עוד יוסף חי תקסג

וז"ש שתי כתפות חוברות רמז לזווג איש ואשתו שיתחברו יחד כתף על כתף, אז לזה הזווג יהיה לו, כלומר הארת יהי"ה אליו, כי שם י"ה בפשוטו ובמלואו יאיר בזה הזווג של איש ואשתו, וגם ימשך הארת שם אל שהוא חסד עליון על שני קצותיו של הזווג, וחובר שתתמיד בו הארות אלי, ולא יסתלקו ולא יתפרדו ממנו

וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה. נ"ל בס"ד הבנים נקראים בגדים של אביהן, כמ"ש רז"ל גבי יהושע כה"ג דכתיב ויסירו בגדים הצואים מעליו, וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים, אלא אלו בניו שנשאו נשים נכריות, והיינו כי כמו שהאדם יתכבד במלבושיו כמ"ש בגמרא רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה, וכמ"ש רז"ל ע"פ ותחת כבודו יקד יקוד, כן האדם יתכבד בבניו אם הם שלמים בתורה ובדרך ארץ, ולכן האפוד שהוא בגד חשוב יש בו רמז לבנים של האדם, אמנם חשיבות הבנים בדרך הטוב והישר זה נעשה מכח מעשים של אביהם ומנהגו ומדתו, כי זה כלל גדול מעשה אבות יעשו בנים. מעשה באדם א' שבא להכות את בנו על אשר אכל בלא נטילת ידים, ותפס שתי רגליו של הבן בידו אחת, והמקל ביד אחת, וכאשר הרים את המקל להכות על רגלי הבן, ירד המקל על היד של האב עצמו שהיתה אוחזת ברגלי בנו, והוכתה ידו הכאה חשובה וגדולה, ואמר הבן לאביו כדין וכמשפט הוכתה ידך על אשר אתה מכה רגלי בשביל שלא נטלתי ידי, ואתה עצמך אוכל תמיד בלא נטילת ידים, והגידו לך בזה מן השמים לומר לך למה תכה רגליו של זה על אשר לא נטל ידיו, תכה את ידך על אשר לא נטלת אותם, וכי לא ידעת שמעשה אבות יעשו בנים, שאם הייתי רואה אותך שלא תאכל בלא נטילה, גם אני לא הייתי אוכל בלא נטילה, וז"ש וחשב אפודתו אלו הבנים, אשר עליו, כלומר אשר סיפוקם וצרכם מוטל עליו, הנה כמעשהו של האב הן לטוב הן להפך, ממנו יהיה הבן, כי מעשה אבות יעשו בנים

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, וחשב אפודתו אשר עליו וכו', דבא הכתוב לרמוז לפי דרכו רמז מוסרי לאדם, והוא דידוע כמו שיש לעשות מלבוש לגוף כן יש לעשות מלבוש רוחני לנשמה, וכמו שהמלבושים הגופניים של הגוף יהיה יקרם ותפארתם כפי זוהר וחשיבות המשי, או הצמר שלהם, וכפי חשיבות המלאכה של האומן אשר ארג אותם, כן הוא יקר תפארת המלבוש הרוחני של הנשמה, תלוי ביופי ושלימות התורה והמצות והתפילות של האדם העושה אותם. אמנם יש הפרש בין מלבוש זה למלבוש זה בשני עניינים, והוא הא' כי זה המלבוש הרוחני של הנשמה הוא מוטל על האדם לעשות, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אבל מלבוש הגופניי של הגוף הוא תלוי ביד השי"ת, וכמ"ש יעקב אע"ה אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וכה"א שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, וכן ארז"ל יכסה אדם אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם

והפרש השני הוא, כי במלבוש הגופניי אם קנה אדם חתיכת משי או מין אחר ועשאם בגד, וחסר לו עדיין חתיכה קטנה כבית הצואר וכיוצא, אפשר לו ליקח חתיכה הקטנה שחסרה לו מחבירו, הן בתורת שאלה, הן בתורת נדבה, ובה ישלים את הבגד, משא"כ במלבוש הרוחני אם יחסר לאדם בו מקצת אפילו משהו, א"א להשלים החסרון משל אחרים, אלא צריך שהוא עצמו יטרח למלאת החסרון משלו ומיגיע כפו, וכאשר מצינו בילקוט מאמרי רז"ל, דר"א ורבי יהושע היו הולכים בהר הבית, וראו מלאך בידו חלוק רוחני אשר אורו זורח יותר מאור השמש, ולא היה שפה לפיו, וחשבו שזה החלוק שלהם הוא, ויאמר אליהם המלאך חלוקכם טובים ונכבדים יותר מזה, אבל זה הוא לאיש אחד מאשקלון שמו יוסף הגנן, וזה המראה היה בערב כפור, ואחר הרגל הלכו לאשקלון יצאו כל העיר לקראתם, ולא קבלו להתארח כי אם רק אצל יוסף הגנן, והלכו אצלו, ראו אותו מלקט ירקות מן הגן שלו, ולא היה לו אלא רק שני ככרות לחם, הביא להם אכלו ושתו מים וברכו בהמ"ז, ואח"כ אמרו לו הגד לנו מה מעשיך, אמר להם אתם רואים עניי כי אין לי אלא רק עבודת הגן הזה, אמרו לו אעפ"כ הגד לנו איך היית מנעוריך, אמר להם אביו היה מגדולי העיר הזאת ומעשיריה, וכשנפטר אבד הוא את הממון ויגרשוהו אנשי העיר וישנאוהו ויצא, ובנה כאן בית ועשה הגן ויזרע בו ירקות, וממה שיאסוף מן הגן הוא מוכר אותו, ונותן חצי לצדקה, וחצי מתפרנס ממנו. אמרו לו כו"כ ראינו ביד המלאך בחלוק הנשמה שלך, ובאנו להודיע אותך אולי תוכל להוסיף זכיות, ותשלים השפה של החלוק, והלכו לדרכם, ואחר שהלכו אמרה לו אשתו שמע עצתי, ומכור אותי, ותן מחירי צדקה לעניים, אולי תשלים בזה החלוק שלך, אמר לה מפחד אני שמא ישכב עמך הקונה ויפסיד החלוק כולו, אמרה לו אל תירא אשבע לך שלא תבא תקלה זו לעולם, וזה לפי תומו קבל לעשות כדבריה, והלך ומכרה ונתן הדמים לצדקה, וזה הקונה רצה לאונסה ולא קבלה, ומסרה לרועה וצוהו שיציק לה מאד, והנה אחר ימים רצה בעלה לנסותה, והתחפש וילבש בגדים אחרים והלך אצלה לשדה במקום המרעה, ופתה אותה באומרו שיפדנה ויקחנה לאשה, ולא קבלה בשום אופן, ואז ידע כי נשארה בנאמנות שלה, ולא נגעו בה, ואז גילה פניו נגדה ותכירהו ותחבקהו, ונתחבקו שניהם זע"ז ויבכו, ותעל שועתם אל האלקים וישמע בת קול מבשר מן השמים, נשלם החלוק שלך, וחלוק אשתך טוב מחלוק שלך, ותלך נא למקום פ' ותמצא שם מטמון גדול חשוב שטמן אביך, וילך שם וימצא מטמון רב, ויפדה את אשתו, ויעשו מצות הרבה, ע"כ המעשה. הרי זה החלוק הרוחני של הנפש הגם שהיה חסר דבר מועט, כי ראו שלא היה שפה לפיו, טרחו ר"א ור"י לילך לעירו של בעל החלוק, להגיד לו דבר שהוא יטרח להוסיף זכיות, כדי להשלים החלוק, ולא השלימו אותו משלהם, כי היו עשירים בזכיות, וגם לא התפללו לפני השי"ת שישלים לו זה המועט שנשאר בעבור החלוק, אלא זרזו אותו שהוא יטרח להשלים אותו. ובזה יובן וחשב אפודתו אשר עליו, פירוש חשיבות המלבוש הרוחני שהוא מוטל עליו, שזה נעשה מיראת שמים, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, משא"כ מלבוש הגופניי אינו מוטל עליו, אלא תלוי ביד מי שאמר והיה העולם, וככתוב השלך על ה' יהבך, וכאשר בארנו בהפרש הראשון שיש בין זה לזה, הנה זה המלבוש חשיבות שלו תהיה כמעשהו. ר"ל כפי המעשים של בעל המלבוש, שאם הם יפים ומהודרים גם המלבוש הזה יקר ומפואר הרבה, ועוד יש בו דבר אחד, כי ממנו יהיה, ר"ל שלימות שלו תהיה מן האדם העושה אותו, שאם נחסר בו אפילו חלק קטן א"א להשלימו משל אחרים, או בידי שמים, אלא צריך שבעליו העושים אותו המה ישלימו אותם בכוחם ויגיעם

מעשה חרש אבן פתוחי חותם תפתח את שתי האבנים. נ"ל בס"ד שרמז הכתוב לפי דרכו, כי מי שהוא עם הארץ ואינו עוסק בתורה, אינו