עוד יוסף חי תשס

שהיה בין היהודים לנוצרים לכך שינו ולא הדפיסו שלא עשני גוי, וכ"כ הרב מג"א ז"ל ס"ק ט' צ"ל שלא עשני גוי וגירסת שעשני יהודי שינוי מן המדפיסים ע"כ, וכ"כ הרב מאמר מרדכי ז"ל ראיתי בש"ע בשני דפוסים שכתוב שם שעשני יהודי, ונראה דעיקר הנוסחה שלא עשני גוי ומה ששנו בש"ע שעשני יהודי הוא נראה שהוא מפחד האומות, והראיה ששנוי זה לא מצאנוהו אלא בש"ע שנדפס בוינציא ומנטובה ושינוי המדפיס הוא שהרי בבית יוסף לא הזכיר נוסח זה כלל עכ"ד יע"ש

ודע כי הברכות שלא עשני גוי ושלא עשני עבד ושלא עשני אשה, הכונה שאנחנו מודיעים בזה שאנחנו שמחים ומרוצים בעול מצות ואינם מוטלים עלינו מצד ההכרח, דלכך אנחנו מברכים ומשבחים להשי"ת שהעמיס עלינו מצות הרבה ולא פטר אותנו כבני נח או כעבד ואשה, ובאומרו שלא עשני אשה יכוין לברך את השי"ת שעשתו איש שיש לו זקן ולא אשה שאין לה הדרת פנים זקן, כי ההיכר הגלוי המבדיל בין איש לאשה הוא הזקן, ובברכה זו שמכוין בה בדבר זה נותן כבוד לזקן ובשכר זה יאירו בו אורות דיקנא עלאה קדישא, והזהר בזו הכונה והיא נקיה וקלה

ומה שנתקנו ברכות אלו בלשון שלילה היינו כדי להכניס בזה שתי משמעות, הא' היא כדאמרן והב' הוא ר"ל שלא נתחלפה נשמתינו בעת השינה בנפש גוי או עבד או אשה ולא נדבקו ביחד זע"ז

יו"ד ברכת המעביר חבלי שינה אע"ג דברכה זו נתקנה על סוד כמוס עכ"ז אם בשעה שהוא מברך אותה גוברת עליו השינה ומתנמנם קצת ימתין עד שתעבור שינתו לגמרי ואז יברך אותה

י"א כתב הרב מג"א ז"ל גבי אונן לא יברך ברכות השחר אחר קבורה, וכונתו מפורשת בלבושי שרד ומחצית השקל, אך האחרונים ז"ל חלקו על המג"א ז"ל בזה משום דברכות על מנהגו של עולם נתקנו וכן הוא דעת רבינו הגדול האר"י ז"ל דעל מנהגו של עולם, ובסה"ק רב פעלים חלק שני באו"ח סי' ח' הבאתי דין זה והעלתי דיברך אחר קבורה ואין חוששין בכהאי גוונא לספק ברכות כיון דאתי האי דינא כפי סברת רבינו האר"י ז"ל, ושם הבאתי דברי הרב זרע אמת ז"ל א"ח סי' י"ג דף כ"ו שכתב דסברת המג"א דס"ל אונן לא יברך אחר קבורה אתיא כהלכה גם למ"ד וכו', ודחיתי דבריו אלו אחר מחילת כבודו בטוב טעם ודעת, ועוד דמצינו כל האחרונים לא סברי כדעתו של המג"א כדסבר איהו ע"ש

ודע יש תמיהין על סברה זו האמיתית דס"ל על מנהגו של עולם נתקנו, ולכן שעשה לי כל צרכי יברך האבל, ורק ביוה"כ וט"ב אין מברכים אותה מפני שכל העולם יחפים וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, שזה תינח בברכות דלשונם יתבאר ויתפרש על מנהגו של עולם כגון פוקח עורים ומתיר אסורים וכיוצא, אבל ברכת שעשה לי כל צרכי דקאי על עצמו שהוא מדבר בעד עצמו איך תתפרש ברכתו על אחרים אם הוא אסור לנעול. ותרצתי להם דגם על עצמו תבא נכון הודאתו וברכתו כי בכל ימות השנה נוהג בו בעצמו מנהגו של עולם במנעלים. ואותם הימים של אבלות בטלי במיעוטייה וחשיב כאלו הוא חולה ולא קם ממטתו בשבעת ימים אלו אך עכ"ז ביוה"כ וט"ב כיין דכ"ע לא שייכה גבייהו הנאה זו דמנעלים לכך לא יברך ברכה זו, דאין לחשוב ולצייר דכ"ע חולים ושוכבים על מטתם בלילה וביום

אי נמי כך כונתו שעשה לי כל צרכי בכל הימים במנעלים, כפי הטובה שנוהג עם העולם לעת עתה, ונמצא הוא מודה ומברך להשי"ת על טובה שמטיב לו לעצמו ועל הטובה אשר מטיב לעולם עתה, ולכן ביוה"כ וט"ב לא יברך כי אין מנהג של טובה זו נוהג בעולם עתה יען כי כולם יחפים

או יובן הכונה ע"ד שאמרו בסומא שמברך על המאורות בשביל שמאירים לאחרים ועי"כ ישמשו אותו ונמצא דהיא עצמו נהנה מן המאורות ונח לו בטובתם, כן כאן מה שאחרים נועלים ועי"כ נח לו בשמושם שמשמשין אותו נחשב נעילתם במנעלים הוא צרכו כאלו הוא נועל ונהנה בטובת המנעלים

י"ב נמצא כתוב בסידור דרך החיים בשם הגאון מהר"א מווילנא ז"ל, אע"ג דאין מברכין שעשה לי כ"צ ביוה"כ וט"ב משום דאין נועלים בהם, יכול האדם לברך ברכה זו כשנועל מנעליו תכף בלילה במוצאי יוה"כ ויום ט"ב בתחלת הלילה, והוא דין חידוש מאד שלא נזכר זה בדברי הראשונים והאחרונים, ורק מצאתי לו חבר בחידוש דין זה להרב מאמר מרדכי ז"ל בסי' מ"ו סוף סק"י וז"ל, ולענין שאר ברכות נראה דאף משחשיכה אם נהנה כגון שלבש או הלך וכיוצא משחשיכה חייב לברך כן נ"ל להלכה, ולא נתבארו דברים אלו בדברי האחרונים שכבר נהגו בכל המקומות לברך כל ברכות אלו על הסדר בין נתחייבו בין לא נתחייבו עכ"ל, הרי גם הרב מאמר מרדכי ז"ל אזיל בשיטת מהרא"ו ז"ל, ועל אשר נרגש בטענה זו דלא נזכר דין זה באחרונים לא תיקן כלום. ובאמת יש להתפלאות מדין זה דפירשו רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שלא יברך ברכה זו ביוה"כ וט"ב אמאי לא סיים שימתין לברך אותם בלילה תכף כשנועל אלא מוכרח לומר דין זה ליתא ולא יברך כלל אחר חשיכה, ובתשובתי הנז' הבאתי דברים אלו גם הבאתי דברי הגאון מהרש"ק ז"ל בשנות חיים סי' פ' דף כ"ב, שכתב אפילו לעת הערב יכול לברך אותם אם לא ברכם מקודם, ושם פקפקתי בדברי מהרש"ק אלו, ועשיתי טעם נכון שלא לברך, וגם ע"פ הסוד עשיתי טעם נכון דאין לברך שעשה לי כל צרכי אחר חשיכה קודם חצות לילה ע"ש

י"ג מה שאומרין בבקשה שבסוף הברכית, ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עבירה, מקשים על זה הול"ל ולא אבא לידי חטא, ואיך יאמר ואל תביאני, וכי ס"ד שהקב"ה יביאהו ליד"כ, ואע"פ שאמרו הבא להטמא פותחין לו, לא אמרו מטמאין אותו, ועוד הא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, נמצא האדם הוא צריך להפריש עצמו מן חטא ועביה. והתשובה לזה פרשנו במ"א הכונה אל תביאנו לדבר שאפשר שנבא בו לידי חטא, כגון הא דאמרו בגמרא דהיה שביל שיש בו בית זנות. ולא רצה אותו חכם לילך בו, אלא רצה לילך בשביל ע"ז דחשש פן אם ילך שם יתגרה בו היצה"ר ויחטאהו, וכן כיוצא בזה שמתפלל שלא יזמין לפניו מעשה ודבר שאפשר שיהיה היצה"ר מחטיאו באותו דבר, ונקיט חטא על שוגג ועבירה על מזיד, אי נמי חטא על הרהור ועבירה על מעשה, ובשם גורי האר"י ז"ל כתבו חטא פלוני עבירה פלונית, והלב מהסס בזה

ותרחקיני מיצה"ר זה היצה"ר שהוא נקרא מלאך רע הבא מן הקליפה תעזרני להתרחק ממנו, אבל אה"נ אם היצה"ר נתגרה בו צריך הוא להלחם בו. ואמר וכוף את יצרי להשתעבד לך זה יצה"ר החמרי שמתהווה מן חומר האדם שהוא מזוהמת הנחש הקשורה באדם מצד התולדה. ואמר עוד ותתנני היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל רואי, הכונה בדברים אשר רק בעיניך המה שאין נראין ונודעים לאחרים, ובעיני כל רואי הם דברים הנגלים, תתנני באלה ואלה לחן לחסד ולרחמים, נקיט שלשה כנגד שלשה קוין שהם ימין