נועם ירושלמי על יומא ו:א:יא

איזה מהן קרב תחילה רב אמר שני שבין זוג שני (וצ"ל שני שבזוג שני) ר' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון (כצ"ל) א"ר זעירה טעמ' דר' יוחנן כו' ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה. ופי' הק"ע קבעו בתלי' שלא ידחה כלומר אפי' הוא תלוי ועומד כגון שמת השני אפ"ה אינו נדחה) ואתי' כהיא דא"ר יונה בכם ר"ז ועשהו חטאת קבעו בתלי' שיזדווג לו חבירו (ובש"ס דילן יומא ד' ס"ד הוא בהיפוך ע"ש) על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון מהו שידחה אתא ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מת שני שבזוג שני שני שבזוג ראשון כבר נדחה כש"כ מחלפא שיטתי' דרב מת שני שבזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה (וכתב הק"ע שני שבזוג ראשון מהו שידחה מי אמרינן כיון דאיכא עתה אחד לעזאזל וגם זה של שם שמזוג ראשון חזר ונראה לא איכפת נן במיתת השני או דילמא כיון דלא נראה השני שבראשון אלא מפני השני שבזוג וכיון שמת השני אף הראשון נדחה ועיין בק"ע ובפ"מ ודבריהם דחוקים מאוד:

וע"כ נ"ל להגיה וכצ"ל על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג ראשין שבזוג שני מהו שידחה. (פי' דמיבעי' לי אי אמרינן דיחוי בשני אי אמרינן אעפ"י שאמרה הורה ועשהו חטאת וקבעו בתלייה שלא ידחה הראשון אעפ"כ אם מת השני שבזוג ראשון א"כ שני שבזוג שני יהי' לשם. דהא השני שבזוג שני לא נדחה או כיון שאמרה תורה שיקרב הראשון וכתיב ועשהו חטאתשקבעו בתלי' שלא ידחה א"כ גזירת הכתוב שיקרב הראשון אם מת הראשון אינו יכול השני ליקרב דהא השני כבר נדחה כיון שמדין תורה צריך להקריב הראשון א"כ השני שבזוג שני כבר נדחה) וע"כ אמר שם ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן מת שני שבזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה (ובירושלמי הוא ט"ס וכצ"ל כמו שכתבתי) פי' כיון שאמרה התורה והקריב הראשון ושאין דיחוי בראשון א"כ השני כבר נדחה וע"כ אם מת השני שבזוג ראשון אינו יכול להקדים השני:

וע"ז אומר מחלפא שיטתי' דרב מת שני שבזוג ראשון שבזוג שני כבר נדחה (ט"ס וצ"ל) מת שני שבזוג שני שבזוג ראשון כבר נדחה פי' דלרב דמחלפא שיטתי' וסובר דאדרבה צריך להקריב השני משום דיש דיחוי בבע"ח וע"כ כיון שמה השני שבזוג ראשון נדחה השני ג"כ וצריך להקריב הזוג שני א"כ לפי"ז לרב דמיחלפא שיטתי' וסובר שצריך להקריב הזוג שני א"כ זה בודאי דאם מת השני שבזוג שני אינו יכול להקריב השני שבזוג ראשון דהא כבר נדחה תחילה לרב שסובר דצריך להקריב בני שבזוג שני א"כ נדחה הראשון מתחילה ובודאי דאינו יכול להקריב השני שבזוג ראשון

והא דאמרינן ר' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון אמר ר' זעירה טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת בראשון אמר ר' לא טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה וצריך להבין דאמאי לא אמר דפליגי רב ור' יוחנן אם בע"ח נדחים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא (ד' ס"ד) אמר רב שני שבזוג ראשון יקרב כו' ור' יוחנן אמר שני שבזוג ראשון ירעה עד שיסתאב ואמרינן דפליגי בבע"ח נדחים וא"כ להירושלמי הוא בהיפוך דרב אמר שני שבין זוג שני משום דס"ל בע"ח נדחים ור' יוחנן ס"ל שני שבין זוג ראשון הוא משום דס"ל בע"ח אין נדחים ולמה מפרשים הטעם משום דועשהו חטאת בראשון. ור' לא מפרש משום דכתיב ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה:

אך באמת ניחא דר' יוחנן ודאי ס"ל דבע"ח נדחים לשיטת הירושלמי ג"כ וכמו דאמרינן בפסחים (פ"ח ה"ב) אמר ר' יוחנן הפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר עד שלא נשתחרר ונשתחרר עד שלא הביא ב' שערות והביא ב' שערות צריך להמנות על פסח אחר (ופי' הק"ע משום דסובר דבע"ח נדחים) וא"כ מוכח דר' יוחנן ס"ל ג"כ דבע"ח נדחים וע"כ מפרש ר' זעירא שהוא מדכתיב ועשהו חטאת בראשון וא"כ אמרה התורה בשעירים שלא ידחה. ור' לא מפרש טעמא דר' יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלי' שלא ידחה וא"כ גזירת הכתוב הוא שלא ידחה וע"כ קאמר על דעתי' דר' יוחנן מת שני שבזוג ראשון מהו שידחה כו' וכמו שביארתי דהא באמת סובר ר' יוחנן דבעלי חיים נדחים אף לשיטת הירושלמי ודו"ק: