עוד יוסף חי תשנז

בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם

והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפה

ותעדי זהב וכסף ומלבושיך שש ומשי ורקמה סולת ודבש ושמן אכלת ותיפי במאד מאד ותצלח למלוכה

גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום: שלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים: נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים: מעין גגים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון: באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו ריעים שתו ושכרו דודים

(בתרא קכ"ג) רבי יונתן אומר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה

(מדרש רבא) ורחל היתה יפת תואר, עיקר סימניה של רחל לא היתה אלא נאה, ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה

ורחל עקרה א"ר יצאק רחל היתה עיקרו של בית שנאמר ורחל עקרה עיקרה רחל

תאני רשב"י לפי שכל הדברים תלויים ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה, רחל מבכה על בניה ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה, שנאמר אולי יחונן ה' שארית יוסף ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה שנאמר הבן יקיר לי אפרים

את לאה וילדיה אחרונים את רחל ויוסף אחרונים, הדא אמרה אחרון אחרון חביב

ברכות שדים ורחם, ר"א אמר בא וראה עד היכן חיבב יעקב אבינו את רחל אפילו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפל לה, ברכות שדים ורחם יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו

(ילקוט רות) יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, לא הוה צריך קרא למימר אלא כלאה וכרחל, אלא אע"פ שיצא בועז וכל הסנהדרין שלו מלאה היו מודים שעיקר הבית היא רחל שלא נשתעבד יעקב בבית לבן אלא בשביל רחל

מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הה"ד כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתיך נאם ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

אח"כ יאמר לשון רשב"י בפ' נח דף ס"ה ע"א, א"ר שמעון ארמית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד ועל דא כולא קאים זכאה חולקהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"כ, והמאמר הזה עמוק עמוק מי ימצאנו, ובסה"ק סוד ישרים הנדפס בסוף רב פעלים ח"ג, כתבתי שם ביאור שתי שורות מן מאמר הנז' שנתבארו בדברי רבינו האר"י ז"ל, ושם הבאתי ביאור על מאמר זה כולו מן מהרש"ך ז"ל יע"ש

ג' בענין שתיית הקהוו"א קודם עמוד השחר למי שאין דעתו מיושבת בלעדה, והוא חלוש המזג ובפרט כשהוא יום תענית, והוא חלוש, ולכן רוצה לשתות אחר שינה כשניעור קודם עלות השחר, נראה דשרי ליה לשתות, ואם הוא מלומד לשתות הקהוו"א בסוכ"ר, וקשה לו בלא סוכ"ר נראה דיכול לשתות בסוכ"ר, דאין זה דרך גאוה אלא בכלל רפואה שתתיישב דעתו בה, ויתחזק לבו. ואע"פ שהרב פר"ח ז"ל, ונמשך אחריו הרב ברכ"י ז"ל לא התירו לשתותה אלא רק בלא סוכ"ר, הנה בזה"ז שהחלישות מצויה וגוברת אצל רובן של בני אדם יש להתיר גם בסוכ"ר כי מה שמניח בה סוכ"ר הוא דרך רפואה, כי בלא סוכ"ר תעשה יובש באדם מצד טבעה, והמלומד לשתותה בסוכ"ר אינו יכול לשתותה בלא סוכ"ר, ויש לסמוך בזה על המתירים בסוכ"ר, והזכירם הרב מנחת אהרן כלל וא"ו אות ח' ע"ש אך יעשה תנאי על שתיית הקהוו"א בסוכ"ר קודם שינה בפירוש

וישב

א' ברכה של נשמה שנתתה בי יש בה מ"ז תיבות כמנין הוי"ה אהי"ה, כמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל, על כן לא יאמר שאתה הוא רבון כל המעשים ככתוב בסידורים דבזה יהיה המספר יותר מן מ"ז תיבות אלא יאמר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים, וצריך להפסיק מעט בין אלהי, ובין נשמה שנתת בי, שלא ישמע שהנשמה היא אלהיו ח"ו, וכנז' באבודרהם

ב' ברכות אלו על מנהגו של עולם נתקנו, ולכך גם החדש יברך ברכת נותן לשכוי בינה, והסומא יברך פוקח עורים, אע"פ שיש פלוגתא בזה, ולכן ברכת שעשה לי כל צרכי יאמר אותה האבל משום דעל מנהגו של עולם נתקנו, מלבד יוה"כ ויום ט"ב שאין אומרים אותה משום דכ"ע יחפים, כן הוא הסכמת רבינו האר"י ז"ל, ואע"פ שיש פלוגתא אין אומרים ספק ברכות להקל כנגד דברי רבינו האר"י ז"ל כנודע. ועוד מלבד טעם הנז' איכא טעמא רבא דאין לחסר שום ברכה מברכות השחר, אע"פ שלא נתחייב בה המברך, משום דלפי סודן של דברים ברכות אלו הם עומדים ברומו של עולם שנתקנו על המדרגות העליונות ופרצופים וספירות הקדושים, ולאו דוקא על מה שנעשה למטה בעוה"ז, ופוק חזי בסידור רבינו הרש"ש ז"ל כמה כונות עמוקות יש בברכות אלו

ובדין האונן כתב הגאון מג"א ז"ל סי' נ"ח במי שהיה אונן מתחלת הלילה, והקבורה היתה ביום, דהדין שיכול להתפלל שחרית קודם חצות, כמ"ש בסי' צ"ט, אבל ברכת השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתו היה פטור כמ"ש ביו"ד סי' שמ"א ס"ב לענין הבדלה ע"כ, והביא דבריו אלו בבאה"ט ע"ש. ולענין הלכה העלתי בס"ד בסה"ק רב פעלים ח"א סי' נ"ד דיש להורות לברך, ולא חיישינן להכלל של ספק ברכות להקל מטעם המנהג הידוע, והבאתי הוכחות ברורות לזה בס"ד ע"ש

ג' מה שאומרים לפגרים מתים, היינו כי הגופים הבטלים ממלאכתם ושובתין מתנועתם נקראים פגרים, כי פגר הוא לשון ביטול. כמ"ש אשר פגרו מעבור וכן דפגרי רבנן וקראם מתים, היינו משום דשינה היא אחד מששים במיתה וכנז' בסידור רב יעב"ץ ז"ל. ומ"ש הנותן לשכוי הוא התרנגול היודע בינה זו והוא מלשון משכיות לבב שכיות החמדה, סוכה ברוה"ק, וגם הוא גמטריא המלאך גבריאל הוא דבטש בגדפא דתרנגולא וכנז' שם בסידור הנז':