נועם ירושלמי על יבמות ז:א:ב

אלמנה לכה"ג כו' מניין לכהן שנשא לו אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והכא לאו קנינו קנין הוא ר' הילא בשם ר' אלעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי ליכול מאכיל וזה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפיק מביניהן עבד ערל שקנה לו עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל וזה הואיל ואין ראוי לאכול אין מאכיל (וכמו שפי' הפ"מ דקנין האוכל קאמר וכמו שאמר רבינא ביבמות (דף ס"ו) אמר רבינא קנין אוכל קאמר קנין אוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל) ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין. ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין אמר לי' ר' אלעזר אוכלים תרומה מכחו ואת אמרת אכין א"ל הרי עבדי מלוג הרי הם אוכלים תרומה מכחו ואת אמרת מכרן אינן מכורין משלך נתן לך ובדין הוא שלא יאכלו בתרומה והם אמרו שיאכל והם אמרו מכרן אינן מכורין וע' בפ"מ שפי' דר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צאן ברזל פליגין הוא מילתא באנפי' נפשיה ולא שייך להא דלעיל והלשון דחוק ועוד דמה מותיב מנכסי מלוג דהא נכסי מלוג אוכלים מכחה משום קנין שקנה קנין גם סוף הירושלמי נדחקו בפירושיהם הק"ע והפ"מ כמו שיראה המעיין ע"כ נראה לי דזה שייך להא דלעיל דלר' אלעזר קנין אוכל מאכיל וקנין שאינו אוכל אינו מאכיל ולר"י הוא מטעם קנס מחמת שהיא אלמנה לכה"ג. והנה במתני' תנן עבדי צאן ברזל יאכלו וא"כ הא דאוכלים היינו מכח הבעל דמכח האשה לר"א דקנין האוכל מאכיל שאינו אוכל אינו מאכיל א"כ צ"ל דאין אוכלים מכחה רק מכחו וע"כ פריך ר"א לר"מ דאם מכרן אינן מכורים א"כ איך אוכלין מכחו וכמו דפריך הש"ס דילן ביבמות (ד' ס"ו) וכל היכא דחיי' באחריותן אכלי בתרומה והתנן ישראל ששכר פרה מכהן כו' כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותי' עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ואע"ג דהש"ס מסיק לא דמי אלא לסיפא דכהן ששם פרה מישראל יאכילנה כרשיני תרומה אפשר דהירו' סובר דזהו דוקא בבהמה אוכלת מחמת שהאחריות על הכהן אבל גבי עבד דאיכא איסורא אינו אוכל אלא ודאי דמכרן מכורים א"כ הוי שלו בעצם דהא אם מכרן מכורין וע"כ אוכלים מכחו וע"ז השיב לו ר' יוחנן דבאמת אינן מכורים אם מכרן ואעפ"כ אוכלת מכחה. וע"כ הוכיח לו דאל"כ עבדי מלוג איך אוכלים הא אין לה כח בעצם למכור דהא נכסי מלוג כלוקח שוינהו רבנן לבעל וכמו דאמרי' בכתובות (ד' ע"ח) דהבעל מוציא מן הלוקח אלא ודאי דאע"ג דרבנן גרעו כחה דאמנה יכולה למכור מחמת הבעל אעפ"כ אפי' מצד כח הבעל יכולים נמי לאכול אף עפ"י שאינם שלו בעצם אעפ"כ אין כחו מגרע דהא הבעל הוא כהן א"כ אינו נגרע מכח הבעל שלא לאכול בתרומה וא"כ איפשר לומר דמדאורייתא נכסי צאן ברזל אפי' אם לא יוכל למכור מחמת כחה אעפ"כ לא מגרע דהא מכחה נמי בר אכילת תרומה היא אלא שהטעם משום קנס בנכסי מלוג ואע"ג דרבנן קנסוה במה שהוא מכחה אעפ"כ הם אמרו והם אמרו ומשלך נתנו לך דכאן שכל הגרעון מכחה אינו אלא מדרבנן משום קנס ע"כ אמרו דנכסי צאן ברזל אוכלים אעפ"י שמגרע כחו קצת במה שאינו יכול למכור וע"ז אומר משלך נתנו (כצ"ל) בדין הוא שיאכלו בתרומה (פי' כל העבדים אפי' עבדי מלוג) והם אמרו שלא יאכל (פי' העבדים של נכסי מלוג מכח קנס) והם אמרו מכרן אינן מכורין (פי' אעפ"י שאינם מכורים וא"כ יש לה כח אך כל הגירעון הוא נמי מדרבנן משום קנס אבל מדאורייתא יוכל לאכול משום ב' הכחות של בעל ושל אשה):

וכל זה לדברי ר' יוחנן דלא הוי רק דרבנן מה שאין אוכלים מכחה משום קנס. אבל לר"א דאמר קנין אוכל מאכיל ושאינו אוכל מאכיל א"כ הוא מדאורייתא וא"כ כיון שאינו יכול למכור וא"כ שייך ג"כ אלי' והיא לא תוכל להאכיל מדאורייתא וע"כ סובר ר"א דנכסי צאן ברזל מכרן מכורים וכמו דאמר אח"כ ר' אחא בשם ר' יאשי' מתניתא מסייע להון כו' (פי' מתניתא מסייע לר"א עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה אבל לא לאיש) ועבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש אבל לא לאשה (פי' דמוכח מזה דמכרן מכורין) וע"כ אמר תחילה ר' יעקב בר אחא אמר בעבדי צ"ב פליגין כו' וזה שייך להפלוגתא שמתחילה דפליגי ר"י ור"א אם מה שאינם אוכלים עבדי נכסי מלוג מכחה אם הוי מדאורייתא או לא ודו"ק (ועיין בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) דמר ר"י מכרה ונתנה בדין הי' להיות קיים ולמה אמרו בטל שלא תהא מברחת נכסי' מבעלה ואומרת שלי הוא):