נועם ירושלמי על יבמות י:ז:ה

(ה"ז) ר' יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו הקטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד לדעת בן תשע שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג גרוש' וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דר"י דהוא פתר לה ביעודין ניחא יעודין שיש לו בה קנין עושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דרשב"ל דהוא פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן היבום והתנינן נשא אשה ומתה ה"ז פטורה אמר ר' אבין אתי' דרשב"ל כריב"י ותני כן בן תשע שנים ויום א' שהביא שתי שערות ה"ז שומא ריב"י אומר הרי אילו סימנים ר' יעקב בר בון בשם ריב"ח והן שעמדו בו בשעת סימני' (וכן אמרינן בש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) אמר ר' כרוספדאי ברי' דר' שבתאי והוא שעודן בו תני' נמי הכי בן ט' שנים ויום א' שהביא שתי שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ועודן בו שומא ריב"י אומר סימן) ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש או מכאן ולהבא ר' אבין פשיטא לי' למפרע הוא נעשה איש כש"כ להבא די פתר הדא דרשב"ל כריב"י (פי' וא"כ מוכח מדמפרש הך ברייתא בן ט' שנים ויום א' דעושה אלמנה לכה"ג וכו' כריב"י א"כ מוכח דלמפרע נעשה איש דאי מכאן ולהבא מאי קאמר דבן ט' שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג ופריך ולמה לית ר' יוסי פתר הדא דרשב"ל כריב"י א"ר מנא דהיא צריכה לי' ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא (ופירשו המפרשים משום דקא מיבעי' לי' אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא וא"כ לא יכול לאוקמי האי ברייתא כריב"י. אך דא"כ אכתי קשה דלפשוט מזה דלריב"י למפרע נעשה איש. ואתי שפיר אליבא דרשב"ל. וליכא למימר דמוקי האי ברייתא כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) בעי ר"ל מהו שמייעד לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו כל דהו או דילמא בנו דומי' דידי' מה הוא גדול אף בנו גדול אמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר כו' פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד מצינו אישות לקטן כו' אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאוריי' חזי ליה דזה אינו דא"כ דמיירי ביבמה הא בלאו"ה הוי אלמנה לכה"ג (ובספרי נ"י ביארתי על מה שהקשה הק"ע דמאי דוחקי' דהש"ס לאוקמי ביעוד או בנשואין כריב"י הא איכא לאוקמי ביבמה וא"ת מדתני עושה אלמנה לכה"ג ש"מ דאיירי שהיא עדיין בתולה דא"כ בלא"ה אסור לכה"ג וש"מ דאיירי שלא בא עלי' ובקידושין לחוד קנאה וי"ל דקמ"ל דחייב עליו מלקות משום אלמנה ואיסור בעולה אינו אלא בעשה ונראה כמו שכתבו התוס' בקידושין שם דאין ביאת בן תשע ביבמה מדאורייתא כלום אלא מדרבנן הוא כמאמר וברייתא מיירי באיסורא דאורייתא והנה שגה בזה מאוד דהא יבמה בלאו"ה אסורה משום אלמנה לכה"ג ועוד שגה בזה עיי"ש:

[וע"כ נראה לי דהא דקאמר דהיא צריכה ליה היינו דמספקא ליה לתנא דברייתא דר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש והוא דבלאו"ה קשיא דכיון דלר' יוסי אם עמדו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש ע"כ הוי אשת איש למפרע ומתחייב הבא עליה מיתת ב"ד וא"כ איך חני' דעושה אלמנה לכה"ג תיפוק ליה שהיא אשת איש ואפי' למפרע ואפי' לר"ש שסובר דהתראת ס' לא שמה התראה כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פי"א ה"ז) דאתפלגין בשני יו"ט של גליות ר"י אומר מקבלין התרי' על הספק רשב"ל אומר אין מקבלין התרי' על הספק אך לפי מה שכתבו התוספו' ביבמות (ד' פ') בד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה ואם כן לפי זה הוי אשת איש והבא עליה חייב וליכא למימר כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) א"ר זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן היינו אי בקדושי יעוד לקטן או ביבם פחות מבן ט' דהני אכתי קטנים נינהו אבל לר"ל דמוקי לה כריב"י דאם עודן בו נעשה גדול למפרע א"כ הוי אשת איש וחייבין עלי' מיתה וא"כ אמאי קאמר בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג וע"כ בעי ר' יוסי דאיפשר דלתנא דברייתא מספקא ליה אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא ע"כ תני בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג דילמא למפרע הוא נעשה איש אע"ג דלקחה בביאה קודם אעפ"כ דלמא למפרע נעשה איש וכן גרושה שנשאה וגירשה הוי גרושה דילמא למפרע הוא נעשה איש וכן אם חלצה ומה שכתב הפ"מ דאין חוששין שמא יביא ב' שערות כו' שגה בזה ודו"ק וע"כ אמר דהיינו צריכא ליה]:

אך אעפ"כ איפשר לפרש כפשוטו דהיא צריכה לי' וע"כ לא מוקי כריב"י והא דמשמע אי אמרינן דלמפרע נעשה איש ניחא וא"כ הקשה דמ"ט לא קתני דהוי אשת איש למפרע לפי מה שכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק דאיגלאי מילתא למפרע ואע"ג דהתוס' כתבו בנדה (ד' מ"ו) במופלא הסמוך לאיש דלכך לוקין דסמכינן שיביא שתי שערות בזמנן דאזלינן בתר רובא ואמאי לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע כבר חילקתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ב) דזהו דוקא בהתחדשות המעשה דהיינו שיביא שתי שערות ע"כ לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל גבי סריס שלא הביא שתי שערות בזה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דזהו בלא התחדשות דהבאת ב' שערות א"כ צריך לומר איגלאי מילתא למפרע אך איפשר לומר דלפי מה שביארתי דהטעם אם הביא שתי שערות דאיגלאי מילתא למפרע הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קנ"ה) וכי לא נולדו בו סימני סריס כו' כי אתא לקמיה דר' חייא איכחיש אמר להו ליקרי ואי אברי לכחוש דהיינו סימנים זימנין דאתי מחמת כחישותא וזמנין דאתי מחמת בריאותא וא"כ לפי הגירסא דאיתא ביבמות (דצ"ג) דהני סימנים זימנין דנתרי מחמת כחישותא וזימנין מחמת בריאות' ועיין תוס' יבמות (דקנ"ה) ד"ה הכי כו' וא"כ לפי"ז היה איפשר מתחילה שלא יעמדו בו השערות בשעת הבאת סימנים ואח"כ גרם לו מחמת כחישותא או מחמת בריותא שעמדו בו הסימנים א"כ איפשר דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והתראת ס' לא שמיה התראה לר"ל:

[ועוד איפשר לומר, לפי מה שהבאתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) מה שתירצו האחרונים שהקשו על התוס' דיבמות (ד' פ') שכתבו דאם אכל חלב מבן י"ג שנה ויום א' עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות דנעשה סריס למפרע דכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה והקשו מתוס' דנדה (ד' מ"ו) שכתבו דמופלא הסמוך לאיש לכך ליקנוס דסמכינן ארובא שיביא ב' שערות ולא מטעם דאיגלאי מילתא למפרע ותירצו דהתם ביבמות (ד' פ') הספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל במופלא הסמוך לאיש הספק בחטא דאם לא הביא ב' שערות בזמנו לא הוי הקדישו הקדש וכל שהספק בחטא לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע ע"ש שהארכתי בזה וא"כ ה"נ הוי הספק בחטא דאם הוא קטן א"כ לא הוי אשת איש וכל שהספק הוא בחטא לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע ועוד דלקמן יתבאר דהירו' סובר דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כלל וא"כ לא קשה דיהא חייב עליו משום אשת איש כיון דהתראת ספק לא שמי' התראה ע"כ תני' העושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דהיינו אלמנה אם מת קודם גדלות אעפ"כ הוי אלמנה דילמא הוי ב' שערות סימן ואם מת לא היו נושרים בגדלות (ודלא כמו שכתב הפ"מ דמיירי כשהגדיל והיה חי ועודן בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש ואם היה חי היו מתקיימין בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש וחייבין עליו משום א"א

ע"כ נראה ני דאפי' מת אך דאיפשר דלא הוי שומא רק סימנים ממש ואם הי' חי היו מתקיימין בו הב' שערות ועיין בב"ב (ד' קנ"ד) אמר להם אי אתם רשאי שנוולו ועוד סימנים עשויות להשתנות לאחר מיתה כו' ופי' ר"ת שבחיי' היו השערות לבינות ועכשיו הושחרו לאחר מיתה כו' דשמא בחייו לא הי' בו גומות ומחמת מיחה יש שם גומות ועוד דאיפשר דמיירי דמת ולא בדקו אם היו הב' שערות ולאחר מיתה א"א לבודקו וגרושה נמי איפשר שגירש מקודם ולאח"כ נעשה גדול ועמדו בו בשעתסימנים ועיין בפ"מ במראה הפנים ושגה בזה וגם בחליצה איפשר שחלץ מקודם ואח"כ עמדו בו בשעת הסימנים וע"כ לא פריך אח"כ רק לר' יוחנן דקאמר ניחא אלמנה וגרושה תיפתר שבא עליה ומשהגדיל נותן לה גיטה וחלוצה תיפתר שבא עלי' ומת וחלצו לה אחין ועל ידו היא נעשית חלוצה ומשמע דלא קשי' רק לר' יוחנן אבל לא לר"ל:

אך שצריך לבאר דא"כ איך יתיישב חלוצה לר"ל לפי מה שביארתי שחלץ לה ואח"כ איגלאי מילתא למפרע שהיו סימנים שעמדו בו בשעת סימנים והא ר"ל סובר דחליצה מעוברת לא שמי' חליצה ביבמות (ד' ל"ה) ולפי מה שכתבו התוספות דספק זה אין ראוי להתברר עכשיו כו' וא"כ ה"נ איך הוי חליצה הא בעינן שיעמדו בו בשעת סימנים אך אפשר דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דהטעם הוא כמו דאמרינן (רפ"ז ה"א) דבעינן שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בביאה אם בחליצה אבל הכא אין הספק אלא אם הוא חליצה מעולה אבל חליצה ודאי בעי ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע לפי שיטת הירושלמי

ועוד איפשר לומר דהא דלא אמרינן בחליצה אגלאי מילתא למפרע לא אמרי' היינו שתהא נפטרת בהחליצה אבל לפוסלה מן הכהונה אמרינן וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ו) איתבי' ר"ל לר' יוחנן אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמי' חליצה היינו דקתני פסולה מן הכהונה לחומרא ולא קתני אינה צריכה חליצה מן האחין אלמא דלחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וה"נ לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והוי חלוצה:

ובזה יתיישב נמי מה שהבאתי בס' עמק יהושע (ס' י"ד) מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' גירושין) אם קידש על תנאי אם יכול לגרש קודם חלות התנאי ועיי"ש (ס' י"ד) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ט"ז) וא"כ לפי מה שביארתי דלר"ש דמוקי להברייתא כריב"י והא דעושה גרושה היינו אם גירש קודם שנתגדל ולאחר שנתגדל עמדו בו הסימנים וע"כ הוי קידושין למפרע קידושין וכן הגט ואע"ג דלשיטת הרבה פוסקים אינו יכול לגרש קודם חלות התנאי אך לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ועיין בספרי נ"י (ס' כ"ב) מה שהבאתי הירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ג) קידש בתוך סימפון הרי אלו קדושין גמורין (פי' אם קידש על תנאי ואח"כ קידש קדושין גמורים חלים הקידושין השניים דכיון שנתבטל הקידושין הראשונים מחמת התנאי ע"כ חלו הקידושין השנים כו' גירש תלמידי דר' יונה אמרי נגעו בה גירושין ר' יונה אמר לא נגעו בה גירושין כד דמיך ר' יונה עבדין תלמידי' כותי' ואמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמרת נגעו בה גירושין ומפרשי הירושלמי פירשו לענין ריח הגט ואפי' אם לא בא עלי' וביטל הקידושין ע"י התנאי אעפ"כ הוי ריח הגט שפוסל בכהונה וכתבתי שם דודאי אם לא בא עלי' לא הוי גט אפי' לכהונה ומ"ש מהמגרש על תנאי דאמרינן בגיטין (ד' פ"א) דהמקדש על תנאי ולא נעשה התנאי דלא פסלה מן הכהונה וא"כ ה"נ כיון דלבסוף איגלאי מילתא למפרע דלא הוי קידושין א"כ לא הוי ריח גט וכתבתי שם דפליגי אם נתקיים התנאי אם הוי גט עיי"ש אך משמעות הירושלמי שאמר נגעו בה גירושין משמע לשון ריח הגט וע"כ נראה לי דלענין ריח הגט לפסול לכהונה אמרינן איגלאי מילתא למפרע לחומרא וכמו דבחליצה אמרינן לחומרא דחליצת מעוברת שמה חליצה לפוסלה לכהונה ה"נ לענין גט ובזה פליגי בירושלמי אם נתקיים התנאי וה"נ קאמר דבן ט' עושה גרושה וחלוצה אם יעמדו בו הסימנים בשער סימנים ע"כ עושה גרושה וחלוצה למפרע לפוסלה מן הכהונה ולא קאמר דגיטו הוי גט משום דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע גבי גט כמו בחליצה וכמו שנסתפק המ"ל ברמב"ם ודו"ק:

וע"ז אומר ניחא אלמנה (פי' לר' יוחנן שמפרש ביעוד ניחא אלמנה דכיון דיכול ליעדה לבנו קטן ע"כ הוי אלמנה) וגרושה (פי' דאיך הוי גרושה הא הוא קטן) וע"ז אומר תיפתר שבא עלי' משהגדיל נתן לה גיטו (ומה שפי' הפ"מ שבא עלי' משהגדיל ונתן לה וכתב ולקמן התיב עלה אי הכי אפי' פחות מבן ט' נמי שגה בזה דהא א"צ לתרץ דבא עלי' משהגדיל דהא ביעוד אפי' בן ט' נמי אלא דבגירושין בעינן שנתן נה גיטה משהגדיל ע"כ הפי' הוא תיפתר שבא עלי' ומשהגדיל נתן לה גיטה ע"כ הוי גט לאוסרה לכהן וחלוצה (פי' דפריך איך היא חלוצה) ומשני תיפתר שבא עליו ומת וחלצו לה אחין ועל ידיו היא נעשית חלוצה (וכל זה הוא לר' יוחנן שמפרש דמיירי ע"י יעוד אבל לר"ל דמוקי כריב"י כבר ביארתי דגרושה וחלוצה היינו מה שהוא גירש ומה שהוא חלץ ולמפרע הוי גיטו גט וחליצתו חליצה לחומרא כמו שביארתי) רק לר' יוחנן צריך לומר דמשהגדיל נתן לה גיטה וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחין ועל ידו נעשית חליצה (וכבר ביארתי דלר' יוחנן דמיירי ע"י קידושי יעוד אמאי לא קאמר דחייבין עליו מיתה משום אשת איש אך כבר ביארתי והבאתי הא דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וא"כ אינם חייבין עליו מיתה משום אשת איש וע"כ אומר דעושה אלמנה וגרושה וחלוצה וע"ז פריך מעתה אפי' פחות מבן תשע נמי (פי' אם מייעד ע"י הכסף ולא ע"י ביאה אפי' פחות מבן ט' נמי עושה אלמנה וגרושה וחלוצה) אלא בגין דתני כולהון תשע תנא אף הוא עמהון דבכל הפסולים פוסלין ע"י ביאה ואינהו לא פסלי בפחות מבן ט' אבל הכי נמי אם מייעדה ע"י הכסף שנתן לה הוי ייעוד אפי' פחות מבן תשע נמי ודו"ק]: