נועם ירושלמי על יבמות ד:א:ו

(שם) שמואל אומר זכין בעוברין ר' אלעזר אמר אין זכין בעוברין אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין בעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים די מתניתא החולץ ליבמתו כמה דאת אמר המן למפרע לא נגעה בה חליצה (משום דאיגלאי מילתא דהוי בן קיימא) והכא כן הוא למפרע והוא שיזכה תמן תנינן האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקיבה מאתים כו' ר' אלעז' אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא ר' יוסי אמר אפילו אחר (פי' ר"א שסובר דאין זכין לעוברין ע"כ אומר דלא אמר אלא בנו הא אחר לא) ופי' הק"ע והפ"מ משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ור' יוסי אמר אפי' אחר על דעתי' דר' אלעזר ובלבדשכיב מרע הא בריא לא ובלבד מטלטלין הא קרקעות לא מתניתא פליגא על ר' אלעזר גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ונודע שיש לו בן במדינת הים או שהי' עוברה הכל חייבין להחזיר מה עבד לה ר' אלעזר (פי' שסובר דאין זכין לעוברין) שני' היא הכא שהוא בנו וסיפא פליגא על שמואל מן הדא דר' יוסי החזירו הכל ואח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה אפי' בראשונה (פי' כיון שלא יצא ראשו ורובו מחיים א"כ אפי' מי שהחזיק בראשונה) יזכה לא כן אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין בעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים הרי אינו בן קיימא אמר ר' יצחק ב"ר אלעזר משום יאוש והוא כמו דמשני בש"ס דילן בב"ב (ד' קמ"ב) רבא אמר שאני התם דרפוי' מרפין בידייהו מעיקרא) ר' חייא בר בא בשם ר' אבא בר נתן חזר בו ר' נתן (והגיהו הק"ע והפ"מ שצ"ל ר' אלעזר) מן מתניתא אם זכר מנה אם נקיבה מאתים ונקיבה גבה לא בענין כאחר הוא (פי' הפ"מ דהא נקיבה לאו יורשת היא ולא שייך טעמא דירושה הבאה מאילי' ואפ"ה קונה ע"כ חזר בו ר' אלעזר):

והנה יש לדקדק דא"כ כיון שיש בן ובת אמאי לא אמרינן דדעתו של אדם קרובה אצל בנו והא אמרינן בב"ב דף קמ"א) על הא דתנן אם תלד אשתי זכר יטול מנה ואם נקיבה מאתים למימרא דבת עדיפא לי' מבן ומשני לענין ירושה בן עדיף לי' לענין הרוחה בתו עדיפא לי' [ועוד הקשה הק"ע על הש"ך וכתב כ' הש"ך (בח"מ סי' ר"י סק"א) לא קיי"ל כהאי ירושלמי דבש"ס פ' מ"ש לא אמרו דדווקא בשכיב מרע אלמא דאין חילוק תדע דהא דקאמר נמי בירושלמי ובלבד מטלטלים הא בקרקעות לא ולא מצינו בש"ס ופוסקים שחילקו בכך אלא ודאי דלא קיי"ל כהאי ירושלמי ועוד הא בכולה סוגי' דפ' מ"ש מעיקרא הוה סבור דטעמא דמתניתין משום דמזכה לעובר קני ואפי' בבריא א"כ נהי דמסיק בתר הכי טעמא דמתני' דדעתו של אדם קרובה אצל בנו לא חזינן דהדר מהא דמתניתין מיירי אפי' בברי' והק"ע כתב דקיי"ל כירוש' דהכא עיי"ש שהאריך בזה ודבריו דחוקים]:

ולי נראה שאין הפי' בירושלמי הוא כמו דמסיק בש"ס דילן דהטעם מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו אלא דהא דקאמר לא אמר אלא בנו הא אחר לח כמו דאמרינן בב"ב (דף קמ"א) איתיבי' ר"נ לרב הונא האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה א"ל משנתנו איני יודע מי שנאה כו' ולימא לי' ר' יוסי היא דאמר עובר קני דתנן עובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי שאני ירושה הבאה מאלי' ולימא לי' ריב"ב היא דאמר לא שנא ירושה ולא שנא מתנה דתנן ריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשי דבריו קיימין אימר דשמעת לריב"ב לדבר שישנו בעולם לדבר שאינו בעולם מי שמעית לי' ולימא לי' ריב"ב היא וסבר לה כר' יוסי מי יימר דסבר לה:

וע"כ הא דקאמר בירושלמי ר' אלעזר אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא (פי' דבבנו הוא משום ירושה הבאה מאילי' והוא כר' יוסי אע"ג דר' יוסי לא אמר אלא בירושה הבאה מאילי' אך שהוא כמו ריב"ב שסובר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים וכמו דאמר בש"ס דילן (שם) ולימא לי' ריב"ב היא וסבר לה כר' יוסי):

[ובזה יתיישב הא דקאמר ר' אלעזר אמר בנו אבל אחר לא והוא משום דלריב"ב אם אמר על מי בראוי ליורשיו דבריו קיימין והוי כמו ירושה הבאה מאילי' וע"ז אומר על דעתי' דר"א לא אמר אלא בנו הא אחר לא והוא כריב"ב דאמר דווקא על מי שראוי ליורשיו:

וע"ז אומר על דעתי' דר' אלעזר ובלבד ש"מ הא בבריא לא והוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קל"א) בברי' האיך ועיין ברא"ש דהלכה הוא דדוקא בבריא והא דקאמר בלבד במטלטלין הא קרקעות לא איפשר לומר משום דיטול מנה היינו בלשון מתנה וא"כ כיון דכל הטעם הוא דעובר קונה היא מחמת ירושה וא"כ יטול הוא לשין מתנה וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קמ"ח) אמר רב ששת יטול ויזכה כו' כולן לשון מתנה הן וכן בירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) אמר לי' ואת לא שנית לנו כן אינון ירתין כיני מתניתין אינון יטלין (ובירושלמי פ"ו דכתובות לית כאן ירתין אלא יטלין) וא"כ הוא לשון מתנה וא"כ לא מהני ועיין בתוס' בב"ב (ד' קמ"א) ולימא לי' ריב"ב הוא תימא דאמאי נקט ריב"ב דאפי' רבנן מודו בלשון מתנה כו' עיי"ש אבל לשיטת הירושלמי למאי דמשני דע"כ מקנה לעובר אעפ"י דהוי דבר שלא בא לעולם דאתי כריב"ב וסובר כר' יוסי וא"כ דווקא בלשון ירושה וע"ז אמר ובלבד מטלטלין הא קרקעית לא דכיון דש"מ מסתמא כוונתו בירושה והא דקאמר יטול היינו שיתנו לו מן המטלטלין ואם הי' אומר ירש א"כ אפי' מקרקע נמי ועל זה אומר יטול מנה דהיינו מטלטלין. הא דקאמר אח"כ רבנן דקסרין ר' חייא בר בא בשם ר' אבא בר נתן חזר בה ר"נ מן מתניתא והגיהו חזר בה ר"א והוא דוחק]:

וע"כ הי' נראה לי דהא דקאמר בר נתן הוא ט"ס וצ"ל כר נתן (פי' דהוא משני דמתניתין דקאמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה אתי כר' נתן דלפי מה דמשני תחילה א"כ תקשי קושית הש"ס בב"ב (שם) על הא דמשני תחילה דריב"ב הוא וסבר לה כר' יוסי ומקשה ע"ז מי יימר דסבר לי' וע"ז אומר ר' חייא בר בא בשם ר' אבא כר' נתן ועיין בירושלמי (פ"ג דמוע"ק חד בר נש כו' ושלחי' לגבי' כו' ע"ש ע"כ נ"ל דהא שאומר ר' חייא בר בא בשם ר' אבא בר נתן חזר בו ר' נתן הוא ט"ס וצ"ל ר' חייא בר בא בשם ר אבא בר נתן כר' נתן. חזר בה מן מתני' כו' והוא כמו דאמרי' בב"ב (דף קל"א) בעי רבא בבריא האיך כי קאמר ריב"ב בש"מ דבר אורותי הוא אבל בבריא לא או דילמא אפי' בבריא נמי אמר ליה רב משרשי' לרבא ת"ש דאמר ליה ר' נתן לרבי שניתם משנתכם כריב"ב דתנן לא כתב לה בנין דיכרין די יהוין לי' מנאי אינון ירתין כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון חייב שתנאי ב"ד הוא כו' מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר"י ב"ב וש"מ אפי' בבריא אמר ליה ר"פ לאביי בין למ"ד יתבון תנן ובין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דשלב"ל כו' ה"מ לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אלא תנאי ב"ד שאני הכא נמי תנאי ב"ד שאני וכתבו התוס' בד"ה וש"מ כו' דאם מהני ירתין בש"מ ולהכי הכא אפי' בבריא קני משום תנאי ב"ד אבל אם לא היה מהני ירתין בש"מ לא היה מועיל בבריא אפי' בתנאי ב"ד:

ובירושלמי (פ"ח דב"ב ה"ה) ריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשי דבריו קיימים כו' אמר ר' יוחנן הלכה כריב"ב ר' שאל לר' נתן בר בא אמר הכן שאילה מ"ט דריב"ב ר' זעירא אמר הכן שאילו מה ראו לומר הלכה כריב"ב א"ל ואת לא שניתה לנו כן אינון ירתין כיני מתניתא אינון יטלין א"ל ואפי' כמאן דאמר ירתין כח ב"ד מיופה כמה דתימר תמן אין אדם מזכה בלשון ירושה הכא מזכה (ופי' הפ"מ כמה דתימר תמן אין אדם מזכה בלשון מתנה והאומר תן מנה לפלוני לאו כזכי דמי ואם רצה לחזור יחזור והכא מזכה ואפי' הכי במתניתין דהתם גבי שכ"מ מזכה הוא וה"נ משום דתנאי ב"ד הוא) ושגה בזה והפי' הוא שאומר דאפי' כרבנן דריב"ב נמי אתי הך תקנה דכתובת בנין דכרין משום דתנאי ב"ד שאני וע"ז מביא ראי' דכמו דתימר תמן אין אדם מזכה בלשון מתנה פי' לדבר שלא בא לעולם ואעפ"כ הכא מהני אע"ג שלא באו לעולם משום דכח ב"ד מיופה ודכוותה אין אדם מזכה בלשון ירושה והכא מהני:

וע"ז אומר דר' חייא בר בא בשם ר' אבא בר נתן כר' נתן פי' דר' נתן סובר דירתון תנן והוא כריב"ב ולא מטעם דכח ב"ד מיופה וכ"ת א"כ תקשה דאיך מהני לדבר שלא בא לעולם אלא ודאי שסובר כר' יוסי דירושה הבאה מאילי' שאני ע"כ זוכה העובר וע"כ מהני אפי' לדבר שלא בא לעולם].

ולפי מה שביארתי דמתרץ כר' נתן א"כ ניחא דהא דקאמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה אפי' בבריא דהא ר' נתן אפי' בבריא נמי קאמר וכן רצה לפשוט בב"ב (דף קל"א) ת"ש דאמר ר' נתן שניתם משנתכם כריב"ב כו' מאן שמעת לי' דאית לי' האי סברא ריב"ב וש"מ אפי' בבריא נמי וכן מוכח דר' נתן סובר כריב"ב וגם דר' יוסי דאלו"ה איך מהני אפיל לדבר שלא בא לעולם:

ולפי מה שביארתי בזה יתבאר הא דאמר חזר בה מן מתניתא אם זכר מנה אם נקיבה מאתים ונקיבה גבה לאו בענין כאחר הוא (פי' דאין לתרץ כריב"ב דהא ריב"ב לא אמר אלא בבן בין הבנים הא אחר לא וכן כתבו התוספות בב"ב (דף ק"ל) נראה דדווקא בן בין או הבנים ובת בין הבנות וע"ז אומר שחזר בו ר"א מן הדא (ואפשר לומר דהאי ר' נתן הוא טעות הדפוס וצ"ל וחזר ר"א מן הדא כמ"ש הק"ע והפ"מ:

והנה הק"ע הקשה דמאי פשוט מהאומר אם זכר יטול מנה אם נקיבה מאתים דילמא מתניתין מיירי בשאין שם אלא בת וכתב דמסיפא דמתניתין דייק דתנן אם זכר אם נקיבה הזכר נוטל מנה והנקיבה נוטלת מאתים וע"ז פריך ונקיבה גבי' לא בענין כאחר הוא ובהא סובר ריב"ב ג"כ דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין:

[והנה מזה מוכח שאינו מפרש כמו שפירשב"ם דאם זכר מנה אם נקיבה מאתים דהיינו אם ילדה או זכר או נקיבה דא"כ לא הוי פריך הירושלמי מזה. אך דלכאורה קשה מה שהקשה הרשב"ם דאם זכר אם נקבה קאמר הא זכר ונקבה לא אמר ולי נראה דהא דפריך הש"ס בב"ב (ד' קמ"א) והא זכר ונקיבה לא אמר זהו דווקא במבשרני איפשר לומר דעל זכר ונקבה לא קאמר משום דלא ניחא לי' בתאומים וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ש דב"ב ה"ב) תני האומר המבשרני אם ילדה אשתי זכר יטול מאתים ילדהזכר נוטל מאתים אם נקיבה מנה ילדה נקיבה נוטל מנה זכר ונקיבה אין לו אלא מנה א"ר מנא ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר ופירשו דבתאומים לא הוי ניחא לי' היינו משום דהתם קאמר המבשרני יטול כו' וא"כ הוא נוטל רק בעד השמחה ע"כ פריך הש"ס והא זכר ונקיבה לא אמר אבל מתניתין דאמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה והוא מתכוין ליתן לבניו וע"כ אם ילדה זכר ונקיבה הזכר נוטל מנה והנקיבה מאתים ודו"ק:

והנה בש"ס דילן בב"ב (ד' קמ"ב) פריך על רב ששת דאמר א' זה וא' זה קנה והוא דהמזכה לעובר קנה מהא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל בן יום א' אין אבל עובר לא כו' והירושלמי לא מקשה מזה והוא משום דאמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים. א"כ ניחא דהא דאמר בן יום א' נוחל ומנחיל דבעובר כיון שמת ולא יצא ראשו ורובו מחיים שמואל נמי מודה דלא זכי כמו דאמר ר' יוסי ודו"ק]: