נועם ירושלמי על יבמות יד:ב:ג
Noam Yerushalmi on Yevamos 14:2:3 (Noam Yerushalmi on Yevamot 14:2:3) · נועם ירושלמי על יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →שם בירושלמי א"ר יוחנן לית כן על ראשה אית כן על סופה מה אית כן על ראשה כשהי' חרש בעל חרשת פיקח בעל הפיקחת אבל אם הי' חרש בעל הפקחת פקח בעל החרשת הד הוא דתנינן דבתר דבתרה:
והנה הק"ע והפ"מ פירשו דצריך לגרוס אחר מתניתין שאח"כ ונדחקו הרבה בזה הירושלמי ע"כ נראה לי לפרש עפ"י הירושלמי (ר"פ חרש) דאמר התם מתניתא בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בבעילה קידושיה מעשה וגירושיה אינו מעשה. והקשה ע"ז המ"ל דא"כ איך תנן במתניתין אם היו נכריות יכנסו ואם רצה להוציא יוציאו הא כיון דכנסה א"כ הוי קידושין מעשה וגירושין אינו מעשה וא"כ איך תנן אם רצה להוציא יוציא וביארתי דהא דאמרינן קדושין מעשה היינו דוקא אם היא פיקחת ע"כ הוי מעשה משום דהוי דעת אחרת מקנה אבל אם היא חרשת אע"ג שהוא פיקח אעפ"כ לא הוי מעשה וא"כ הא דתנן במתניתין ואם היו נכריות יכנסו ואם רצה להוציא יוציאו לא קאי ארישא דמתניתין שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות או לב' אחיות פקחות או לשתי אחיות א' חרשת א' פיקח' לית כאן הא דתנן אם היו נכריות יכנסו דכיון דהם פיקחות א"כ אם נופלת לפני יבם הוי פקחת לחרש א"כ הוי קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה וא"כ איך תנן אם רצו להוציא יוציאו וע"ז אומר מה אית כאן על ראשה והוא (ט"ס וצ"ל) מה אית כן על סופה כשהי' חרש בעל החרשת ופיקח בעל החרשת וע"כ כיון ששניהם חרשת ובחרשת לא שייך קידושי' מעשה וגירושי' אינו מעשה או (שצ"ל) מה ליה כאן על ראשה (פי' דהא ברישא תנן נמי ב' אחים חרשים נשואים לב' אחיות חרשות או לב' אחיות פקחות או לב' אחיות א' חרשת וא' פיקחת) ע"ז אומר מהו לית כן על ראשה (כצ"ל) כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפקחת והוא (ט"ס וצ"ל) כשהיה חרש בעל החרשת פיקח בעל הפיקחת ומת הבעל הפיקחת וע"כ לית כאן על ראשה דא"כ נפלה הפיקחת להחרש וא"כ איך תנן דאם רצה להוציא יוציאו דכיון דהיא פקחת א"כ הוי קידושיה מעשה מחמת שהיא פיקחת והיא מקנה את עצמה אליו:
וע"ז אומר אבל אם היה חרש בעל הפיקחת ופיקח בעל החרשת (פי' ונפלה החרשת מאחיו הפיקח) הדא היא דתנינן דבתרה ודבתר דבתרה (פי' זה פשיטא דאינו יכול להוציא כיון דנפלה ליה מאחיו הפיקח א"כ לא יכול להוציא מחמת קידושי אחיו הפיקח דהוי דאורייתא ואח"כ יבם אותה ע"כ לא יוכל לגרש וכמו דתנן אח"כ (ה"ו) מת פיקח בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם וכן מה דתנן אח"כ (ה"ז) מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם דלא אתי גט דידיה ומפקיע נשואין שהיה מכח זיקת יבומי אחי' הראשון וא"כ זה פשיטא אלא דר' יוחנן קמל"ן דליה כאן על ראשה אפי' פיקחת שנפלה ליה מאחי' חרש אפ"ה אם כנס אינו מוציא מחמת שהיא פיקחת מקנה את עצמה אליו ע"כ קידושיה מעשה וגירושי' אינו מעשה ולקמן יתבאר עוד בזה: