נועם ירושלמי על יבמות ח:ב:ה

שם ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא בדא (פי' דפצוע דכא ישראל מותר בגיורת בימים קדמונים אבל פצוע דכא כהן אינו מותר בגיורת) תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת:

ונראה לי דהא דקאמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת הוא לפרש המשנה דכל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה (פי' אפי' פצוע דכא שאינו פסול משפחה נמי מותרין לבוא זה בזה) וע"ז אמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת (פי' דהאי כל מרבה אפי' שאינו פסול משפחה דהיינו פצוע דכא ור' יוסי אומר דווקא פסול המשפחה אבל לא פסול הגוף) וע"ז אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' לא שנו אלא פצוע דכא ישראל מותרת בגיורת אבל פצוע דכא כהן לא (פי' דאסור לישא גיורת מחמת שהוא כהן אעפ"י שהוא פצוע דכא וא"כ פ"ד לא מגרע קדושתי' וה"נ פ"ד ישראל לא מיגרע קדושתי' ואסור לישא ממזרת):

וע"ז פריך על דעתי דר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת פי' דלר' יוסי דאמר דהא דאמר ת"ק כל האסורים לבוא בקהל מותרי' לבוא זב"ז היינו דוקא בפסול משפחה אבל לא בפסול הגוף וע"ז חולק ר' יהודה וע"ז פריך על דעתי' דר' יודא ממזר לא ישא ממזרת נשמעינה מן הדא כו' דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזרים מן העולם וע"ז אומר ודכותה עמוני לא ישא עמונית (פי' אי אמרינן דממזר לא ישא ממזרת א"כ עמוני לא ישא עמונית אע"ג דהנקיבות מותרות אעפ"כ לא ישא משום הזכרים שיהיו עמונים) וע"ז אמר ר"י בר בון על דרבנן נצרכה (פי' דזה הקושי' אינה דווקא אליבא דר' יוסי אלא אליבא דר' ירמי' נמי) דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה (והוא ט"ס וצ"ל) שהיא קהל ד' אצלו דהא היא גיורת וגיורת לר' יהודה קהל ה' איקרו לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהא הוא גר (בימים קדמונים) ע"ז אמר ר' מתני' משחררין לו שפחה (פי' דאיפשר שישא שפחה והוא דקאמר משחררין לו שפחה ולא שמשיאין לו שפחה היינו דקאי אהא שמקשה בתחילה עמוני לא ישא עמונית) וע"ז א"ר יוסי בר בון על דרבנן נצרכה פי' דזו הקו' הוא לכ"ע או שצ"ל על דר' ירמי' נצרכה (פי' אפי' לר' ירמי' שסובר דפליגי בפצוע דכא שאינה פסול משפחה אבל בשאר פסולין סובר ר' יהודה דמותרין כל הפסולין לבוא זה בזה מ"מ תקשה דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולים קהל ה' אינון לישא עמונית כו' וכן לר' יוסי תקשה דעמוני לא ישא עמונית לר"י מה"ת אבל הא דממזר לא ישא ממזרת הוא רק מדרבנן:

וע"כ מתרץ תירוץ דקאי על ר' יוסי ג"כ שאומר דר' יהודה סובר דממזר לא ישא ממזרת א"כ איך ישיאו לו שפחה דא"כ מרבה פסולין ע"ז אומר דמשחררין לו שפחה (פי' דמשיאין לו שפחה ומשחררין את הולד א"כ אינו מרבה פסולין [והוא דלא כמו שמפרש הש"ס דילן בקידושין ד' ע"ז]:

וע"ז אומר ודכוותי' לא ישא מצרית (פי' אי אמרינן דר' יודא סובר דממזר לא ישא ממזרת) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא דתני ר' אבהו קומי ר' יוחנן אמר ר' יודא בנימין גר מצרי נשוי לגיורת מצרי' כו' א"כ מוכח מזה דר' יודה סובר דמצרי יכול לישא מצרית א"כ אמאי תנינן ר' יהודה אוסר דממזר לא ישא ממזרת ולא תירץ ע"ז כלום והוא משום דאיפשר לתרץ דזהו דווקא בפסולין לעולם וע"כ ממזר לא ישא ממזרת משא"כ מצרי שהוא עד שלשה דורות מותר לישא מצרית דהא הפסול הוא רק עד ג' דורות [והא דקאמר תחילה ממזר לא ישא ממזרת הוא מדרבנן אבל לא מדאורייתא וכן הא דפריך ממצרי שלא ישא מצרית ודו"ק]: