נועם ירושלמי על יומא ה:א:ב

אמר ר' יוסה הדא אמרה כלי חול הוא אין תימר כלי קודש דבר שקדש בכלי נפדה דאתפלגון פיטמה בחולין ריב"ח אמר פסולה ריב"ל אמר כשרה מ"ט דריב"ח קודש היא שתהא הבאתה בקודש. מ"ט דריב"ל קודש היא שתהא הבאתה (צ"ל הוויתה בקודש) כו' אמר ר' יוסי בר בין אמרה ר' חונה קומי ר' יוסה דבר שקדש בכלי נפדה (פי' בתמיה ואנן תנן נותנים לאומנים בשכרן) א"ל ולאו שמואל הוא ושמואל אמר קל הוא במותר דאתפלגון הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימין. ר' יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשים הותירו שעירים על דעתי' דשמואל אם עולה נפדית לא כ"ש חטאת על דעתי' דר' יוחנן ר' זעירא אמר ירעו אמר ר' שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסה שני' היא שאין קרבנו' ציבור נקבעים אלא בשחיטה אמר ר' חנני' תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות:

והנה צריך לבאר דמ"ט אמר הירושלמי על דעתיה דשמואל דאמר עולה נפדית לא כש"כ חטאת דאמאי אומר דכיון דעולה נפדית כש"כ חטאת מפני מה יש לומר דחטאת דנפדית יותר מעולה וגם מה דקאמר חטאת על דעתיה דר' יוחנן ר' זעירא אמר ירעו אמר ר' שמואל בר רב יצחק מקייצין בהם את המזבח הא בש"ס דילן בפ"ק דשבועות (ד' י"ב) איתא ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהן מאי עבדי להו אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מקייצין בהם את המזבח א"ר שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן הכא הוא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם דמעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וא"כ שיטת הש"ס דילן דיש לומר תמידין שהותרו שמקיצין בהם את המזבח משא"כ בשעירי חטאת ובירושלמי אמר דאדרבה בהותירו תמידין ס"ל לר' יוחנן דנפדין כפסולי המוקדשין אבל אם הותירו שעירים אפי' לר' יוחנן נמי מקיצין בהם את המזבח ואמאי שיטת הירו' הוא בהיפוך מש"ס דילן:

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מאי דאיתא בירושלמי (פ"ב דשקלים ה"ד) אמר ר' יוסה עד דאנא המן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה מותר עשירית האיפה שלו ר' יוחנן אמר יוליכם לים המלח ר' לעזר אמר יפלו לנדבה מתניתא פליגא על ר' יוחנן מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבות מותר קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה מה עביד לה ר' יוחנן פתר לה מותר עשירית האיפה של מנחת חוטא ובמנחות (דף ק"ח) איתא בהיפך מותר עשירית האיפה של כהן גדול ר' יוחנן אמר נדבה. ר' אליעזר אומר ירקב מיתיבי מותר שקלים חולין ומותר עשירית האיפה כו' מותריהן נדבה מאי לאו מותר עשירית האיפה של כה"ג לא מותר מנחת חוטא אמר ריב"ל מסתברא כמ"ד מותר עשירית האיפה של כה"ג ירקב דתניא לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא. א"ר יהודה היא קרויה חטאת ואין אחרת קרוי' חטאת לומר על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרוי' חטאת וע"כ אמר ר' אליעזר ירקב ולשיטת הירושלמי ס"ל לר' יוחנן דמותר עשירית האיפה ירקב והטעם משום דלא הוי חטאת דבחטאות דוקא מותרן נדבה וכמו שפירש"י שם בד"ה ומותר דמנחה חוטא הואיל ואיקרי חטאת אזיל מותרה לנדבת ציבור דהכי איתא במסכת תמורה (ד' כ"ג) זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל הבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהם עולות הבשר לשם ועורות לכהנים. אבל מותר מעות ושאר מנחות לא אזלי לנדבת ציבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת:

וא"כ הא דמותר בא נדבה היינו דוקא בחטאה אבל לא בעולה וזהו לדברי ר' יוחנן אבל שמואל ס"ל דהמפריש שקלו ומת יפלו לנדבה דמותר קדשי קדשים בא לנדבה וכמו דאיתא (שם פ"ב דשקלים ה"ה) רב חסדא אמר מותר לחמו של נזיר ירקב אמר ר' יוסי ויאות להקריבו בפני עצמו אין יכול שאין לך כו' נזירות באה בלא לחם לפום כן צריך מימר מותר לחמו של נזיר ירקב. סברין מימר הוא לחמו הוא מותר נסכיו. אמר ר' יוסה בר בון מותר נסכיו קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה. ע"ד דר' יוסה ב"ר בון שמואל ורב חסדא ור' אלעזר שלשתן אמרו דבר אחד (פי' דלאו דוקא חטאת אלא כיון דהוי קדשי קדשים ע"כ מותר בא נדבה). רב חסדא אהן דהכא (פי' דס"ל דמותר נסכיו קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה) שמואל דאמר ר' יסא עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה ר' לעזר מותר עשירית האיפה שלו. ר' יוחנן אמר יוליכם לים המלח ר' לעזר אמר יפלו לנדבה:

והנה הירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דהטעם דר' יוחנן סבירא ליה מותרן נדבה (לפי שיטת הש"ס דילן דר' יוחנן סבירא ליה הכי) הוא מחמת דעשירית האיפה קרויה חטאת כמו דאיתא במוע"ק (דף ט"ז) יקריב חטאת זו עשירית האיפה של כהן גדול אלא הטעם משום דהוי קדשי קדשים: והא דנקט מותר עשירית האיפה הוא לרבותא דאפי' במותר עשירית האיפה של כה"ג ס"ל לר' יוחנן דיוליכם לים המלח דלא הוי חטאת ור"א שסובר דיפלו לנדבה היינו מחמת דשמואל ורב חסדא ור' אליעזר שלשתן אמרו דבר אחד דמותר קדשי קדשים יפלו לנדבה וכמו דאיתא שם ר' יהודה שאל לשמואל הפריש שקלו ומת אמר ליה יפלו לנדבה. ע"כ סובר דמותר קדשי קדשים יפלו לנדבה]:

ובזה יתבאר הירושלמי (ספ"ו דשקלים) ששה לנדבה חזקיה אמר כנגד ו' בתי אבות בר פדא אמר כנגד ו' בהמות פר ועגל ושעיר איל וגדי וטלה. שמואל אמר כנגד ו' קרבנות קיני זבים קיני זבות קיני יולדות וחטאות ואשמות המנחות ועשירית האיפה. אמר ר' יוחנן ע"י שהנדבה מרובה ריבו לה שופרות הרבה והנה בש"ס דילן במנחות (ד' ק"ז) איתא אמר חזקיה כנגד ששה בתי אבות ר' יוחנן אמר מתוך שהנדבה מרובה תיקנו להם שופרות הרבה כדי שלא יתעפשו המעות כו' ושמואל אמר כנגד מותר חטאת ומותר אשם ומותר אשם נזי' ומותר אשם מצור' ומותר מנחת חוטא ומותר עשירית האיפה ולכאורה אמאי לא אמר בש"ס דילן כמו דאיתא בשם שמואל בירושלמי כנגד קיני זבין כו' המנחות ועשירית האיפה אך לשיטת הש"ס דילן ניחא דאין מותר בא לנדבה. דהא מה שדרש יהוידע הכהן הוא רק בחטאת ואשם אבל לא במנחות אבל לשיטת הירושלמי דשמואל סובר דהפריש שקלו ומת יפלו דמיו לנדבה וע"כ אמר שמואל דמותר מנחות בא נמי נדבה ומכש"כ עשירית האיפה ולשיטת הש"ס דילן הא דאמר מותר עשירית האיפה הוא משום דקרוי' חטאת וכמו דאמרי' במנחות ושם) ור' אושעיה מ"ט לא אמר כשמואל ומשני סבר לה כמ"ד מותר עשירית האיפה של כה"ג ירקב משום דס"ל דלא הוי חטאת וכמו דמסיק היא קרויה חטאת ואין אחרת קרויה חטאת לימד על עשירית האיפה של כה"ג שאינה קרויה חטאת וטעונה לבונה ומדאינה קרויה חטאת מותרה ירקב והא דאיתא בשקלים (פ"ב ה"ה) מתניתא פליגא על ר' יוחנן מותר שקלים חולין דמותר עשירית האיפה מותר קיני זבין מותר קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה מה עביד לה ר' יוחנן פתר לה מותר עשירית האיפה של מנחת חוטא. ולכאורה אמאי נא פריך אשמואל דאמר הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה והא תנינן מותר שקלים חולין אך התם הוי מן התורה מותרן חולין מטעם אחר כמו דאמר בשקלים (פ"ג ה"ג) שקלים ע"י שקצבתן מן התורה מותרן חולין חטאת ע"י שאין קצבתה מה"ת מותרה נדבה אבל לעולם בהמפריש שקלו ומת אין ראיה מהברייתא דאיפשר דמותרו נדבה כמו שסובר שמואל:

[ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אמרה ר' חונא קומי ר' יוסי דבר שקידש בכלי נפדה א"ל ולאו שמואל הוא ושמואל אמר קל הוא במותר דאתפלגון הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימים. והוא משום דשמואל לטעמיה לשיטת הירושלמי דכל דבר שהוא קדשי קדשי' המותר הוא לקייץ המזבח ור' יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשין דוקא במומין משום דר' א לטעמי'דס"ל דהא דמותרות לנדבה של ציבור אזלי אינו רק דוקא בחטאת ואשם אבל לא בתמידין:

וע"ז אומר הותירו שעירים על דעתיה דשמואל אם עולה נפדית לא כש"כ חטאת דכיון דס"ל דעולה נפדית כש"כ חטאת דמותרן לנדבת ציבור אזלי על דעתיה דר' יוחנן ר' זעירא אמר ירעו אמר ר' שמואל בר רב יצחק מקייצין בה את המזבח והוא ממדרשו של יהוידע הכהן אשם הוא אשם כו' כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בו עולות הבשר לשם והעורות לכהנים:

וא"כ משמע דר' שמואל בר ר' יצחק שאומר מקייצים את המזבח ס"ל דר' יוחנן מודה בשעירים דנפדין תמימין וע"ז מקשה ויש חטאת קריבה עולה. אמר ר"י שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה ואמר ר' חנינא תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקריבו עולות אבל זהו דוקא לר' יוחנן בשעירים שמותרן לקייץ המזבח אבל תמידין שאין מותרן לקייץ המזבח נפדין תמימים וע"כ סובר ר' יוחנן דנפדין כפסולי המוקדשים:

וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל הש"ס דילן לא סבר הכי אלא דשמואל נמי מודה דמדרשו של יהוידע היינו רק במותר חטאת ואשם ואעפ"כ אמר עולא אמר ר' יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים והטעם דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן וא"כ אפי' ר' יוחנן נמי מודה דאפי' תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים וכל זה הוא לרבנן אבל ר"ש לית ליה לב ב"ד מתנה וע"כ אמר רב עמרם אמר ר' יוחנן תמידים שלא הוצרכו לציבור לדברי ר' שמעון אין נפדין תמימין לדברי חכמים נפדין תמימין וע"כ איתא שם (ד' י"ב) ולר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהם מאי עבדין להו אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מקייצין בהם את המזבח וע"כ אמר רב שמואל בר רב יצחק ומודה ר"ש שעירי חטאת שאין מקייצין בגופן אלא בדמיהן הכא הוא דמעיקרא עולה והשתא עולה אבל התם מעיקרא חטאת והשתא עולה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה דלשיטת הש"ס לא תלי בהא דמה שדרש יהוידע הכהן כל דבר הבא מחטאת ואשם מקריבין הבשר לשם והעורות לכהנים דבתמיד לא אמרינן הכי רק הטעם הוא משום דתמיד מקייצין בהם גופה לקייץ המזבח משא"כ בשעירי חטאות שאין מקייצין בגופו אלא בדמיהם:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ק דשבועות ה"ד) אמר ר' יוחנן דברי חכמים משנין כו' מהו שיקרבו זה בזה בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר אין משנים מהו שיקרבו זה בזה אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה אמר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרבן לשמו הוא קדוש משעה ראשונה:

והנה הפ"מ פי' לדברי חכמים משנים לקרבנות ציבור מקרבן של היום לקרבן של אחר זמן כגון תמידים שלא הוצרכו לציבור להקריב בשנה זו נפדין הן תמימין ואינן צריכים מום וחוזרין ולוקחים אותה מתרומה חדשה של שנה אחרת ומשנים אותם להקריבם בשביל תמידים של שנה זו משום דלב ב"ד מתנה עליהם מתחילה לכך ור"ש ס"ל דלא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם ואין משנים אותם כשהם תמימים אלא כשיוממו נפדין כשאר כל הקדשים עכ"ל והנה מה שכתב דלר' יוחנן דברי חכמים משנים שגה בזה דזהו דוקא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי ס"ל לר' יוחנן דאין משנים אלא אם הותירו שעירים אבל אם הותירו תמידין סובר ר' יוחנן דנפדין כפסולי המוקדשין ורק שמואל הוא שסובר דנפדין תמימים משום דסובר דמדרשו של יהוידע הכהן היינו בתמידים ג"כ. אבל לר' יוחנן הוא דוקא בשעירים וכמו שביארתי גם מה שכתב הפ"מ אמר ר' יוסי שאין הקרבנות ציבור נקבעין אלא בקבועה וכתב הפ"מ טעמא דר"ש דקאמר אין משנים לפי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה שבתחילה ותני במתניתין דפ"ד דזבחים כן לשם ששה דברים הזבח נזבח ושם הזבח שהוא קרב צריך שיהא קדוש לשמו משעה ראשונה כו':

והנה שגה בזה (והוא ט"ס וצ"ל) שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה וכן הוא בירושלמי דהכא אמר ר' יוסי שני' היא שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בשחיטה והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' י"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן וע"כ אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעים אלא בקבועה (והוא ט"ס וצ"ל) אלא בשחיטה. (וכמו דאיתא ביומא) וקאי על דברי חכמים דסברי דמשנים. וע"ז אומר ר' יודן ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה הראשונה (פי' לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו דהיינו חטאות שמותרן לעולות ע"כ הוא קדוש משעה ראשונה) דהירושלמי אזיל לשיטתיה דתלי במדרשו של יהוידע הכהן דכל שבא משום חטאת ואשם ילקח בהם עולות הבשר לשם ועורות לכהנים]:

ומעתה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי דהכא אמרה ר' חונה קומי ר' יוסי דבר שקדש בכלי נפדה. א"ל ולאו שמואל היא ושמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמידין כו' (פי' דלשמואל דס"ל דהותירו תמידין נפדין כתמימין משום דהוי קדשי קדשים הוא הדין בקטורת ג"כ ולר' יוחנן שאומר דדוקא שעירים וממדרשו של יהוידע הכהן כו' וע"כ הוי תנאי ב"ד שיקיצו בהן את המזבח ונפדין תמימין אבל בקטורת אינו נפדה וא"כ הא דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויים לקרבנות ציבור ור' יוחנן אמר בקטורת צ"ל דפיטמה בחולין ומכתשת לא הוי כלי שרת וע"כ יש להם פדיון אבל שמואל ס"ל דמכתשת הוי כלי שרת ואעפ"כ נפדה כמו תמידין משום דהוי קדשי קדשים וכמו שבארתי ודו"ק:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דשקלים ה"ה) ר' חייא בר בא בעי לא היו חייבין להן מעות משעה ראשונה אתא ר' בא בשם ר' חייא בשם ר' יוחנן מקייצין צין בהן את המזבח. ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי מחלפא שיטתי' דר' חייא בר בא תמן צריכא לי' והכא פשיטא לי' הן דצריכא לי' בכלי שרת הן דפשיטא לי' בקייץ המזבח. והנה הק"ע נדחק בזה מאוד:

ע"כ נראה לי להגיה מיחלפא שיטתי' דר' חייא בר בא תמן פשיטא לי' והכא צריכא לי'. הן דפשיטא לי' בכלי שרת הן דצריכא לי' בחול (וכן הגיה הגר"א בשקלים) (פי' תמן פשיטא לי' דר"י ס"ל דרק בשעירים שהותירו לקייץ המזבח: דדבר הבא מן החטאת ואשם מותרן לקייץ המזבח אבל בתמידין לא ודלא כשמואל דאמר אפילו הותרו תמידין נמי נפדין תמימין משום דהוי קדשי קדשים וכן בקטורת ס"ל דאינם נפדים. וכמו דאמרינן הכא ביומא אמר ר' יוסי בר בון אתי דריב"ח כשמואל וע"כ ס"ל דאפילו הוי מכתשת כלי שרת אעפ"כ נפדין הקטורת דריב"ל כר' יוחנן (פי' וע"כ ס"ל דמכתשת הוי כלי חול אבל אם הוי כלי שרת אין נפדין). (פי' וא"כ אמאי אמר הכא דמותרן בא לקייץ המזבח) וע"כ משני הא דפשיטא לי' היינו דוקא בכלי שרת (פי' אי אמרינן דמכתשת הוי כלי שרת ע"כ אין נפדין לר' יוחנן). אבל אי מכתשת הוי כלי חול ע"כ בעי אם מותרן לקייץ המזבח. אבל אי הוי כלי שרת אין נפדין ורק בהותירו שעירים סובר דנפדין משום דמותרן בא לקייץ המזבח וכ"ת ה"נ אם בכלי חיל הוי מותרן בא לקייץ המזבח א"כ אפי' בכלי שרת נמי איפשר לומר דהכא מפרישין מהם שכר האומנים אלא אם אינו חייב להם על כן מותרן בא לקייץ המזבח והתם עיקר חטאת ואשם מותרן בא לקייץ המזבח ממדרשו של יהוידע הכהן ודו"ק:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי דשקלים (פ"ז ה"ה) עשירית האיפה שלו יוליכם לים המלח ר' אליעזר אומר יפלו לנדבה עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אומר חוצה אותה ואח"כ מקדשה רשב"ל אמר מקדשה ואח"כ חוצה אותה מתניתא פליגא על ר' יוחנן מקריב מחצה ומחצה אבד (כצ"ל) פתר לה שכן אפי' מעות יוליכם לים המלח ופי' דמקשה לר' יוחנן דס"ל דקדושה לחצאין א"כ המחצה השני לא נתקדש בכלי) וא"כ אמאי אבד (פי' דהא יכול לפדותה). וע"ז משני שכן אפי' מעות ילכו לים המלח (ואינו בא לנדבה) משום דר' יוחנן לטעמי' דס"ל דמותר עשירית האיפה שלו יוליכם לים המלח ולא יפלו לנדבה. ולר"א דאמר יפלו לנדבה איפשר לומר דס"ל כריש לקיש דאמר קדשה ואח"כ חוצה אותה וא"כ נתקדש בכלי וע"כ מחצה אבד אך אי אמרינן דמותרן בא נדבה וא"כ אפילו נתקדש בכלי יוכל לפדות] ואיפשר לומר דעל זה אין לב ב"ד מתנה וכמו דמשני הש"ס גבי פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו כו':

והנה בש"ס דילן במנחות (דף ק"ח) אמרינן דלר' יוחנן ס"ל דמותר עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אמר נדבה ור"א אומר ירקב. וא"כ יש לתרץ נמי קושי' התוס' במנחות (דף נ') כיצד מביא עשרון שלם וחוצוהו ומקריב ומחצה אבד: והקשו התוס' לר"א דחמר במנחות (דף ח') קדוש לחצאין. וא"כ אמאי אבד דהא אכתי לא איקדשו קדושת הגוף. וא"כ בר פדי' הוא אך לשיטת הש"ס דילן במנחות (דף ח') דר' יוחנן ס"ל שאינה קדושה לחצאין ור"א ס"ל דקדושה לחצאין. וא"כ ג"כ ניחא דר"א לטעמי' דס"ל במנחות (דף ק"ח) דמותר עשירית האיפה ירקב א"כ ניחא שהוא כמו דמשני בירושלמי שכן אפי' מעות הולכות לים המלח וא"כ לפי"ז הא דאמרינן בירושלמי ריש יומא רשב"ל בעי קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיני' ולא מצינו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב כו' נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין כנים עשר אף תמיד האמור בלחם הפנים שנים עשר לחם הפנים מעכב ואין חביתין מעכבות (פי' הק"ע דלחם הפנים מעכבין אם אינם שנים עשרמשא"כ חביתין קדושה לחצאין והכי אמרינן במנחות עכ"ל) והנה שגה בזה דהא במנחות (ד' ח) אמרינן דר' יוחנן אמר אינה קדוש' לחצאין אך איפשר לומר דהירושלמי לשיטתי' ס"ל דר' יוחנן סובר דקדושה לחצאין וכמו דאיתא בשקלים (פ"ז ה"ה) עשירית האיפה של כה"ג ר' יוחנן אמר חוצה אותה ואח"כ מקדישה כו' וא"כ ר' יוחנן ס"ל לשיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן אלא דקדושה לחצאין] וכמו שבארתי: