נועם ירושלמי על יומא ח:ה:ב

תני מאכילין אותו הקל הקל נבילה ותרומ' מאכילין אותו מתרומה טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית חלה וערלה צריכה א"ר יוסה קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה ונבילה בל"ת ואת אמר הכין כמ"ד מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות:

לכאורה יש לדקדק דמ"ש קאמר תחילה נבילה ותרומה מאכילין אותו תרומה ואח"כ קאמר טבל ושביעית ואמאי לא קאמר תרומה ושביעית כמו דאמר נבילה ותרומה ונראה לי דאיפשר לומר דתרומה חמורה מטבל כמו דאמרינן ביומא (ד' פ"ג) טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ושביעית שביעית טבל ותרומה תנאי היא דתני' מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאיפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן לי' ומספינן לי' כי פליגי בדלא איפשר מר סבר טבל חמור ומר סבר תרומה חמורה מר סבר טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומר סבר תרומה חמורה אבל טבל איפשר לתקוניה. וא"כ איפשר לומר דס"ל להירושלמי דתרומה חמורה מטבל ע"כ קאמר נבילה ותרומה מאכילין אותו תרומה דהירושלמי ס"ל כמ"ד מאיליהן קבלו המעשרות כמו דמסיק וע"כ מאכילין אותו תרומה ומכ"ש טבל דקיל וגבי שביעית דמאכילין אותו שביעית קאמר טבל דקיל מתרומ' וכש"כ לגבי תרומה:

ועוד נראה לי לומר עפ"י מה שביארתי על הירושלמי (ספ"ה דדמאי) דאמרינן שם ר' זעירא בשם ריב"ל ב' הם שמעשרים שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין כו' (וביארתי שם דהטעם דבשניהם נוטל דמים מן השבט א"כ ליכא נ"מ בין אם תורם מעין יפה או רעה וא"כ אע"ג דלא הרשהו אעפ"כ יכול להפריש עיין שם שהארכתי בזה ודו"ק וא"כ הכא אפי' שלא ברשות בעלים נמי יכול להפריש תרומה כיון דמותר לו לאכול משום פיקוח נפש ועיין בספרי עמק יהושע (ס' כ"א) ובנחלת יהושע (סי' כ"ג) ובנועם ירושלמי (סוף פ"ה דדמאי עיין שם). ואם כן אין נ"מ. לבעה"ב ובפרט לפי מה דאיבעיא ליה בירושלמי (פ"א דתרומות) אתם פרט לתורם שאינו שלו מה את עביד ליה כתורם שאינו שלו או כתורם של חבירו נשמעינה מהדא הפקיר כריו ומרחו וחזר וזכה בו אין תעבדיני' כתורם שאינו שלו תרומתו תרומה כו' ואם כן מיבעי' ליה בירושלמי אם יכול לתרום מן המופקר כיון דאינו של חבירו] וע"כ קאמר תרומה ונבילה מאכילין אותו תרומה דקיי"ל דתרומה בזה"ז דרבנן אבל לא יכול לאשמועי' האי דינא בטבל דבטבל ודאי מאכילין אותו טבל דהיינו באופן שיפריש התרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וא"כ יהי' רק חצי שיעור וחצי שיעור אינו עובר רק בעשה וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' כ"ד) דקיל מעשה א"כ אפי' הוי תרומה בזה"ז דאורייתא אעפ"כ היו מאכילין אותו טבל ע"י הפרשת תרומה חטה אחת וע"כ קאמר דווקא תרומה ונבילה דמאכילין אותו תרומה ובזה קמ"ל דמאיליהן קבלו המעשרות וע"כ קאמר לקמן טבל ושביעית אעפ"י שיכול להפריש הטבל ע"י חטה אחת שפוטרת את הכרי מ"מ הוי חצי שיעור ועובר בעשה ושביעית נמי עובר בעשה ועיין תוס' שבת (ד' צ"א) שהקשו מ"ש כזית תרומה מחצי זית דהא בתרומה טמאה ליכא אלא עשה כדמוכח ביבמות (ד' ע"ג) דהאוכלה בטומאת עצמה אינו לוקה וחצי זית נמי הא קיי"ל כר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה כו' ותירצו דמ"מ זית חמיר טפי שהרי הוא שיעור ללקות עליו בכל מקום וע"כ קמ"ל דמאכילין אותו שביעית דעיקרה בעשה ולא טבל שאם הי' כזית הי' במיתה אי הוי דאורייתא וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון משא"כ שביעית דעיקרה הוא בעשה וע"כ קאמר טבל ושביעית:

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי משא"כ לשיטת הש"ס דילן שביארתי שם בספרי נועם ירושלמי (פ"ה דדמאי) דבעינן דוקא שליחות של בעה"ב וגם הוכחתי במ"א שלשיטת הש"ס דילן אינו יכול לתרום מן המופקר מב"ק (ד' צ"ד) ומיבמות (ד' פ"ט) בתו' שם וע"כ מביא ביומא (שם) הבריי' דפליגי ת"ק ובן תימא ע"ש:

והא דקאמר חלה וערלה צריכה נראה לי דאי אמרינן דמאיליהן קבלו המעשרות כדמסיק א"כ ה"ה לחלה נמי שאין הטעם כמו דאמרינן בנדה (ד' מ"ז) דביאת כולכם אמרתי וע"כ איפשר לחלק בין תרומה לחלה אלא דהטעם דקדושת הארץ בטלה וא"כ הוי מדרבנן והא דקאמר דצריכה אע"ג דערלה נוהגת בחוץ לארץ ג"כ אך בירושלמי פליגי (סוף ערלה) על הא דתנן והערלה הלכה שמואל אמר כהלכות המדינה ר' יוחנן אמר הלכה למשה מסיני וע"כ אי הילכתא מדינה א"כ ודאי חלה חמירה דמדאורייתא הוא במיתה וכל דתיקון דרבנן כעין דאוריית' תיקון משא"כ אם ערלה הלכת מדינה וע"כ ערל' בח"ל נמי מדרבנן וא"כ כיון שקדוש' הארץ בטלה הוי כמו ח"ל א"כ ערלה נמי מדרבנן בח"ל שעיקרה בלאו משא"כ חלה היא בדאורייתא במיתה וע"כ מאכילין אותו ערלה. משא"כ אי ערלה הלמ"מ א"כ הוי דאורייתא אף בח"ל וא"כ אפי' אם קדושת הארץ בטל' בזה"ז והוי כמו ח"ל מ"מ הוי דאורייתא משא"כ חלה דלא הוי רק דרבנן אי אמרינן דמאיליהן קבלו המעשרות ודו"ק:

שם חלה וערלה צריכה ולכאורה צריך להבין הא דקאמר חלה וערלה צריכה דהא תחילה קאמר נבילה ותרומה מאכילין אותו מתרומה טבל ושביעית (וכבר ביארתי מ"ט דקאמר תרומה גבי נבילה וגם שביעית טבל. אבל מ"מ אמאי לא קאמר גבי ערלה תרומה וערלה ומ"ט קאמר חלה וערלה צריכה):

ע"כ נ"ל לבאר כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי דשביעי') דיש נ"מ אפי' אי אמרינן כמ"ד מאיליהן קבלו המעשרות אפ"ה בזמן עזרא ערלה וחלה נוהגת מדאוריי' דכיון דקבלו עליהן הוי מדאורי' דהירושלמי ס"ל כרבנן דבי רב בכתובות (ד' כ"ה) דאפי' למ"ד דתרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ק דחלה) ר' הושעי' שאל לכהנא מניין שהם חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות כו' ואמר מארבע עשר מה ארבע עשר חייבים בחנה ופטורים מן המעשרות כו' אלמא דסובר הירושלמי דשבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשרות וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דערלה) נטעו אעפ"י שלא כבשו חייב וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמורותבתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו ר' הילא בשם ר' לעזר מודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה. ותני כן בבואכם לפי ששינה משמעו שינו חכמים חיובו (פי' דבחלה נתחייב מיד דכתיב בבואכם וגם בערל' מדכתיב ונטעתם למעט הנטוע ביד עובד כוכבי' אלמא דמיד נתחייבו בחלה) וכן אמרינן בירושלמי (רפ"ב דחלה) משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבין בחל' ולא גידולי פטור הן כו' א"כ מוכח דבחלה וערלה נתחייבו מיד]:

וע"כ אומר בחלה ובערלה צריכה משום דתרומה הוי בזה"ז תרי דרבנן אי אמרינן קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל הא' מצד הקדושה שבטלה ועוד דאפי' בימי עזרא לא נתחייבו מדאורייתא משא"כ חלה וערלה שניהם נתחייבו בימי עזרא אפי' למ"ד מאיליהן קבלו המעשרות ויש חילוק בין חד דרבנן ובין תרי דרבנן וכמו שחילקו התוס' ביבמות (ד' פ"א) בד"ה מאי הכא עיין שם וע"כ קאמר חלה וערלה דשניהם הוי מדרבנן בזמן הזה לשמואל דאמר בירושלמי (סוף ערלה) דהוי כהלכות המדינה. א"כ הוי שניהם דרבנן משא"כ תרומה דהוי כתרי דרבנן דהא' שהקדושה בטלה והשנית שאפי' בזמן עזרא לא הוי רק דרבנן משום שלא עלו כולם א"כ הוי תרי דרבנן וקיל מחד דרבנן וע"ז אמר חלה וערלה צריכה ודו"ק: