נועם ירושלמי על יבמות ו:ה:ד

שם (ה"ד) תני ר"מ אומר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות ה"ז בעילת זנות אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבעילה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והנה בפשיטות נראה לבאר דכיון דאמר ר"א פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ הא דתנן האשה נקנית בשלש דרכים כו' בביאה א"כ מדאורייתא מותר לקדש אשה בביאה ועיין ביבמות (דף נ"ב) אלא למקדש בביאה בלא שידוכי כו' וא"כ איך מותר לקדש אשה בביאה אי אמרת דאינו קונה אלא בסוף ביאה א"ה ההעראה היא בזנות ואף דישראל לא נצטוה על הזונה אעפ"כ הא אמרינן ביבמות (דף ק"ז) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובגיטין (דף פ"א) אמרינן על מה נחלקו שראוה שנבעלה שב"ש אומרים אפי' עושה בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ אף מותר לקדש בביאה אלא ודאי דתחילת ביאה קונה וא"כ לא הוי בעילת זנות. וע"ז אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש את האשה בבעילה אינו כבא על הבעולה משום דתחילת ביאה קונה:

[ובזה יתיישב מה שכתב המ"ל ברמב"ם וז"ל וא"ת לסברת הרי"ף הלא תקשי מההיא דפ"ק דקידושין (ד' ט') דאמרינן דאי מבעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל והקשו א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה ואמאי לא מקשה דא"כ קרא דאמר והוא אשה בבתוליה יקח כו' דאי לעולם בעינן ביאה וביאה אינו קונה אלא בגמר ביאה הרי היא בעולה אלא ודאי דכסף קונה ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה והטעם משום דתחילת ביאה קונה ובקדושין (ד' ט') אמרינן מתקיף לה ר' ארא בר ממל א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה כו' א"כ לא יכול להקשות מהא דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח דהא ר' אבא בר ממל סובר דתחילת ביאה קונה:

ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי שביארתי תחילה דהעראה ע"י אחר לא הוי בעילה אלא ע"י בעל וא"כ איפשר לומר דהטעם דאפי' אםסוף ביאה קונה א"כ בתחילה לא. נתקדשה עדיין והעראה שלא ע"י בעל לא הוי בעילה ועיין בכתובות (פ"א ה"ג) בתולה הנבעלת מן הקטן ממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר' חלפתא בן שאול כשירה אפי' לכה"ג ר' ור' אמי מקשו מה בינה לבין הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה מן הכהונה כו' תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה כו' מה עביד לה ר' חגי פתר לה בהערי' ולמה לית ר' יוסי (כצ"ל) פתר לה בהערי' אמר ר' מנא דהוא צריכא לי' (פי' משום דהיא גופה מיבעי' לי' אם נבעלה בהרעיי' אם דינה כבעולה ואם לא הוי כבעולה וא"כ מאי נקט דווקא מקטן וממי שאינו איש אפי' ע"י גדול נמי לא הוי בעולה בין בהערי'. ועיין במ"ל ברמב"ם (פי"ז מה' איסורי ביאה הי"ג) שכתב עוד אני מסתפק אם בהעראה לבד נעשית בעולה כו' ואע"ג דבפ' הבא על יבמתו (ד' נ"ח) אמרינן דחייבי עשה נמי בהעראה כו' מ"מ שהוא לאחר שנאסרו אבל הא קא מיבעי' לי' אי חשיבה בעולה בהעראה ומה שכתב וכן יש להוכיח מההיא דאמרינן בכתובות (ד' ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג שכתב בשם הרא"ש דמיירי שהערה בה אחר כו' וקנס נמי משלם דאמרינן בירושלמי הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם משלמין קנס כו' לכאורה איפשר לומר כיון דכולהון משלמין קנס א"כ מוכח דבהעראה לא הוי בעולה דאלו"ה לא הי' משלם קנס דלא הוי בתולה) וע"ז אומר בירושלמי שם כד שמע ר' ירמיה הדא דר' חגי (פי' דהוי מתרץ לה בהעראה) אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי ואיפשר לומר דבתמיה קאמר דלא על הדא הוי ר' אמי מקשה דממ"נ אם מיירי ע"י השחת בתולים אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה ואם בלא השחת בתולים א"כ הנבעלת אפי' לגדול בהעראה נמי כשירה לכהונה]: