עוד יוסף חי תרצג

מחלק המו"מ ומלאכה ומוסיף אותם על זמן עסק התורה שמגיע לה משורת הדין, ואז בזאת התוספת שמוסיף נקראת תורתו תורת חסד, כי מצד הדין מגיע לעסק התורה רק ח' שעות ועתה נעשה לה עשר שעות, וזהו לפנים משורת הדין, ואמר הכתוב שהקב"ה עושה עם האדם חסד להצילו מכל רעות הגזורות מצד המזל, אע"פ שהוא אינו מתנהג במדת החסד ללמוד תורת חסד בתוספת השעות אלא לומד רק בשמונה שעות המגיע לעסק התורה משורת הדין בלבד, וז"ש, אע"פ שרבות רעות צדיק מצד המזל, עכ"ז מכולם יצילנו ה' לשנות לו המזל ולשדד המערכה בעבורו, ואעפ"י שהוא לא עשה מעשה חסד, אלא הוא שומר כל עצמותיו ששומר החוקים המגיע לעצמותיו הוא גופו, הן מצד השינה הן מצד המו"מ שהוא לצורך גופו בהנאת אכילה ושתיה ומלבוש הוא שומר אותם לתת להם כל חוקם וחלקם המגיע עד שאפילו אחת מהנה החוקים הקבועים להם לא נשברה אצלו, כדי להוסיף אותה על חוק הזמן הקבוע לתורה, עכ"ז הקב"ה עושה עמו חסד וצדקה להצילו מכל רעות אשר יחייב עליו המזל וישדד המערכה בעבורו

ונמצא לפ"ז אם יקח האדם שעה אחת מחלק השינה ושעה אחת מחלק המו"מ, יהיה חלק התורה עשרה שעות, וחלק השינה שבעה, וחלק המו"מ ומלאכה שבעה, וסימנם זיז, כי חלק התורה עומד באמצע הכ"ד שהם ז' מכאן וז' מכאן, ועשרה שהוא מספר יו"ד באמצע, ובזה יובן בס"ד, רמז הכתוב בתהלים פ' יכרסמנה חזיר חזיר מיער וזיז שדי ירענה, דקאי על אומת ישראל, אם יכרסמנה חזיר מיער זו קליפת עשו, הנה זיז שדי ירענה, כלומר אם יהיו סדר הכ"ד שעות כסדר זיז בזה ירענה לאומת ישראל, כי התוספת הזו שמוסיפין על זמן הקבוע ללימוד התורה מועיל להכנעת עשו, כמ"ש רז"ל כשהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו

ועל כן נמצא האדם צריך לעשות שתי צדקות שיתן צדקה מחלק השינה שעה אחת, וצדקה מחלק המו"מ שעה אחת. ולז"א צדיק ה' צדקות אהב, תרתי צדקות. א' מחלק השינה, וא' מחלק מו"מ, ולכן הצדיק נקרא הולך צדקות ודובר משרים, וז"ש צדק צדק תרדוף היינו צדק ר"ל צדקה כפולה, כלומר תעשה צדקה כפולה שהוא צדק מן חלק השינה, וצדק מחלק המו"מ שיהיה זמן זה נוסף על זמן הקצוב לעסק התורה, ובזה תרדוף את היצה"ר שמשתדל לבטל אותך מן עסק התורה בזמן הקצוב לה, כי בראותו שאתה מוסיף על החיוב נכנע ופורש ממך, וכל לימוד שלך יהיה לשמה, והוא למען תחיה קרי בה תחיה בנקיד צר"י תחת תי"ו וקמ"ץ או פתח תחת חי"ת ותהיה התיבה בדגש דמשמעותה הוא פועל יוצא לאחרים, כלומר תהיה מחיה את ניצוצי הקדושה המגולגלים ומעורבים בדצח"ם ע"י עסק התורה, וזהו כונת תורה לשמה בעבור הבירור, ובזה ירשת את הארץ העליונה היא לאה בסוד תורה לשמה לשם הוא

אי נמי למען תחיה בעבור שלא השגחת על מיעוט שינה וירשת את הארץ בעבור שלא השגחת על המעיטך בריוח מו"מ

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, כפל צדק צדק, דידוע שלשה דיינים שישבו בדין ושנים מזכים ואחד דעתו לחייב, דשורת הדין מחייבת שילכו ע"פ הרוב לזכות, וכתב הגאון בית יעקב סי' ט"ו, דזה הדיין שדעתו לחייב, אינו רשאי לעשות תחבולה לומר איני יודע כדי שיוסיפו עליהם דיינים, ואולי אלו החדשים יהיו מחייבים ויפסק הדין לחובה כאשר הוא פוסק בדעתו, דאע"פ שזה הדיין כונתו לטובה כדי שיצא הדין לאמיתו כי לדעתו שזה חייב הוא, והדיינים המזכים טועין הם, עכ"ז אסור לעשות כן, והרב שבות יעקב ח"א סי' קל"ח פליג עליה בזה. והגאון חיד"א בברכי יוסף סי' י"ח אות ג' הביא דין זה של הרב בית יעקב י"ל והעלה דאסור לדיין לשקר ולמעבד טצדיקי להקים מזמת לבו דאין עליו אלא לגלות דעתו עם חביריו, ואם יעמדו בדעתם מה אכפת ליה ויהיה הדין כסברתם כי רבים הם, ואין להתחכם בזה הדרך בדרך תחבולה ושקר לומר איני יודע כדי שיוסיפו הדיינים ע"ש, וז"ש צדק צדק תרדוף, כלומר הצדק בדרך צדק תרדוף אותו, ולא תרדוף אותו בדרך שקר לומר איני יודע ותשקר בזה כדי שיוסיפו הדיינים ואולי החדשים יהיו סוברים כדעתך לחייב, אע"פ שלפי דעתך וסברתך לחייב היא צדק והמזכים החולקים טועים הם

ועוד י"ל קרוב לזה ע"פ מ"ש בגמרא דשבועות דף ל"א ע"א, ברב שאמר לתלמידו מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד, תא את וקום התם בב"ד ולא תימא ולא מידי, דהא לא מפקת מפומך שקרא, ורק זה יחשוב שיש לי ב' עדים ויודה, דאסור למעבד הכי, משום דכתיב מדבר שקר תרחק, עוד איתא התם מנין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה כדי שיתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר, ת"ל מדבר שקר תרחק, ע"ש. וז"ש הצדק בדרך צדק תרדוף אותו לבררו ולקיימו, ולא בדרך שקר ותחבולה

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד. נ"ל בס"ד, דאיתא בזוהר חדש פרשת תרומה, בשלשה דברים הוו ידעי אם ישראל זכאין, הא' בתננא דקרבנייא אם סליק באורח מישור, ועוד כד הוה מתחזי אשא דמדבחא דיוקנא דאריה, ועוד כד הוו ידוי דכהנא כד פרים ידוי לברך את עמא זקיפין בלא טורח כלל, ורזא דא ויהי ידי משה כבדים בגין דבההיא שעתא לא הוו ישראל זכאין, דכתיב על נסותם את ה', וכתיב בתריה ויבא עמלק ע"ש, ולפ"ז שלשה דברים הם שנעשים עדים לישראל בכל יום ויום שבשנה כולה, ועוד יש שני עדים המעידים על זכות ישראל, והם שייכים ביום אחד בשנה דוקא שהוא יוה"כ הא' אם עולה גורל של שם בימין, והב' ליבון לשון של זהורית הקשור בשעיר המשתלח, הרי שני עדים שהם שייכים ביום כפורים דוקא, ועוד שלשה עדים אחרים השייכים בכל יום ויום, והם אותם שזכר בזוהר חדש. והנה ארבעה מן העדים הנז' אינם אלא בזמן שבהמ"ק קיים, משא"כ בזמן החרבן אין להם מציאות ורק עד אחד מן החמשה הנז' הוא שייך גם בזמן החרבן, והוא מ"ש בזוהר חדש בחד מתלתא הנז' הוא כד היו ידוי דכהנא כד פריש ידוי לברך את עמא זקיפן בלא טורח כלל, יען כי נשיאות כפים נוהגת בכל זמן, וידוע כי ס"מ נקרא מת שהוא מדרגא דמותא, והוא מקטרג על ישראל, אמנם יש לו ביטול מן הקטרוג בזמן שישראל זכאין ועושין רש"מ, והוא יודע שהם זכאין ע"פ עדות הנראית מן חמשה עדים הנז' בזמן שבהמ"ק קיים, אבל בזמן שאין בהמ"ק דאין מציאות לארבע עדים הנז', אין לו ביטול מן הקטרוג, אע"פ שרואה עד אחד המעיד שישראל זכאין, והוא מה שרואה שידי הכהן המברך את ישראל זקופים בברכה בלא טורח כלל, שזה מורה שישראל זכאין, עכ"ז הוא לא ישתוק מלקטרג עליהם מחמת עדות עד זה בלבד, וידוע כל ביטול נקרא בלשון מיתה, וז"ש על פי שנים עדים של יוה"כ, או שלשה עדים של כל יום ויום יומת המת, כלומר פלוני שנקרא מת יומת, ר"ל יהיה לו ביטול ממלאכתו שישתוק ולא יקטרג כשרואה עדות יוצאה מן השנים ביוה"כ, ומן השלשה שבכל יום ויום שמעידה על ישראל שהם זכאים, וכל זה הוא בזמן שבהמ"ק קיים שיש מציאות לשני עדים ושלש עדים הנז' שיעידו בזכות ישראל, אבל לא יומת על פי עד אחד, כלומר לא יתבטל ממלאכתו לבלתי יקטרג בזמן שאין