נועם ירושלמי על יבמות ג:ג:ד

שם מיחלפא שיטתיה דר"ש תמן (פי' במשנה דיבמות ד' ל"א) הוא אמר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' והכא הוא אמר הכין (פי' דמקשה בירושלמי על הא דגבי אחיות בפ"ג דיבמות (דף כ"ח) פוטר את השנית מחמת שאין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ סובר דזיקה ככנוסה דמי וא"כ אמאי סובר ר"ש ביבמות (ד' ל"א) גבי ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמאמר חם קונה אשת שני היא ואם אינו קונה אשת ראשון היא ואין עליו זיקת שני יבמין וחולץ לשניה דחדא לא מיפטרא באידך דילמ' מאמר אינו קונה וכמו שפירש"י עכ"ז לייבם חדא וליפטור אידך כיון דר"ש סובר דזיקה ככנוסה דמי):

אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית טעמא (פי' כשהייתי בבבל שמעתי הטעם) תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה כו'. ברם הכא זיקה יבם א' (פי' שיש חילוק בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמין) דהא התם גבי אחיות ביבמות (דף כ"ח) זיקת יבם אחד וע"כ זיקה ככנוסה דמי ואין זיקה נופלת למקום זיקה משא"כ בהך דג' אחיות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ביבמות (ד' לא) וא"כ היה זיקה שני יבמין ולא אלים הזיקה וה"נ משני בבבלי (ד' י"ח) ולא שאני לך בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין כו' ע"ש:

אמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות אין את בעי מקשה קשיתא על הא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות והכא את אמר שתיהן מותרות ופי' הק"ע דאמר ר' מתני' מה איכפלין כו' דילמא קא סבר יש זיקה ואפ"ה לא אמרי' דמייבמת לחדא כו' גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמא ואידך מיפטרא בלא כלום והקשה הק"ע דהא תניא לעיל פ' כיצד רש"א מאמר קונה או לא קונה. א"כ לר"ש מדאורייתא לא מיפטרא חדא בביאת אידך כו' ע"ש והק"ע נדחק שם בפירושו וגם הפ"מ נדחק שם:

ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (סכ"ג) שהארכתי בזה וכתבתי דהא אמרי' בירושלמי דקדושין דקאמר ר"י בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירושלמי והבאתי שם הרבה ראיות מהירו' דס"ל דאימתי הוי זיקה אם בא אח"כ לידי מעשה בחליצה או ביבום אבל אם לא בא אח"כ לידי מעשה חליצה ויבום לא הוי זיקה למפרע. וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז וע"כ אמר דהא דהמקדש לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הוי דשלב"ל. כמו דאמרי' ביבמות ודף צ"ג) למ"ד אין אדם מקנה דלשב"ל לא הוי קדושין אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא בא לידי מעשה דחליצה ויבום ע"כ לא הוי מזוקקת למפרע וע"כ אם קדשה מקודשת דלא הוי דשלב"ל כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהיתה בת קדושין אבל הש"ס דילן פליג על זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' י"ח) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה כו' אי אמר הכי הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע אלמא דס"ל דאפי' אם מתה ולא באה לידי חליצה ויבום אפ"ה יש זיקה אבל הירו' פליג ע"ז כמו שביארתי וכמו שהבאתי ראיות (סוף סי' כ"ג):

וכיון שביארתי והוכחתי מה שמחולקים הש"ס דילן עם הירו' בזה מבואר הא דקאמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות דהירושלמי לטעמיה אזיל דלא אמרי' דיש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום וא"כ גבי נכריות ביבמות (דף ל"א) דעשה בה השני מאמר ומת שלא בא לבסוף לידי חליצה או יבום: וע"כ ליכא להקשות בזה דאם זיקה ככנוסה דמיא לייבם לחדא וליפטור אידך דהיה שניהם מזוקקין לאח שמת דהא לשיטת הירו' לא אמרינן יש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל הכא שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ לית בה משום זיקה כלל וע"כ ניחא דא"כ אין החשש רק משום מאמר וע"כ סובר ר"ש דהמאמר או שקונה או שאינו קונה וע"כ מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' אבל לא משום זיקה והא דמקשה בש"ס דילן ביבמות (דף י"ט) מתיב ר' אושעיא ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' ור"ש פוטר ואי ס"ד סבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי לייבם לקמייתא ותיפטור אידך משום דהש"ס דילן אזיל לטעמיה דס"ל דאפי' אם מת נמי לא בטלה הזיקה דזיקה בכדי לא פקע:

וע"כ אמר רב מתנא דמה איכפלין אחיות גבי נכריות דבאחיות היינו ביבמות (ד' כ"ח) דס"ל לר' שמעון דפוטר בשניה כמו שביארתי דהירושלמי לטעמיה דס"ל דפוטר לשניה כמו שהבאתי לעיל הירושלמי דר' הושעיה אבי המשנה דר"ש פוטר את השניה מהחליצה והייבום בירושלמי (פ"ג ה"ג) עיי"ש (והוא כמו שמפרש בש"ס דילן בשיטת ר' הושעיה (ד' י"ח) אמר ר' הושעיה חלוק היה ר"ש אף בראשונה משום דקא סבר זיקה ככנוסה דמי': וע"כ שריא אפי' נולד ואח"כ יבם והוא ר' הושעיה רבה שהוא אבי המשנה. ואח"כ מתיב ר' הושעיה ביבמות (ד' י"ט) וכמו שהביאו התוס' כאן מפר"ת דר' הושעיה לאו היינו רב הושעיה עיי"ש והטעם כיון דזיקה ככנוסה דהתם גבי אחיות בא לבסוף לידי חליצה או ייבום וע"כ יש זיקה משא"כ גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) שמת וע"כ בטלה ההיא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמןדברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' בשני אחים ומת א' מהם. ואח"כ נולד להם אח דתני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות) והטעם כדמסיק בירושלמי דזיקה אינו קונה לגמרי דא"כ הרי בא ומצאה בהיתר ואם זיקה אינו קונה מ"ט צרתה אסורה ומסיק דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ אסורה משום דבזיקה ה"ל צרתה אלמא אע"ג דלא בא לבסוף לידי חליצה או ייבום אפ"ה יש זיק' לדרבנן דתמן היינו רבנן דבבל דלשיטתייהו אזלי וע"ז ודאי קשה דמיחלפא שיטתיה דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהם אסורות אלמא דיש זיקה וקונה ומשיירת. וא"כ איך קאמר גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דמאמר או קונה או שאינה קונה דמ"מ אסורה מחמת הזיקה שיש עליו זיקת שני יבמין ולרבנן דהמן ס"ל דאפי' אם מת נמי הוי זיקה וא"כ יש עליה זיקת שני יבמין מחמת הראשון ומחמת השני דזיקה קונה ומשיירת. (ודלא כפי' הק"ע שם עיי"ש) וע"ז משני דלרבנן דתמן מוכרחין אנו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין וע"ז אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית (פי' ששמע מה שהיו אומרים רבנן דבבל משום דהכא גבי שני אחים ומת א' מהם ואח"כ נולד להם אח דשתיהן אסורות היה זיקת יבם א' קודם שנולד האח וע"כ מוכח דזיקה קונה ומשיירת. משא"כ בהך דיבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה בהא דנכריות שב' אחין הן ע"כ אין זיקה:

והשתא ניחא דהברייתא דתני תמן לא נשנית אלא בבבלי משום דס"ל דאפי' מת נמי זיקה בכדי לא פקע כמו דאיתא ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דזיקה לא פקע. וע"כ הוצרכו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הך ברייתא משום דס"ל דזיקה פקע כשלא בא לידי מעשה ואם כן כיון דהירושלמי לא ס"ל הך ברייתא דתני תמן שתיהם אסורות חדא מחמת אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא הוי בא ומצא בהיתר דזיקה אינה ככנוסה לגמרי והשני משום צרתה דזיקה קונה ומשיירת והא דקאמרינן ר"ש פוטר ביבמות (ד' כ"ח) היינו בשניה וכמו שמפרש בירושלמי שם עיי"ש בשם ר' אושעי' אבי המשנה וכן בש"ס דילן ביבמות (ד' י"ט) מאי פוטר בשניה משום דזיקה ככנוסה והיינו משום דר"ש ס"ל זיקה ככנוסה ע"כ מכי נפלה הראשונה נדחית השניה. לא איצטריך למימר דזיקה קונה ומשיירת ואפ"ה דוחה משום דזיקה שהיא קונה ומשיירת דחי זיקה השניה דהוי דוחה השניה והא דיבמות (ד' ל"א) דר"ש קאמר משום מאמר ולא משום זיקה היינו משום דהתם ליתא לזיקה כלל דהא מת משא"כ לשיטת רבנן דתמן דס"ל דבשני אחין ומת א' מהם ונולד להם אח אח"כ דשתיהם אסורות וא"כ ע"כ ס"ל דזיקה קונה ומשיירת דאלו"ה אמאי שתיהן אסורות וא"כ כיון דזיקה קונה ומשיירת ודחי זיקה השניה ע"כ אומר דב"ש ס"ל כר"ש דרבנן דתמן ודו"ק בזה (ועיין עוד מה שהבאתי ראיות בספרי ע"י (סי' כ"ג) עיי"ש באריכות]: