נועם ירושלמי על תרומות ח:ד:ה

חברי' בשם ר' אליעזר חבית הראשונה כר' יוסי והשני' כר"מ (פי' חבית הראשונה היינו הא דפליגי בחבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה דפליגי בה ר"א ור"י וחבית השניה היינו הא דפליגי אח"כ בחבית של תרומה שנשברה כו' דפליגי ר"א ור"י חברי' אמרי חבית הראשונה כר' יוסי ולית ר"מ מודה בה והשני' כר"מ ולית ר' יוסי מודה בה (פי' דחברי' בשם ר"א אמרי דחבית הראשונה כרבי יוסי ור"מ לא ס"ל פלוגתא דחבית הראשונה דהא כיון דס"ל לר"מ בפסחים (דף י"ד) דמדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח והטעם כיון דחמץ צריך לשרוף וע"כ כיון דאזיל לאיבוד אעפ"י שהוא שלא מחמת טומאה אעפ"כ מותר לשורפה עם הטמאה בפסח וא"כ בתלוי' נמי כיון דסוף כל סוף אזיל לאיבוד ע"כ לר"מ ודאי דמותר לשרוף וא"כ חבית הראשונה היינו פלוגתא דחבית הראשונה אתי כרבי יוסי שחולק על ר"מ שם דא"ר יוסי אינה היא המדה וא"כ חבית הראשונה כר' יוסי אבל ר"מ ס"ל דלא פליגי בחבית הראשונה דכיון שהיא תלוי' וסוף כל סוף אזיל לאיבוד וע"כ מותר לשורפה) וחבית השני' כר"מ (פי' דחבית השני' דהיינו חבית שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאים כו' אתי כר' מאיר אבל ר' יוסי לא ס"ל חבית אחרונה דאי הוי ס"ל חבית אחרונה אם כן כיון דאזיל לאיבוד ס"ל לר'יהושע שמותר לטמא בידים וא"כ אמאי חולק על ר"מ שאמר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח אלא ודאי דר' יוסי לית לי' חבית אחרונה):

עוד אמרינן שם א"ל ר' יוסי חמי מה אתון אמרין חבית הראשונה כר' יוסי הא כר"מ שורפין וכר"ש שורפין (פי' דר"ש אית לי' נמי דתלוי' שורפין וכמו דאמרינן בפסחים (דף י"ט) דתני' י"ד שחל להיות בשבת אמר ר"ש לא נחלקו ר"א ור"י על הטהורה ועל הטמאה כו' על מה נחלקו על התלוי' ועל הטמאה שר"א אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה ור' יהושע אומר שתיהן כאחת וירבו ר"מ ור"ש על ר' יוסי וישרופו [ועוד מן הדא ויותר והוא ט"ס] ואנן חמי רבנן אתא עובד' קומיהון ואמרינן אזיל תלי:

וע"ז פריך והא אשכחן דאמר ר"ש שורפין דתנינן מודה ר"א ור"י ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה (פי' כמו דתנן במתניתין ור' יהושע אומר שתיהן כאחת ואמר ר' יוחנן ר"ש שני' (פי' כמו דאמרינן בפסחים (דף כ') הא ר"ש ואליבא דר"י הא ר' יוסי ואליבא דר"י פי' וא"כ מוכח בהדי' דר"ש ס"ל דתלוי' שורפין והטעם משום דסוף כל סוף אזיל לאיבוד). ואין תימר לית לי' לר"מ תלוי' הא תני תרומה טמאה שורפין אותה ע"ש עם חשיכה וחכ"א בזמנה ופריך דלפי זה אמאי שורפין אותו דווקא ע"ש עם חשיכה הא אפי' בשחרית יכול לשרוף אותה כיון דאזיל לאיבוד א"ר מנא קומי ר"ז תו פתר בתלוי' שדעתו לשאול עליו פי' וא"כ לא אזיל לאיבוד ואיפשר דמיירי אם נטמא ע"י שני וא"כ אם היא תרומה נטמאת אבל אם ישאל עליו ואח"כ יעשה אותה תרומה הרי היא טהורה וא"כ אינה הולכת לאיבוד או כיון שאינה הולכת לאיבוד אף שיהי' ע"י שאלה ותחזור לחולין אעפ"כ אסור לטמאה ודוחק. ואפ"ל שאיפשר לשאול עליו אם היא טהורה או טמאה ואינו יודע בבירור דתני תלוי' שאמר טהורה היא טמאה היא ה"ז טהורה (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל תלוי' שאמר ס' טהורה היא ס' טמאה היא ה"ז טמאה (פי' שאמר שהוא מן הדין תלוי' ס' טהורה ס' טמאה ה"ז טמאה ע"כ יש לה דין טמאה כיון דאזיל לאיבוד אם אמר הריני מניחה עד שאשאל עליו טהורה (פי' שאמר שהוא לו ספק אם היא טהורה אם היא טמאה ואינו ספק בבירור אם היא טהורה או טמאה אלא הריני מניחה עד שאשאל עליו ע"כ יש לה דין טהורה כיון דלא אזיל לאיבוד) וע"כ קאמר דתלוי' זו דווקא שורפין אותה ע"ש עם חשיכה משום דאין לו פנאי עוד אבל בשחרית אין שורפין אר"י בר בון תיפתר שנולד לה ספק עם דמדומי חמה וע"כ קאמר שורפין אותה ע"ש עם חשיכה אבל באמת אפי' אם נטמאת בשחרית נמי שורפין משום דר"מ לית ליה תלוי' וחבית הראשונה דהיינו הדין של חבית ראשונה שנולד לה ספק טומאה הוא אליבא דר' יוסי ולא אליבא דר"מ:

עוד שם אתון אמרין חבית הראשונה כר"מ ולית רבי יוסי מודה בה (ט"ס וצ"ל) אתון אמרין חבית שני' כר"מ ולית ר' יוסי מודה בה דר' יוסי לית לי' דכיון דאזיל לאיבוד שרי לטמאותה] והא תני במה דברים אמורים בבור שיש בו כדי להעלות אבל בבור שאין בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות [והוא ט"ס וצ"ל בד"א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אסור לטמאות ואין כר"מ היא יש בו כדי להעלות. היא אין בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות והוא ט"ס וצ"ל אפי' כל שהוא מותר לטמאות] (פי' דלר"מ דעיקר הטעם כיון דאזיל לאיבוד א"כ אפי' יש בו כדי להעלות מותר נמי לטמאות. ואמאי תני בברייתא דאם יש בו כדי להעלות אסור לטמאות [וכן אמרין בפסחים (ד' כ"א) אמר ריב"ח מחלוקת שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים אבל נפל למאה חולין טמאים ד"ה תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד]. וא"כ מוכח דחבית השניה הוא דלא כר"מ והנה ראיתי בפסחים שהשיג הק"ע על המפרש מהרא"פ והקשה דכשיש בבור ק"א ודאי מודה ר"מ שאין לטמאות התרומה בידים דלמה יפסידנה דכשהיא נופלת לק"א היא נאכלת כדתנן (פ"ה דתרומות) תעלה ותאכל נקודים או קליות וכשמטמא ביד נפסדת לגמרי עכ"ל. והנה מה שכתב תעלה ותאכל נקודים אינו שייך הכא דהא הכא מיירי בחבית יין של תרומה. ועיין רש"י בפסחים (דף כ"א) דלא פסדי חולין דתרומה עולה בהם וחזי בימי טומאתו כדמעיקרא כו' ודוק:

וא"כ מוכח דלא כמו דאמר דחבית השניה הוא כר"מ וע"ז קאמר ועוד מן הדא ופי' שמזה מוכח ג"כ דחבית השניה הוא לא כמו שאמר דר"מ היא אבל ר' יוסי אינו מודה בה דלר' יוסי ל"ל טעמא דכיון דאזיל לאיבוד מותר לטמאותה דתנן רבי יוסי אמר אינה היא המדה ולית בר נש אמר אינה אלא דהוא מודה על קדמייתא (פי' כיון שרבי יוסי אמר אינה היא המדה א"כ מודה לפלוגתא דחבית השני' אלא דר' יוסי סובר דאין יכולים ללמוד מזה ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. וא"כ איך אמרו חברי' דרבי יוסי לית ליה כלל חבית שניה (פי' פלוגתא דחבית שני']:

וע"כ אמר מאי כדון דא"כ כיון דר' יוסי מודה דפליגי בחבית שני' (דהיינו חבית שנשברה בגת העליונה וא"כ אמאי חולק על הא ששורפין טהורה עם הטמאה בפסח וע"כ אמר תמן התורה חסה על ממונן של ישראל (פי' ששם יש הפסד וע"כ התירו משום פסידא דחולין והכא מה אית לך מימר ופריך והכא אינו מפסידו ממון) ופי' שצריך לעצים לשרוף זו לעצמה וזו לעצמה וא"כ יש נמי הפסד וע"ז משני להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו והכי משני בש"ס דילן (פסחים ד' כ') דאמרינן שם מתקיף לה רבא מתניתין איכא נמי הפסד עצים א"ל אביי להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו] אמר רבי יוסי ב"ר בון תיפתר כמ"ד מדברי ר"ע ומדברי ר"ח סגן הכהנים. וא"כ לא מוכח מזה כלל דר"מ לית ליה חבית הראשונה דאין הטעם משום דסוף כל סוף לאיבוד אזיל דהתם שאני כיון דהוי איסור והוא יליף איסור מטומאה ועיין פסחים (פ"א ה' ח') אמר ר' אבין ר"מ כדעתי' דר"מ מחמיר מדבריהם כד"ת א"ר חנינא כיי דתנן תמן הרואה כתם ה"ז מקולקלת כו'] וא"כ אין זה שייך לחבית ראשונה וגם לא מוכח דר' יוסי לית לי' חבית שני' כיון דגם ר"מ לא למד מפלוגתא דר"א ור"י אלא מהא דר"ח סגן הכהנים ור' עקיבא:

עוד אמרינן שם ר' אילא ור"מ תרוייהו בשם ר' יוחנן חבית הראשונה כרבי יוסי והשני' בין כר"מ בין כר' יוסי (פי' דזה בודאי דר"מ לא ס"ל חבית הראשונה דכיון דסוף כל סוף אזיל לאיבוד א"כ ממילא מותר לשרוף והשני' בין כר"מ בין כר' יוסי דאפי' ר' יוסי דפליג שאין לשרוף טהורה עם הטמאה בפסח אע"ג דאזיל לאיבוד אפ"ה מודה בחבית השני') פי' וח"כ מתורץ ב' קושי' הראשונות מהא דתני' בד"א בבור שאין בו כדי להעלות כו' וגם מהא דר' יוסי אמר אינה היא המדה ולית בר נש אמר אינה אלא דהוא מודה על קדמייתא והטעם משום הפסד מרובה פסידא דחולין וכמו דאמר תחילה מאי כדון וכמו שביארתי:

וע"ז אומר אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולית הדא פליגא על ר"מ. והמפרש מהרא"פ הגיה כמו דאיתא בפסחים לית הדא פליגא על דר' יוסי דלית לי' החילוק בין הפסד מרובה להפסד מועט. ולכאורה איפשר לפרש הגירסא כמו דאיתא בתרומות ולית הדא פליגא על ר"מ (פי' דהא אמרינן שם תני במה דברים אמורים בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אסור לטמא ואי כר"מ מה נ"מ כיון דסוף כל סוף אזיל לאיבוד וצ"ל ונאמר דלא כר' מאיר לפי דלית לי' החילוק שבין הפסד מרובה להפסד מועט:

וע"ז אומר לפי שמצינו שר"מ שורף תלוי' בכל מקום. ופי' דלכאורה איפשר דאתי כר"מ והא דקשה מהברייתא דאמרה בד"א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. ואי לר"מ מותר לטמאות אפי' ביש בו כדי להעלות. דילמא ר"מ לאקאמר אנא דשורפין בתרומה בע"פ דצריך לשורפה. אבל במקום שא"צ לשורפה אסור לשרוף וכן לטמאה. ע"ז אומר לפי שמצינו שר"מ שורף תלוי' בכל מקום. דשורף תלוי' בכל מקום אע"ג שא"צ כלל. אלמא כיון דאזיל לאיבוד. ע"כ מותר לשרוף וא"כ ה"נ אפילו יש בו כדי להעלות. אפ"ה מותר לשרוף. וא"כ אתי הברייתא דלא כר"מ. אמר ר' מנא אזלית לקסרין שמעית חזקי' בשם ר' ירמי' שורף תלוי' בכל מקום. ואמרי' לי' בגין שהיא תלוי' ד"ת. ע"ז אמר שמותר לשרוף. אבל לא בתלוי' דרבנן. וע"ז אמר אף במדור של עו"ג: