עוד יוסף חי תשסא

ושמאל ואמצע וכן הם סוף תוך ראש הנרמזים בסתר עליון ככתוב יושב בסת"ר עליון בצל שדי יתלונן

ואומרו וגמלנו חסדים טובים וחותם בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל, נראה זה הוא ע"ד מ"ש בברכת אבות של תפלת העמידה גומל חסדים טובים, שכתוב בשער הכונות דף ל"א ע"ד הכונה של חסדים הוא בסוד חסדי דוד הנאמנים, ונקראים טובים לפי שהם ממשיכים שפע אל היסוד צדיק יסוד עולם הנקרא טוב בסוד אמרו צדיק כי טוב, והם ג"כ טובים כמוהו עכ"ל ע"ש, וכן יש לפרש כאן בקשה זו של גומל חסדים טובים, וגומל הוא מלשון ויגמול שקדים פירוש מוציא חסדים טובים אלו לעמו ישראל להשפיע להם מהם, וכמ"ש בשער הכונות בברכה א' של העמידה

י"ד בבקשה הב' כתב בש"ץ שלא יוסיף על מנין י"א לשונות שהם מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע מיצר רע מחבר רע משכן רע מפגע רע מעין הרע מלשון הרע מדין קשה ומבע"ד קשה בין שהוא בן ברית וכו' ותו לא שהם כנגד י"א סממני הקטורת וכו' ע"ש. והרב מנחת אהרן כלל ה' אות ז"ך כתב דמנהג העולם להוסיף עוד ככתוב במחזורים, והעצה הנכונה בזה הוא דאחר שיאמר מנין י"א הנז' יאמר וכן יהרמ"י או"א שתצליני היום ובכל יום ויום ממלשינות מעדות שקר משנאת הבריות מעלילה ממיתה משונה מחלאים רעים ממקרים רעים, נמצא בזה מזכיר מנין י"א וגם השאר לא תחסר בקשתו על הצלתו מהם ע"ש, ויפה כתב שלא תחסר לו הבקשה אשר טוב לו לבקש גם על הצלתו מאותם דברים רעים הנזכרים, ועל זה נאמר הרחב פיך ואמלאהו כי העת ראוי לכך שהוא עת רצון

ט"ו מה שמבקשים ביהי רצון הנז' הצלה מדינה של גיהנם היינו על גיהנם בחיים, דידוע דאיכא ירידה לנפש בגיהנם בעודה בחיים בעוה"ז, והוא דאיתא בשער מאמרי רשב"י פ' נח, דהרשע כאשר הוא חוטא הוא מוריד נשמתו בגהינם בהיותו בחיים, ולכן בחייו קרוי מת, וכאשר יהיה רשע גמור אז גמר להפיל נשמתו בגהינם, ואם תאמר והרי אנו רואין אותו שהוא בחיים ואיך נקרא מת, והתשובה היא כי שתי בחינות נשמה יש באדם, והתחתונה נכנסת בפנימיותו והעליונה נשארת בבחינת צלם מקיף על ראשו, כמ"ש אך בצלם יתהלך איש, ובעת שהוא חוטא ויורדת נשמתו מדרגה התחתונה ממנה אל תוך גהינם, כך נכנסת בפנימיותו המדרגה התחתונה של נשמתו העליונה הנקראת צלם, וכפי הבחינות שיורדת נשמתו התחתונה בגהינם, כן בחינות מדרגות יורדות מנשמתו אל תוך גופו להחיותו, וכאשר גמרה התחתונה לצאת מתוכו ולרדת לגהינם נגמרה גם נשמתו העליונה ליכנס בגופו, ואם עוד יוסיף לחטוא אז גם זה יורד מטה מטה לגהינם מדרגה אחר מדרגה וכו', ועליו נאמר ונכרתה הנפש ההיא וכו' עכ"ד ע"ש, ובזה יובן בקשה זו שמבקשים הצלה מדין גהינם שלא תרד הנשמה בחיים לגהינם

ט"ז ידקדק בברכת התורה לומר אותה בכונה גדולה, ויכוין שהוא פוטר בברכה זו כל לימוד שילמוד בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ מאותה שעה וכל היום כולו, וגם בלילה הבא אחר אותו היום עד שישן בה שינת קבע, ועי"כ אחר שישן בלילה שינת קבע ויקיץ, צריך לברך מחדש ברכת התורה וכעזה"ד

יז כתב במנחת אהרן ז"ל כלל ה' אות ל"א אחר הפרשה של ברכת הכהנים שאומרין אחר ברכת התורה טוב ונעים לומר ג"כ איזו משנה השגורה בפיו וכן איזה כשון מדרש וש"ס, למען הברכה תשרה לתשב"כ וגם לתשבע"פ, ולייחדן ביחודא שלים, ואם בקי בחדרי החכמה ואמר ג"כ איזו בבא מפרקי ס' יצירה וכו' וכן הזהירו האחרונים עכ"ל, ואני אומר אחר פרשת כהנים משנה א' דאבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנה"ג הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה, שמעון הצדיק מאנשי כנה"ג היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח, תנא דבי אליהו זכור לטוב כל השונה הלכות בכל יום מבטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר הליכות עולם אל תקרי הליכות אלא הלכות, אר"א אר"ח תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך, רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו'

ובשבת מוסיפין אחר המשנה הנז' משנה א' דשבת יציאות השבת שתים שהם ארבע בחוץ ושתים שהם ארבע בפנים, ודי בזה, ואין צריך להשלים כל ההלכה כולה, וביו"ט מוסיף ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל ובה"א לא תאכל

י"ח מה שאומרים נותן התורה לשון הווה, ואין אומרים נתן לשון עבר היינו כי השי"ת הבטיח את ישראל שלא תשכח התורה מהם, וכמ"ש לא תשכח מפי זרעו וכנז' בגמרא, נמצא השי"ת משפיע לנו כח זכירה של התורה בכל עת והוא נותן אותה בלבינו בכל יום שלא תהיה שכוחה מאתני, והרב ש"ץ ז"ל דף נ"ז כתב בשם הרב ט"ז ז"ל מה שתקנו לחתום בא"י נותן התורה שיש במשמעותו לשון הווה ולא נתן בלשון עבר, הכונה הוא שהשי"ת נותן לנו תמיד בכל יום תורתו, דהיינו שאנו עוסקים בה וממציא לנו הוא יתברך בה טעמים חדשים, וכמ"ש רז"ל על פסוק דדיה ירווך בכל עת מה התינוק הזה וכו' ע"כ

קונטריס חוט המשולש

אמר המחבר יצ"ו קודם שאכתוב הלכות ש"ר לפרשת מקץ, ראיתי נכון להביא בספר הזה שלשה תשובות מן סה"ק סוד ישרים, מפני כי תשובות אלו שייכים לענייני התפלה והעבודה אשר אנחנו עסוקים בהלכות שלהם בספר הזה, וקראתים בשם קנטרס חוט המשולש. והנה שאלה ותשובה הראשונה כבר נדפסה בסה"ק סוד ישרים שנדפס סוף סה"ק רב פעלים ח"ב דף קכ"ז ע"ג וזה תוארה

שאלה. יודיע לנו מורינו בענין זה שאנחנו נבוכים בו כי מצינו בעץ חיים שער המלכים פ"ו שכתב כל עבודתינו ומצותינו הם בזו"ן, ומצינו בספר עולת תמיד שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל שכל עבודתינו היא לא"ס ב"ה, ואחלה פני קדשו להגיד לנו את דרכינו איך תהיה כונתינו בתפלתינו ובמצותינו, ואנחנו לא נדעה איך תהיה מטרת כונתינו ושכמ"ה

תשובה. בזוה"ק בהקדמת בראשית דף י"ב איתא וז"ל, פקודא תליתאה למנדע דאית אלקא רברבא ושליטא בעלמא ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תיבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו וכו', וכתב הרב בעל מקדש מלך ז"ל שם וז"ל, אלקא רברבא וכו' הוא א"ס ב"ה המתלבש בשש קצות דז"א דאצילות, ובהיותו שם נקרא אלקא רברבא ושליטא, כי כח א"ס ב"ה מתגלה בז"א, וכמ"ש וידבר ה' אל משה הוא א"ס הנקרא הוי"ה בהתלבשותו בז"א, כי קודם התלבשותו אין לו שם ולא נקודה, אמנם בהתלבשותו בז"א שהוא אוחז בשיעור