נועם ירושלמי על יומא ה:ד:יד

שם חברי' אמרי נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ופי' דקאי על הא דלעיל הגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב דחברי' אמרין דאם נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (פי' דאף שהם ב' גופים אפ"ה הוי כגוף אחד דאם נתפגל זה נתפגל זה ואף דאמרי' בזבחים (ד' מ"ב) אמר מר רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו כו' והא כיון דחשיב בי' בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי מיא בעלמ' דקא אדי אמר רבה כו' בד' פרים ובד' שעירי' וא"כ אם פיגל באחד לא נתפגל חבירו התם לא הפרישם בב"א אלא דנשפך אחד מהם ע"כ מביא פר אחד אבל הכא נתפגל הא נתפגל בחבירו כיון שהפרישן בתחלה לג' שעירים ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב הוי כחד גופא ואם נתפגל זה נתפגל זה וע"ז אומר הכל מודים בפר משיח ופר העדה עד שיהא שם מתנה א' משל שניהם וכבר הגהתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ח דפיאה) דצ"ל הכל מודים בפר משיח ובפר עדה שיהא שם מתנה אחת משל שניהם פי' דא"צ שיהי' שיעור מתנה מכל א' וא' משום דבחטאות הפנימיות כתיב והזה והזאה א"צ שיעור אלא פליגי רק בחטאות החיצונות דכתיב בהו נתינה וכן אמרינן בהדיא בזבחים (דף ע"ה) אבל בבולל נותן ד' מתנות לכולן ואם נתן מתנה א' לכולן יצא רבי אומר רואין את המהנה אם יש בה כדי לזה וכדי לזה כשירה ואם לאו פסולה ומי אית לי' לרבי האי סברא והתניא אמר רבה לדברי ר"א הזאה כל שהו מטהרת הזאה אינה צריכה שיעור כו' ואבע"א הזאה לחוד ונתינה לחוד אלמא דיש חילוק בין הזאה לנתינה דהזאה כל שהו ונתינה בעי שיעורא וע"כ אומר דבחטאות הפנימים כ"ע מודו שיהא שם מתנה אחת משל שניהם דלא בעינן שיעורא ולא פליגי אלא בחטאת החיצונית משום דכתיב בהו נתינה. וא"כ לענין הזאה פנימית הכל מודים דכשר דהזאה לא בעינן שיעור ולא מתבטל זה בזה) וכמו שכתבו התוספות ביומא (דף נ"ז) בד"ה אנא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה דעולים אינם מבטלים זה אה זה כו' וע"ש מה שביארתי בארוכה.

גם ביארתי שם דע"כ אמרי הכל מודים בפר משיח שיהא מתנה אחת משל שניהם ולא קאמר בכל חטאת הפנימית דהיינו בפר ושעיר של יוה"כ הוא משום דאמרינן ביומא (דף נ"ז) נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי כו' הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקדש כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר אלא אמר ר' ירמי' נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות סבר ר"פ קמי' דרבא למימר נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר א"ל רבא עד השתא כו' והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר וא"כ כיון דבפר יוה"כ צריך כל אחד ליתן לכל או"א לבדו א"כ לא שייך שיתן אחד לשם שניהם וע"כ קאמר דמודו ר' ורבנן דווקא בפר משיח ועדה שיהי' מתנה אחת משל שניהם ועיין שם מה שביארתי על הא דקאמר חברי' אמרין אימורי כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין ע"ש וכעת נ"ל להגיה חברי' אמרין דמים כשירים שנתערבו בפסולים עד שיהי' שם מתנה אחת משל כשירים פי' דפסול עד שיהא מתנה אחת משל כשרים אם יש כוסות שלא נתערבו והטעם דפסולים אינו יכול לזרוק על המזבח וע"כ קאמר הכל מודים בפר משיח ובפר העדה דסגי במתנה אחת משל שניהם (לפי הגהתי שם) והוא משום דהזאה לא בעי שיעור והכל מודים בדמים כשרי' שנתערבו בפסולין דפסולין אינו יכול לזרוק על המזבח אך עכ"ז הוא דוחק דהא קאמר עד שיהא מתנה אחת משל כשירין ועוד יש לדחות ודו"ק:

ע"כ נראה לי שהירושלמי סובר דהא דפליגי רבי ורבנן בדם שני חטאות שנתערבו דרבי אומר רואה אני את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר (והוא משום דבעי שיעורא) וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה אחת משל שניהם כשר הוא משום דרבנן לא בעי שיעורא אפילו במתנות היינו אם נתערב נתנים למעלה בנתנים למעלה או נתנים למטה בנתנים למטה משום דמצטרפים זה עם זה והוא כמו דאמרינן בזבחי' (דף פ"א) מתיב רבא והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו את הדם מה ח"ל כו' ועיין תוס' שם וע"כ אמר שאם נתערב בדםהפסולים כ"ע מודו שיהי' מתנה א' משל כשירין דהפסול ודאי אין מצטרפין להכשר להשלים שיעור נתינה:

מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר ואם לאו פסול וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה אחת של שניהן כשר על דעתי' דרבי יש שיעור למתנו' על דעתהון דרבנן אין שיעור למתנות וע"ז אומר הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (ועיין במנחות (דף מ"א) אהא דתנן שחט ב' כבשים לאכול א' מן החלות למחר כו' ר' יוסי אומר אותו החלה כו' פיגול וחייבין עלי' כרת והשני פסול ואין בו כרת אמר רב הונא א"ר יוסי פיגול בירך של ימין אינו פיגול בירך של שמאל כו' אי אמרת בשלמא חד גופא הוא משום הכי מצטרף אלא אי אמרת תרי גופי נינהו מי מצטרף כו' ואמרינן שם אלא אמר ר' יוחנן ה"ט דר' יוסי דהכתוב עשאו גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין גוף אחד דמעכבי אהדדי (פי' שני חלות) עם שני גופין דאמר רחמנא הא לחודא עבידא והא לחודא עבידא ערבינהו מתערבין דהא כתיב עשאן גוף אחד פלגינהו מיפליג דהכתוב עשאן ב' גופין פי' וע"כ מצטרפי לפיגול אם חישב לאכול משניהם כזית אבל אם חשב לאכול א' מן החלות לא מצטרפי לפיגול:

וע"כ אמר הדא אמר נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה דכיון דערבינהו נעשו כגוף אחד וע"כ אם נתפגל זה נתפגל חבירו כו' וה"נ לענין ג' זוגות אם הגריל אחד מהם ליתן מא' על הבדים מא' על הפרוכת מא' על מזבח הזהב נעשו כולן כגוף אחד וא"כ נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה ואף דהקטרת אימורים לא מעכבא אך לקמן פירשתי על הא דאמר בירושלמי (פ"ו דיומא ה"ו) ר' שמי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר כו' דהתם הקטרת אימורים מעכבא דאם נאבדו תחלה דאינו יכול לזרוק את הדם על הבשר דכיון דהם נשרפין א"כ לא הוי לא לאכילת אדם ולא לאכילת המזבח וכמו דאמר שם ולא שמיע דאמר ר' אלעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח וע"כ בעינן שיהיו האימורין עד לאחר זריקה בכדי שיהי' הדם מתיר את האימורין ע"ז אומר אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה:

[עוד נ"ל דהא דאמרינן חברי' אמרי נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה קאי אהא דאמר בתחילה הגריל שלשה זוגות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב ואמרינן דעל דעתיה דר' זעירא שלשתן הוא זקוק להערות וע"ז אומר דלר' זעירא דאמר שלשתן הוא זקוק להערות וע"כ כיון שהם זקוקים זה לזה להערות ע"כ נעשו כמו קרבן א' דאם נתפגל זה נתפגל זה ואם אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה (אבל לר' הילא דאמר דאינו משתלח אלא אחרון וא"כ אינו זקוק להערות אלא האחרון ע"כ אינם נעשים כמו קרבן א' ואם נתפגל זה לא נתפגל זה). וע"ז מביא ראיה דהכל מודים כו' דחברי' אמרי דאימורי כשירין שנתערבו בפסולין והגהתי דצ"ל דדמים כשירין שנתערבו בפסולות בזה לא פליגי ר' ורבנן אלא בשתי חטאות שנתערבו סובר רואה אני את הדם אם יש בו כדי מתנה לזה וכדי מתנה לזה כשר ואם לאו פסול וחכ"א אפי' אין בו אלא מתנה א' משל שניהם כשר דרבנן נמי סברי דבעינן כדי מתנה אלא דסברי דכיון דיש משניהם שיעור נתינה ומצטרפין והא דאמר התם על דעתיה דרבי יש שיעור למתנות היינו דבעינן מכל אחד שיעור נתינה אבל לרבנן אין שיעור למתנות מכל א' אלא דהשיעור משניהם נמי כשר וע"ז אומר הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה פי' שזהו דוקא לרבנן דאמרי דמתנה אחד משל שניהם וה"נ אמרי חברי' דלר' זעירא דשלשתן הוא זקוק להערות ע"כ אם נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה:

ובזה יתיישב הא דאמרינן בזבחי' (ד' מ"ב) אמר מר ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו והא כיון דחשיב בי' בפני' פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי מיא בעלמא הוא דקא אדי אמר רבה כו' בד' פרים ובד' שעירי' והקשו שם התוס' ד"ה כגון כו' וקשה דלקמן קאמ' משכח"ל בד' פרי' וד' שעירים פי' חד אהזאות דבין הבדים וחד אהזאות דפרוכת וחד אהזאו' דקרנות וחד אטהרו אלמא לא חשיבי כחדא הזאות דקרנות ודטהרו ושמא פר רביעי דלקמן לאו משום דעל טהרו אלא סבירא ליה דשירים מעכבין והוי חד בשביל שירים כו' וא"ת והא בע"כ סבר האי תנא שירים לא מעכבי מדלא חשיב אלא מ"ג כו' דאע"ג דשיריים מעכבי לא חשיב האי תנא אלא הזאות עכ"ל והוא דוחק ע"כ היה נראה לי דהגמ' מתרץ כמו דאיתא בירושלמי דהגריל ג' זוגות ליתן מא' על הבדים ומא' על הפרוכת ומא' על מזבח הזהב. אך לר' זעירא שסובר דשלשתן הוא זקוק להערות א"כ אם נתפגל זה נתפגל זה וא"כ מיא בעלמא הוא דקא מדי ע"כ אומר ד' פרים וד' שעירים וא"כ כיון שהפריש פר לשעיר בכדי להערות משניהם על טיהרו של מזבח א"כ אין צריך ש לערות מכולם והא דאמר ר' זעירא דזקוק להערות מכולם היינו בשלשה שעירים וא"כ צריך לערות על טיהרו של מזבח מכולם וא"כ כיון דזקוק להערות מכולם א"כ תקשה דכיון דר"מ סובר דמפגל בחצי מתיר א"כ מיא בעלמא הוא דקא מדי. וע"ז מתרץ רבה בד' פרים ובד' שעירים וע"כ אם נתפגל זה לא נתפגל זה וע"כ צריך לתרץ דוקא בד' פרים ובד' שעירים ויש לדחות ודו"ק: