה, ועי"כ תבא החמה לפעמים לצד צפון, ופעמים לצד דרום, ונעשה האויר ממוזג בין קור לחום לפי העת והזמן והצורך, הרי שמאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת רחמים, עכ"ל

ועוד שם בדף פ' כתב וז"ל, ונוטלין זה מזה מכנה החלונות שביארנו בשם פינוסין, והוא מלשון פנס, על שם שהחמה הנתונה בחלון דומה לנר הנתון בפנס ונושאין אותו ללכת להאיר בלילה, כמו כן החמה נתונה בפנס והרקיע מוליך אותה להאיר על הארץ, והנה אם היתה החמה נתונה תמיד בפנס אחד אז היו כל הימים וכל הלילות שוים, אבל להיותה מהלכת בפינוסין הרבה, ובכל יום יוצאת מפנס זה ונכנסת לפנס אחר, והפנוסין נתונין בין צפון לדרום עי"ז הימים לוין זה מזה ופורעין זה לזה עכ"ל ע"ש. והנה לפי דבריו מתיישב פשוטן של דברים הנז' שתקנו ביוצר שבת היטב, אך ודאי יש בדברי אלו סוד כמוס, וכמ"ש בס"ד, ואין צורך להאריך יותר בזה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר

א' כתב רבינו ז"ל בשער הכוונות דף י"ח ע"ד כשמתחיל בברכה של יוצר אור ימשמש בתש"י כי התש"י הוא בעולם הבריאה בסוד המעשה והוא כנגד תפלת יוצר שהיא בבריאה בסוד הדיבור כמבואר לעיל. והנה נתבאר לעיל כי מן יוצר אור עד העמידה הוא בבריאה ושם נכללים היצירה והעשיה וכו'

והנה לידע כי שבעה היכלות הם בבריאה וזה סדרם היכל לבנת הספיר הוא ביסוד דבריאה, כי היסוד והעטרה שבו נקראים לבנת הספיר דהיינו לבנת עטרה והספיר יסוד. ולמעלה ממנו הוא היכל עצם השמים בהוד. והיכל נוגה בנצח. והיכל זכות בגבורה. והיכל אהבה בחסד. והיכל רצון בתפארת. והיכל ת"ת בשלשה ראשונות

וכבר נתבאר סדרן בזוהר פ' פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר אור והוא כי בתחלת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר. ולכך נאמר בו העושה שלום ובורא את הכל כנגד היסוד הנקרא שלום ונקרא הכל, ומשם עד לאל ברוך נעימות יתנו הוא היכל עצם השמים. ומשם עד המחדש בטובו וכו' הוא היכל נוגה. ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות. ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה. ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון. ואדני שפת תפתח הוא היכל ת"ת

ב' עוד כתב בשער הכוונות שם יוצר אור ובורא חושך נודע הוא כי אור דכורא וחשך נוקבא ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהוא נוקבא כתיב חשך ואע"פ שהבריאה למעלה מן היצירה וכו'

ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כך צ"ל ובטובו בבי"ת ולא יאמר וטובו מחדש. והענין הוא כי המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י טובו שהוא החסד כמש"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. וזהו ובטובו כי ע"י החסד הנקרא טוב מחדש בסוד חדשים לבקרים שהחסד מתעורר בבוקר ומחדש

וכשתאמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דף מ"א ע"ב כולם בחכמה עשית בבינה וכו' ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו כמ"ש בזוהר בראשית בל"ב אלהים דמעשה בראשית כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים ול"ב אלהים דאימא עושים. וזהו ויאמר אלהים ויעש אלהים. נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם נעשים ע"י הבינה שמלבשת את החכמה. ותכוין אל מ"ש בזוהר בפ' פקודי ברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ קניניך. ומ"ש המלך המרומ' וכו' נתבאר בפ' פקודי כי הוא שם יאהדונה"י וביאורו הוא כי נתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה עכ"ל ע"ש

ג' אע"פ שכתבנו לעיל לשון רז"ל בשער הכוונות שכתוב כשיתחיל ברכה זו תמשמש התש"י דמשמע שתכף ומיד יניח על תש"י כשאומר בא"י וכו' הנה צריך להזהר שלא יסיר ידו מעל התש"י אלא עד שיאמר ובורא חשך משום דנתבאר לעיל בשם רז"ל דהכוונה של בורא חשך הוא על הבריאה שנקראת חשך וכנז"ל

ד' כתב רז"ל בשער הכוונות דף ל"ט ע"ג בדרוש ד' ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות לעולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע. ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדושה זו נאמרת באל ברוך גדול דעה. ונודע כי תיקון ברכה הוא בהיכל הזה כנז' בפ' פקידי. ואנו ממשיכים לה הארה ושפע רב וקדושה משלשה עולמות דבריאה שהם חב"ד ששם הוא סוד הקדושה כנז"ל. וזה ביאור קק"ק. והיינו קדוש הוא בחכמה. וברכה של ברוך כבוד ה' ממקומו בבינה. ומלכות שהוא ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון בדעת

ונבאר עניינם כי הנה קדוש נתבאר בזוה"ק שהוא מלשון קדש וא"ו שבתחלה עולה אות וא"ו שהוא התפארת בחכמה הנקרא קדש ונעשה קדוש. ואח"כ קדש העליון מתפשט עד התפארת הנקרא וא"ו ונעשה קדוש. ואח"כ מתפשט גם עד היסוד שבו ונעשה קדוש ג'

והנה בקדוש הג' שהוא ביסוד אנחנו מחברים עמו את הנצח והוד וזהו ה' צבאות והיינו ה' ביסוד וצבאות בנצח והוד, ומשם עפפשט עד המלכות וזהו מלא כל הארן כבודו שהוא כבוד וא"ו: