נועם ירושלמי על יומא א:א:ד

מה בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביום הכיפורים שזה אפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו. וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו על דעתי' דר"י דו יליף מן הדין קרייא שמעלה היא בפרה כו' ע"ד דב"ק למה כאן נוגעים וכאן אין נוגעים אמר רבי חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו אמר רבי בון אף בר ק פרא אית ליה משום מעלה היא בפרה סילסול היא בפרה:

והנה הק"ע כתב כתבו התו"י וא"ת למה לא היו נוגעים בו כל ששה ימים והא בלא"ה היו מטמאין אותו מפני הזאה שהיו מזין עליו וי"ל שעד הערב לא היה מקבל הזאה לפי שכל היום היה עובד עבודה כדלקמן בפירקין ואם היו נוגעין בו שוב לא היה יכול לעבוד עבודה כיון דשוינהו רבנן לגבי' כטומאה ואחר הזאה וטבילה נמי לא היו יכולין שא"כ היה צריך לחזור ולטבול קודם חשיכה שטמאוהו כו' וקשה לי מירושלמי דפריך למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעים בו ומשני שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ופריך בלאו זה אינו טמא מחמת הזייתו ומשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים והשתא תימא לי מאי פריך בלא כך אינו טמא מחמת הזייתו לפי מה דפרישית שלא היה מקבל הזאה עד הערב ותו אין רשאין ליגע בו שלא יטמאוהו כו' ע"כ ודבריהם תמוהים דקאמרו דעד הערב לא היה מקבל הזאה כדי לעבוד עבודה הא אנן לא תנן לקמן אלא בכהן העובד ביוה"כ אבל כהן השורף את הפרה לא היה עובד כל שבעה כו' גם מ"ש דמשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים אינו בהגרסא שלפנינו עכ"ל:

[והנה מה שהקשה על התו"י דמאי מקשו על הא דקאמר בלא כך אינו טמא מחמת הזאותיו לפי מאי דפרישית שלא הי' מקבל הזאה עד הערב והקשה הק"ע דזה לא מצינו רק בכה"ג לפני יוה"כ אבל לא בכהן השורף את הפרה זה אינו דהקושי' הוא על מה שתירץ ר' חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים וא"כ אמאי לא חששו בכה"ג כשמפרישין אותו שבעה ימים קודם שלא יטמאו אותו (וכן הקשה הק"ע) וצ"ל כמו שכתב התו"י דגבי פרה מטמאין אותו בנגיעתן משום דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת ואפי' שמרו עצמם על טהרת חטאת ועשאוהו כטומאות בשביעי שלו כמו דאמרינן בחגיגה (ד' כ"ג) משא"כ בכה"ג שאין חשש שיטמאו אותו וא"כ קשה דמאי איכפת לן אם יטמאו אותו בפרה א"כ צ"ל דא"כ לא יוכל לעשות עבודה כל היום וע"ז מקשה ולא כך אינו מטמא מחמת הזאתו וא"כ קשה דמאי מקשה דילמא היו מזין מערב כמו בכה"ג לפני יוה"כ ועוד דהא התירוץ של ר' חייא בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים הי' ג"כ מחמת שצריך לעבוד עבודה:

והנה מה שתירץ הירושלמי (לפי מה שהביאו התו"י) דמשני שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים (פי' דהא הוא טמא מחמת הזייתו) ולכאורה קשה דא"כ אמאי אמרינן בכה"ג ביו"כ שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו ואמאי נוגעים הא הם יטמאו מחמת הזאתו. ולפי"ז צ"ל דהשתא חוזר בו ממה שתירץ דהיינו שלא יטמאו אותו והוא צריך לעבוד עבודה אלא דלא יטמאו אחיו הכהנים ממנו מחמת הזאתו והזאתו בפרה הי' בשחרית משום שבאמת לא הי' עובד עבודה באותם שבעת הימים ולא כמו בכה"ג שצריך לעבוד עבודה כל שבעה כדי לחנכו וע"כ מזין עליו לעת ערב וע"כ היו אחיו הכהני' נוגעים בו דהא לא יטמאו מחמת הזאתו ולאחר הזאתו הי' טובל מיד שהי' לו הערב שמש משא"כ בפרה היו מזין עליו בשחרית וע"כ לא היו נוגעים בו שלא יטמא אותם אך שעדיין קשה דלמה הוצרך להיות מזיןעליו בשחרית ושלא יגעו אחיו הכהנים דמה איכפת לן אם היו מזין עליו בערב וא"כ היו יכולים אחיו הכהנים ליגע בו ואיפשר לומר דהאי תנא סובר דהזאה בזמנה מצוה כמו טבילה בזמנה וכמו דאמרינן ביומא (ד' ח') ר"מ סבר מקשינן הזאה לטבילה וא"כ צריך לטובלו בשחרית דכיון דהזאה בזמנה מצוה א"כ צריך לראות שלא לשהות בטומאתו וא"כ צריך להזות עליו בשחרית. וע"כ לא היו אחיו הכהנים נוגעים בו שלא יטמא אותם לאחר הזאה משא"כ ביום הכפורים שהיו מזין עליו בסוף היום מחמת שהי' צריך לעבוד עבודה כל היום בכדי לחנכו. וע"כ היו נוגעין בו ואין חוששין דילמא יגעו בו אחר הזאה וקודם טבילה דאם יטמאו יטבילו ועבדי הערב שמש וע"כ אחיו הכהנים נוגעין בו]:

ועוד נראה לי לבאר במה שכתבתי בספרי נ"י (בא"כ) והבאתי מה שכתב המ"ל ד"ה אבות הטומאה (פי"ט) וז"ל ועוד אני מסתפק דכפי הנראה מדברי הר"ש רפ"ה דטהרות דאפי' לר' עקיבא ור"י אינו אלא חומרא בעלמא דמצרכי להצריכו טבילה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר דהתינח טבילה לא נפיק ריעותא אם אנו מצריכין אותו משום חומרא אבל הזאה כיון דמן הדין לא היה צריך נמצא שאנו מטמאין אותו בידים שהרי הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה טמא וכמ"ש רבינו רפט"ו מה' פרה אדומה וכן המזה נטמא שא"א להזין בלא היסט ואילו כיון דתקנת חכמים הוא להזות עליו נמצא שהוא לצורך הזיה וכשהוא לצורך אינן מטמאים ומיהו כשראיתי לרבינו כשהביא דין דרבי ינאי לא הזכיר כי אם טבילה. אלמא דבהזיה לא החמיר להזות עליו שלא לצורך ולפי זה דין זה לא נאמר כי אם בטומאת שרץ אבל בטומאת מת לא אמרינן זילו טבילו כיון דהטבילה לא מהני בלא הזאה כלל:

והשעה"מ בהלכו' מקוואות כתב ליישב הא שכתבו התוס' בכתובות (דף כז) דלהכי נקט ועשה טהרות דלענין האדם אנו מזקיקים שניהם לטבול ולהזות פן יבואו לטומאה ודאית אם יגעו שניהם בככר אחד דאמאי לא כתבו בפשיטות דלגברי ודאי דמצרכינן טבילה משום דר' ינאי כמו דאמרינן בע"ג (ד' ל"ו) וכה"ג כתבו התוס' בעירובין (דף ל"ו) ע"ש ותירץ השעה"מ דמשום דמשמע להו ההוא דב' שבילין איירי בטומאת מת וע"כ אי משום דר' ינאי דאמר הא מי' דבשקעתי' דנהרא זילו טבולו לא הוי מחמרינן בטומאת מת דאי איפשר בלא הזאה ולא הוי מטמאינן להו בידים אלא דלגבי שבילין דמדינא מצרכינן טבילה שמא יבואו לידי טומאה ודאית ומקרי שפיר הזאה לצורך:

ותמיהני מאוד על המ"ל והשעה"מ שמה נסתפקו אם מצרכינן הזאה משום חומרא דרבנן אם זה נחשב כהזאה ואינו טמא או שמא נחשב כנגיעה והוא טמא. דהא בפ"ק דיומא (דף י"ב) דתנן התם כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וקאמר בגמ' מאן תנא אמר רב חסדא דלא כרבי עקיבא דאי כר"ע האמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו משמע דלרבנן אע"ג דליכא טומאה ודאית רק שהחמירו דילמא נטמא ומשום מעלה בעלמא אפ"ה טהור ולא הוי כמגע כיון דהוי דרך הזאה. וא"כ חזינן דאע"ג דאין צריך בודאי הזאה כי אם רק משום חשש טהור לרבנן כיון דהוי דרך הזאה והכא נמי אם ההזאה הוא משום חומרא בעלמא אפ"ה הוי דרך הזאה וטהור:

[וביותר תמוה דאיך כתב כן המ"ל לר"ע דכיון דהוי דרך הזאה טהור הוא לר"ע דהא כיון שהוא טהור מן הדין ודאי ההזאה מטמאתו וכמו דפריך הש"ס התם לר"ע היכי עביד עבודה ומסיק דעביד עבודה כולי יומא ולפני' מזו עלי' וטביל ועביד הערב שמש אלמא אעפ"י שצריך להזות אפ"ה אם הוא טהור ההזאה מטמאתו דהא ר"ע דריש והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהור טמא וא"כ איך כתב המ"ל דלר"ע כיון שהוא דרך הזאה אין ההזאה מטמאתו דזהו דוקא אליבא דרבנן דאמרי ההוא למזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא וע"כ כיון שהצריכו חכמים הזאה ע"כ הוי כמו דרך הזאה ולא דרך נגיעה. אבל ר"ע דדריש והזה הטהור על הטמא טהור ועל הטהור טמא וא"כ אפי' מה שהוא בדרך הזאה טמא]:

והנה כעת נראה לי לתרץ על מה שהקשיתי על המ"ל והשעה"מ שמה נסתפקו אם מצרכינן הזאה משום חומרא דרבנן וא"כ הוי כהזאה ואינו מטמא מהא דיומא דף יד) דתנן התם כל שבעת הימים הוא זורק את הדם וקאמר בגמ' מאן תנא אמר רב חסדא דלא כר"ע דאי ר"ע האמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו משמע דלרבנן אע"ג דליכא טומאה ודאית רק שהחמירו דילמא נטמא ומשום מעלה בעלמא ואפ"ה טהור ולא הוי כנוגע כיון דהוי דרך הזאה איפשר לומר דזהו דוקא בשבעת ימים שלפני יוה"כ שזהו משום קדושה ולא משום טומאה וא"כ כיון שזהו אינו משום ספק טומאה ואעפ"י שלא נטמא אעפ"כ מזין עליו ע"כ הוי דרך הזאה כיון דלאו משום ספק הוא מה שאין כן ההזאה שהוא מחמת ספק ע"כ לא הוי רק בתורת ספק וע"כ אם לא נטמא הוי טמא ואם כן אין ראיה מההזאה שלפני יוה"כ:

ואיפשר לומר דהטעם הא דאמר מה בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביוה"כ שזה אפרשהו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעים בו וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו הוא נמי כמו שביארתי לקמן על הא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל חטאות שהיה שם כדי שיכנסו המים תחת דם דברי ר' יהודה דר"י לטעמיה שסובר דטומאה הותרה בציבור וע"כ אמר שהיה משום קדושה כמו במילואים ונכנסו המים תחת הדם דלאו משום חשש טומאה הוא וע"כ אמר שזה אפרשתו בקדושה משא"כ בפרה אדומה דלא הוי רק קרבן יחיד כמו שכתבו התוס' ביומא (ד' ק) בד"ה ר' יוסי סבר טומאה הותרה הוא בציבור וכתבו התוס' תימא א"כ גבי פרה אמאי סגי בג' ובשביעי הא לאו קרבן ציבור הוא וע"כ כיון דגבי פרה לא הותר בציבור וע"כ אפרשתו בטהרה ואם כן ההזאה הוא רק מחמת ספק ואם כן דילמא היא טהור ונטמא וע"כ אין אחיו הכהנים נוגעים בו שלא יטמאו ממנו אחיו הכהנים כיון שאם הוא טהור נטמא מחמת הזאתו מה שאין כן בכה"ג ביום הכיפורים:

וע"כ אומר מה בין כהן השורף את הפרה לכה"ג ביוה"כ שזה אפרשתו בטהר' ואין אחיו הכהני' נוגעי' בו דכיון שההזאה הוא משום ספק טומאה וע"כ אין אחיו הכהנים נוגעים בו כדי שלא יטמאו ממנו וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעים בו שזהו הוי הזאה ודאית. וע"כ הוי כדרך הזאה ואחיו הכהנים נוגעים בו וע"כ ניחא דלרבנן מזה מיד ואח"כ עובד עבודה כמו דמשמע ביומא (ד' יד) משא"כ לרבי עקיבא שאומר דעל הטהור טמא ואם כן נטמא מחמת הזאתו כיון שהוא טהור ודאי ע"כ עביד עבודה כולי יומא ולפני' מזו עלי' ועביד הערב שמש לפי זה גבי כה"ג ביום הכפורים נמי מזין בצפרא לרבנן ואפ"ה עובד עבודה כל היום ואחיו הכהנים נוגעים בו כיון דהוי כדרך הזאה מה שאין כן בפרה דהתם הוי משום ספק טומאה ודו"ק:

[והא דקאמר בירושלמי (ה"ב) ואינו טמא משום הזייתו וא"ר יוסי בר בון משהי' מקריב קרבנותיו היו מזין עליו זהו לדברי ר"ע שאומר דעל הטהור טמא ועל הטמא טהור וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא (ד' י"ד) אבל לא לדברי רבנן דאמרו כל שהוא דרך הזאה טהור]: