נועם ירושלמי על יומא ה:ז:ה

שם רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול ר"א ור"ש אומרים ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול כו' (פי' דרבנן אמרי דשלש לכושר פי' דבין הבדים ועל הפרוכת ועל המזבח הם שלש לכושר דאם נשפך א' מהם יביא דם אחר ויחזיר בתחילה. ור"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל משום דסובר דארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול). א"ר לעזר נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אלו ואלו נשפכין במצותן (והוא ט"ס וצ"ל אלו ואלו נשרפין כמצותן) והוא כמו דאמרינן ביומא (ד' ס"א) תנן התם וכולם מטמאים בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א ור"ש וחכ"א אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון הואיל וגמר בו כפרה:

ולכאורה תלוי בהא דאמרינן (פ"ה דיומא ה"ד) הגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב איזה מהן משתלח ר' זעירא אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר אין חבירו משתלח ר' הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הכפרה כו' על דעתיה דר' זעירה שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דר' זעירה שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דר' הילא אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו ואיפשר לומר דהתם תלוי הכפרה בזה ע"כ אומר דאינו משתלח אלא אחרון הואיל וגמר בו כפרה ולכן אינו זקוק להערות אלא האחרון אבל הכא לגבי הפרים שיהיו נשרפין כמצותן כיון דרבנן אמרי שלש לכושר א"כ כיון שמכל פר הוזה על מקום א' א"כ יש בו דין שריפה דהא מכל א' מועלין בו עד שיותך הבשר כמו דתנן במעילה (ד' ט') ומועלין בהם עד שיותך הבשר וע"כ טעונים כל א' שריפה אבית הדשן וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי א"ר יוסי ויאות אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלים בהם ומועלין בראשונים וע"כ סובר הירושלמי דבזה כ"ע סברי דכולם נשרפין בבית הדשן: