נועם ירושלמי על יבמות ב:א:ו

מתני' כיצד אשת אחיו שלא הי' בעולמו שני אחין ומת אחד מהם ונולד להן אח וא"כ יבם את אשת אחיו ומת ראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו והשני משום צרתה עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת יחדיו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו דלא כן מה אנן אמרינן מת בלא בנים תהא אשתו אסורה להנשא שמא יוליד אביו בן ותהא אשתו זקוקה ליבום כו'. אלא כן אנן קיימין כשמת והניח את אשתו מעוברת שלא תאמר אילו מת והניח אשתו מעוברת שמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קי לפום כן צריך מימר יחדו פרט לאשת אחיו שלא הי' בעולמו [וכן כתבו התוס' ביבמות (דף י"ז) בד"ה אשת אחיו שלא הי' בעולמו היכא כתיבה וא"ת תיפוק ליה מדכתיב דרכיה דרכי נועם ומהאי טעמא עבדינן מתים כחיים לענין יבום בפ' יש מותרות (ד' פ"ו) כו' ואור"י דאיצטריך להיכא דחמותה של יבמה מעוברת דהוי שפיר דרכי נועם ותמתין שמא תוליד זכר ותהא זקוקה לו:

[והנה בספרי נ"י כתבתי וזה לשוני ועיין בק"ע שפי' דודאי צריכה להמתין מדאורייתא דכיון דאקרא קאי אין לומר שצריכה להמתין מתקנת חכמים דגזרו על מעוברת חבירו, אך קשה דהא ודאי מדאורייתא מי שמת בלא בנים והניח אשתו מעוברת מותרת להנשא ואין חוששין שמא לא יהא הולד בן קיימא עכ"ל ואישתמיטתי' גמרא ערוכה ביבמות (ד' ל"ו) דאמרינן וא"ת הלך אחרי רוב נשים ורוב נשים ולד מעלין ולדן עיי"ש דאינו פוטר עד שתצא לאויר העולם והא דקאמר בירושלמי צריכה להמתין ולידע לאו דווקא אלא דהטעם משום דאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם עכ"ל שם:

וכעת נראה לי דהירושלמי ס"ל כמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דיבמות ה"א) הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחליצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את אומר בחליצה וא"כ אם היא מעוברת לא תוכל צרתה להנשא שאינה יודע במה היא מותרת אם בביאה אם בעיבור (וזהו הטעם של הירושלמי שהולד אינו פוטר עד שתצא לאויר העולם, וע"כ קאמר הכא דשמא אינה צריכה להמתין ולידע אם בן קיימא הוא ואם אינו בן קיימא והוא משום שצריכה לידע אם היא נפטרת בעיבור אם בחליצה וזהו מדאורייתא]:

שם גמרא. בין רבנן בין ר"ש מודה בה כרבנן צד שקנה מאמר כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה מאמר כנגד הותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת (פי' דרבנן סברי דמאמר קונה ומשייר וע"כ צרתה חולצת ולא מתייבמת דמצד שקנה מאמר א"כ הוי צרת ערוה דהיינו אשת אחיו שלא הי' בעולמו וא"כ פטורה לגמרי אך מצד דלא קנה מאמר דהמאמר קונה ומשייר וא"כ לא הוי צרת ערוה ע"כ צרתה חולצת ולא מתייבמת) כר' שמעון קנה מאמר שתיהן אסורות (פי' דלר"ש דסובר דהוי ספק או מאמר קונה קנין גמור או שלא קונה כלל) וע"כ אם קנה מאמר שתיהן אסורות (פי' משום דהוי צרת ערוה) [אע"ג דקנה מאמר אך בזה מודה ר"ש בנולד ואח"כ יבם משום דהואיל ומצאה באיסור]. לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשני' מותרת (דכיון דלא קנה מאמר לא הוי צרתה צרת ערוה ע"כ מספק חולצת ולא מתייבמת) מה נפיק מביניהן בא על השני' על דעתי' דרבנן ביאת ערוה (פי' דהוי וודאי ביאת ערוה דאמר קונה ומשייר) ולר"ש לא הוי רק מספק ביאת ערוה משום דלרבנן המאמר קונה ומשייר ולר"ש הוי ספק אם קונה או לא:

עוד שם מפני שעשה מאמר הא אם לא עשה מאמר מתייבמת ואין לו זיקה בה (פי' דקאי אמתניתין דתנן עשה בהמאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת וע"ז מקשה דדוקא מפני שעשה בה מאמר אבל אם לא עשה בה מאמר מותרת הצרה להתייבם והא הוי צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו בזיקה) וכה"ג מקשה הש"ס דילן ביבמות (ד' ל') שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשני' משום צרת' עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ופריך טעמא דעבד בה מאמר הא לא עביד בה מאמר נכרית יבומי נמי מייבמה אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה ואפי' בחד אחא וכתבו התוס' תימא שלא דקדק רב נחמן על מתניתין דריש כיצד (ד' י"ז)]. וע"ז מקשה בירו' מפני שעשה בה מאמר הא אם לא עשה בה מאמר מתייבמת ואין לו זיקה בה (פי' וא"כ הוי צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו ע"י זיקה). וע"ז משני א"ר חגי קיימתי' דההוא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' לעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וכמו שביארתי בכמה מקומות שהירושלמי חולק על הש"ס דילן וסובר דאימתי הוה זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום בטלה זיקה למפרע ודלא כמו דאמרי' ביבמות (ד' י"ז) רב יהודה אמר שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה. ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה אי הוה אמר הכי הוי אמינא בחד אבל בתרי אין זיקה והא כי פליגי בתרי הוא דפליגי אלא אי אמר הכי הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקע לה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע וא"כ סובר הש"ס דילן דאע"ג דמתה ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום אעפ"כ זיקה בכדי לא פקע:

[והירושלמי סובר דאימתי הוי זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום. אבל אם מתה ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום בטלה הזיקה למפרע וע"כ ניחא במתניתין דנולד להן אח ואח"כ יבם השני את אשת אחיו דהוי אשת אחיו שלא הי' בעולמו לא אמרינן דהוי זיקה ככנוסה: דכיון דמת ולא באה לידי חליצה או יבום ע"כ בטלה הזיקה למפרע:

ובזה יתיישב לפי שיטת הירושלמי הא דאמרינן ביבמות (ד' ל') שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו הראשונה יוצאה משום אחות אשה ושני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת, ואמרי' טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה, אר"נ זאת אומרת אין זיקה ואפי' בחד אחא ולשיטת הירו' בלא"ה ניחא שפיר דכיון דמת ולא בא לידי מעשה דחליצה יבום, ע"כ בטלה הזיקה, וע"כ הא דנכרית חולצת ולא מתייבמת היינו דווקא מצד מאמר ולא מצד זיקה:.

וכן בהא דשלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות וא' נשוי נכרית מת הנשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה ושני' משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת והיינו דווקא משום מאמר אבל לא מצד זיקה, דכיון דמת ולא עבד בה מעשה דחליצה או יבום בטלה הזיקה למפרע וע"כ בעינן דווקא שעשה בה מאמר ודו"ק]: