עוד יוסף חי תשנ

הגדול לפי גדלו והקטון כפי קטנו, וכן יש עוד עניינים באדם כיוצא בזה, יתברך יוצר האדם כי הכל בחכמה עשה גדולים המה מעשה אלקינו

ולפיכך אנחנו חותמים הברכה ואומרים בא"י רופא כל בשר ומפליא לעשות, כי האדם עשיית צרכיו היא רפואה גדולה אליו, ואם לא הי' בורא בו כח הדוחה לדחות המותרות בזמן הראוי, הי' מתעפש בו המאכל והמשקה וימות ב"מ. נמצא יציאתו בכח הדוחה היא רפואה לאדם, וברפואה זו השי"ת מפליא לעשות, יען ששם לו כח הדוחה לדחות דבר שצריך לו להוציאו ולא ידחה להוציא גם מה שאין צריך להוציאו, ואם יש לך נוד מלא רוח ותפתח הפה שלו להוציא הרוח מוכרח שיצא כל הרוח, ומה גם אם תדחהו בכח חזק, והאדם הוא נוד מלא רוח ונפתחים נקביו להוציא המותרות, ויבא כח הדוחה בחוזק ומוציא ממנו רוחות ומותרות, ועכ"ז אינו יוצא ממנו כי אם הפסולת והמותרות שאינם צריכים עוד להיות בקרבו

נמצא הוא יתברך רופא כל בשר בכח הדוחה ובפתיחת הנקבים, אך מפליא לעשות ברפואה זו שתמצא שני הפכיים בנושא אחד. הרי מבואר לפניך כונת הברכה הזאת כפי הענין שאנחנו מברכים בעבורו בין לגדולים בין לקטנים. וראוי שכל אדם ישנה וישלש לעיין בדברים אלו עד שיהיו חקוקים בלבבו, שבזה יהיה מבין פשט הדברים, כי הנסתרות הם לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. וראוי לאדם כי אחר שיבין בדברים אלו ילמד אותם לבניו וב"ב וטוב לו ולהם

ד' חסידים הראשונים כשהיו נכנסים לבית הכסא היו אומרים קודם כניסתם התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון, שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא, שכן דרכן של בני אדם. וכתב מרן ז"ל בש"ע ועכשיו לא נהגו לאומרו ומפורש הטעם בבית יוסף בשם אבודרהם מפני שאין בדורות אלו חסידים מפורסמים כל כך, ואם היה אחד אומר כן מחזי כיוהרא, ולכן אין אומרים אותו כלל. והגאון יעבץ ז"ל כתב בסידורו דהשם דרכיו ודעותיו רשאי לאומרו, ונכון הדבר, וכן דעת האר"י ז"ל, והיינו דוקא בדברא דשכיחי מזיקין משא"כ בעיר. והרב ברכ"י הביא דברי חד מן קמיא בתשובה כ"י שחולק ע"ד מרן שהסכים לדברי אבודרהם. וכתב הרב מנחת אהרן ז"ל אע"פ שהגאון חיד"א בברכ"י אסר הנה חזר בו בספר מורה באצבע והתיר, ושם כתב טענה שטען הרב בתשובה כ"י שהביאו ברכ"י ממה שמצינו לרז"ל שאמרו בערב שבת לעת ערב ב' מה"ש מלווין את האדם מבית הכנסת לביתו, ולכך יסדר שלחנו וכו', ולפ"ד הרד"א ז"ל לא יסדר האדם בזמן הזה שלחנו ומטתו מחמת מלאכים המלוים וכו', וכתב הרב הנז' במ"א נ"ב דדברי הרב בתשובה כ"י צדקו מזהב ומפז רב, דהרי עינינו הרואות לעם ב"י שכולם שוים לטובה מאמינים בני מאמינים שמה"ש מלווים לאדם בליל שבת לביתו, ולפיכך בבואם משמיעים קול בשירה וזמרה למה"ש, ואומרים להם שלום עליכם מה"ש וכו' בואכם לשלום, וכופלין כן ג"פ, ודבר זה אמאי לא בטלוהו בדורות אלו וכו', וכ"ש שהאדם כשהולך לבית הכסא אינו משמיע קולו לאחרים, ובליל ש"ק אומר אותו אפילו ברבים ולא נמצא מי שמיחה בזה, ומה נשתנה התכבדו מכובדים, או היה ראוי לבטל שניהם או לקיים שניהם עכ"ד. ואנא עבדא אמינא זו הטענה שטענו הרבנים והנז' אינה טענה כלל, דהתם בליל שבת דמה"ש מלווין את האדם מבית הכנסת לביתו לאו בשביל כבודו באים אלא בשביל כבוד הקידוש של שבת הם באים, כדרך שאמרו רז"ל דאליהו זכור לטוב יבא בכל מצות המילה, ולכך מכינים לו כסא אצל המילה ואומר המוהל קודם שמל זה הכסא של אליהו הנביא מלאך הברית זכור לטוב, ובודאי התם אינו בא בשביל כבוד אבי הבן או המוהל אלא בשביל כבוד המצוה של המילה, וכן כאן אין מה"ש באים עמו ללוותו לביתו בשביל כבודו אלא בשביל מצות הקידוש שבא לעשות בביתו הם באים, ואחר הקידוש הם יוצאים, משא"כ בענין התכבדו מכובדים המה"ש מלווים אותו לשמרו ובעבורו הם באים, ובודאי אם בזה"ז יאמר האדם כן לחשוב עצמו כחסידים הראשונים שמתקיים בהם הפ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך מחזי כיוהרא, ואפשר לומר דמ"ש הרב ברכ"י ז"ל שיש לחלק בין זו ובין אינך דמייתי זהו החילוק שעלה בדעתו

מיהו נ"ל בס"ד אם ירצה האדם לומר התכבדו מכובדים ביום כיפור שהוא יום סליחה ועצומו של יום מכפר וגם דאפילו השטן מודה שישראל נחשבים יום זה כמלאכי השרת ועושים מעשה על זה דהולכים יחפים מהאי טעמא וכנז' בפוסקים באיזה דברים שמדמין עצמם כמה"ש, יוכל האדם לומר התכבדו מכובדים, ועכ"ז יאמר בלחישה, כן נ"ל בס"ד

ה' אע"ג דאמרו בזוה"ק אית רוחא חדא בבית הכסא וכו' אין רוח רעה זו דבית הכסא כוחה חזק כרוח רעה דשינת הלילה, ולכך הקילו בה דאין צריך כלי ועוד בשאר דברים, וכנז' במנחת אהרן דף י"ג ע"א

וישלח

א' בענין תיקון רחל כתבתי בסה"ק בן איש חיל בפרשה זו אות ט', מה שצריך האדם לכוין כונות פשוטות הנזכרים בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, ומה שצריך לבכות ולהצטער על שריפת התורה ועל שנמסרו סודות התורה לחיצונים שזה נקרא גלות השכינה, וגם לבכות ולהצטער על חרבן בהמ"ק במזמור על נהרות בבל, ולבכות ולהצטער על הריגת הצדיקים באמירת מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך. ועל זה נשאלתי בסה"ק רב פעלים חלק ראשון סי' ג' מאיש אחד באומרו, בכל זמן שאומר תיקון רחל אינו מתעורר בבכיה, ואין מתעורר בקרבו צער על כל הנז"ל בקריאתו הנז"ל, ולא יעלה בלבו כונה מכל כונות הנז"ל, אלא הוא קורא כקורא מזמורי תהלים ופסוקי נביאים, ויגע להעלות בקרבו התעוררות על כל הנז"ל ואינו עולה בידו בשום פעם, ולא עוד אלא כשהוא קורא תיקון חצות יעלו בלבו מחשבות ואינו שם לב על מה שמוציא מפיו, ולפי דעתו כיון דאינו עושה וקורא כפי הנז"ל טוב שלא יקרא תיקון רחל, כי בשלמא תפלה שהוא מחויב בה הוא מוכרח להתפלל ואע"פ שאינו מכוין, אך אמירה זו של תיקון רחל אין על האדם חובה ולכן כיון שאינו עושה כראוי ע"פ הכונה שתיקנו הראשונים טוב שלא יאמר כלל. והשבתי לו, ודאי צריך להכריח עצמו לאומרו ע"פ הכונות הנז"ל, ואם טרח בעצמו ולא עלתה הכונה בידו עכ"ז לא ימנע עצמו מאומרו

וראיתי טוב ונכון להעתיק כאן השאלות של השואל והתשובות שהשבתי לו כמו שהן, שבהם ישכיל הקורא ויתבונן על כמה דברים העומדים ברומו של עולם שצריך לאדם לידע אותם, וזה הוא העתק של השאלה והתשובה הנז'

שאלה. נשאלתי מאיש מבין וז"ל, שאל ממני איש פשוט ויודע ספר מעט, כי שלי"ת למדתי חברי ורז"ל מדרש ואגדה וקצת גמרא, אך בלימוד הנסתר לא נכנסתי, ורק אני קורא בספר הזוהר והתיקונים כאשר