נועם ירושלמי על תרומות ז:ב:ו

עוד בירושלמי שם לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן היו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה תפלוגתא דר' חייא רבה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו של זה ונתן לזה. ר"א בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. ואף ר"ח רב' מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה:

והנה המפרש מהרא"פ פירש גזל מעורתו של זה כהן שנפלו לו עורות במשמרתו כו' ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל גזל טליתו של זה. וכן איתא בירושלמי (פ"י דב"ק ה' א') גזל טלית ונתנה לאחר ר"א בשם ר' חייא אמר מוציאין מראשון ולא משני רבי יוחנן בשם רבי ינאי אמר אף מוציאין מן השני כו':

והנה המפרש מהרא"פ פירש דהטעם דסובר ר"ח דמוציאין מראשון ולא משני הוא מטעם דקנאן בשינוי רשותוהוא כמו דאמרינן בב"ק (דף קמ"ו) א"ר יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש כאן לאחר יאוש כו' ובהא פליגי מר סבר שינוי רשות ואח"כ יאוש קני כו':

ולא נראה לי דהא אמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה' א') גנב ונגנבה ממנו ותפשו בעלים את השני ונשבע להן אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה ואין תימר אין מוציאין מן השני אינו מביא קרבן על השבועה וכתב הפ"מ דוגמא לזה מצינו בבבלי הגוזל (דף ק"ח) בענין נגנב מבית השומר והוכר הגנב דפליגי אמוראי בענין זה אבל התם טעמא אחרינא כמבואר התם ובדין דהכא בגנב מן הגנב נראה דפשיטא לי' לתלמודא דילן דהבעלים עושין דין עם הגנב הראשון. והוא גובה מן השני שהרי הגנב הראשון משלם כפל. והשני אינו משלם אלא הקרן וכדקאמר בב"ק (דף ס"ח) מדנחת לדינא הבעלים עם הראשון בכפלא נחתי' נמי לקרני' וכעין דאמר אביי בסוף השולח (דף מ"ח) בעל בנכסי אשתו אין צריך הרשאה מגו דנחית לפירי נחית נמי לגופא עכ"ל:

והנה הפ"מ טעה בזה הרבה. שהוא סבור דאמר אין תימר מוציאין מן השני היינו אם על הבעלים ליקח הגניבה מן השני. או שהגנב צריך לטרוח אחר זה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ח) בענין נגנבה באונס והוכר הגנב כו' והוא טעות. דכונת הירושלמי היינו אם יכולים הבעלים להוציא מן השני. והיינו פלוגתא דפליגי בה הכא בירושלמי (בפ"י דב"ק ה' א') גזל טלית ונתנה לאחר ר"א בשם ר"ח אמר מוציאין מראשון ולא משני ר"י בשם ר"י מוציאין אף מן השני וע"ז אומר בירושלמי אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה ואין תימר אין מוציאין מן השני אינו מביא קרבן על השבועה. (פי' דאם הבעלים יכולים לתבוע מן השני א"כ הוי כפירת ממון וע"כ מביא קרבן שבועה. אבל אם הבעלים אינם יכולים לתבוע מן השני ע"כ אין השני מביא קרבן שבועה. וא"כ לפי מה שביארתי דזה הוא פלוגתא דר"א בשם ר' חייא ור' יוחנן בשם ר' ינאי אם מוציאין מן השני וא"כ מוכח דלא פליגי ביאוש ושינוי רשות דהא כתב הנ"י (רפ"י דב"ק) דכל שגזלו מן הגזלן לא חשוב שינוי רשות אלא דווקא כשמכרו או נתנו. וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי גנב ונגנבה ממנו ותפשו הבעלים את השני ונשבע להן אין תימר מוציאין כו' ואין תימר אין מוציאין כו' א"כ לא הוי הטעם משום שינוי רשות. אלא דקא מפלגי בהא דאמרינן בב"ק (ד' קי"א) אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה:

[ולפי"ז יתיישב קושי' התוס' בחולין (ד' קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ורב אסי אמר אפי' שקל לו טבח הדין עמו. לימא בדרב חסדא קא מפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. וכתבו התוס' תימא דבמאי קא מיירי אי בשאינה מתנות בעין הא אמרינן בריש פרקין דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור. ואם הם בעין היכי קאמר דברב חסדא קא מפלגי. דהא משמע בריש הגוזל בתרא דהיכא דהם בעין ליכא מאן דפליג אדרב חסדא אלא דווקא כשאכלן. דתני ר' אושעי' הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם. הניח לפניהם גזילה קיימת חייבים לשלם אין גזילה קיימת פטורין. ופריך לימא תהוי תיובתי' דרב חסדא משמע דלמאן דפליג עליו א"ש דדווקא אין גזילה קיימת פטורין אבל בגזילה קיימת חייבין לשלם וצ"ע. ולפי מה שביארתי בירושלמי דגזל טליתו של זה ונתן לזה דפליגי בהא ר' חייא ור' ינאי הוא דפליגי בהא דרב חסדא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה א"כ פליגי אפי' הגזילה בעין אם יכול להוציא ממנו]:

והכי פירושו האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה [פי' יצא ידי גזילה היינו אם יצא החפץ מתורת גזל. דכיון שהאכילה ללוי ע"כ יצא ידי גזילה. ואינו יכול לתבוע רק הראשון. אבל לא השני שכיון שהאכילה ללוי יצא ידי גזילה] וע"ז אומר תפלוגתא דר' חייא רובה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו (צ"ל טליתו) של זה ונתן לזה ר' לעזר בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ור"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. ואף ר' חייא רובה מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה:

ומעתה צריך לבאר הירושלמי האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה. תפלוגתא דר' חייא רובה ור' ינאי דאתפלגון גזל טליתו של זה (כצ"ל) ונתן לזה ר' אלעזר בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר' יוחנן בשם ר' ינאי אף מוציאין השני ואף ר"ח רובה מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה וצריך לבאר מהו הפי' של הירושלמי דקאמר יצא ידי גזילה אם הפי' שהראשון יצא ידי גזילה וא"צ לשלם. לכאורה קשה דהא ר' חייא ור' ינאי לא פליגי אלא אם מוציאין השני אבל מן הראשון ודאי מוציאין דהא ר' ינאי לא קאמר אלא אף מוציאין מן הראשון. וכן כתבו התוס' בחולין (ד' קל"ד) בד"ה דמר אית לי' דרב חסדא כו' דהא ליכא מאן דפליג שלא יוכל לגבות מן הראשון הגוזל ובאחר שאכלו הוא דאיכא דלית לי' דרב חסדא. וע"כ הי' איפשר לפרש לכאורה דיצא ידי גזילה היינו אם החפץ יצא ידי גזילה. והיינו אם יוכל לגבות מן השני. וע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור"י דאתפלגון גזל טליתו של זה כו'. אך איפשר לפרש הא דאמרינן ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה היינו מן הראשון. וע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור"י כו' והיינו אם מוציאין מן השני. אבל מן הראשון ודאי מוציאין וע"ז מסיים הירושלמי ואף ר' חייא רובה מודה בה. והוא עפ"י מאי דאמרינן בחולין (ד' קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו. אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח. ורב אסי אמר אפי' שקל לו טבח הדין עמו. לימא בדרב חסדא קא מפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. דמר אית לי' דרב חסדא ומר לית לי' דרב חסדא לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות קא מפלגי דמר סבר נגזלות ומר סבר אין נגזלות. וע"כ רב דסובר דמתנות כהונה נגזלות סובר דהדין עם הטבח חייב אף עם הטבח ורב אסי סובר דאין מתנות כהונה נגזלות והדין עמו היינו דווקא עם השני וע"ז קאמר הירושלמי ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה אם הראשון יצא ידי גזילה. ע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור' ינאי אם מוציאין מן השני אבל מן הראשון ודאי מוציאין ולא יצא ידי גזילה ע"ז אומר ואף ר"ח רובא מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה (פי' על דינא דמתניתין דהיינו בתרומה אם גזל תרומה ונתנה ללוי יצא ידי גזילה דמתנות כהונה אין נגזלות וגובה דווקא מן השני. והא דקתני במתני' דהבעה"ב חייב לשלם היינו משום דהבעה"ב חייב לתת הסעודה לפועלין ועיין בבעל המאור (ר"פ הגוזל ומאכיל) דאם צריך להאכיל לבני ביתו דהחיוב הוא על הראשון. וע"ז אומר אף ר"ח רובה מודה בה. פי' דלר' ינאי דאמר אף מוציאין מן השני. א"כ יש על השני חיוב בכל מקום א"כ אין חידוש כל כך דאין לו על הראשון במתנות כהונה. אלא אף ר"ח רובה מודה בה דאף דר' חייא רובה סובר דמוציאין מן הראשון ולא מן השני. אבל בתרומה דאין מתנות כהונה נגזלות ע"כ החיוב הוא רק על השני ולא על הראשון. ע"ז אומר ואף ר' חייא רובה מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה ואינו יכול לגבות מן הראשון ודוק:

אך לכאורה יש להקשות לפי מה שביארתי דפלוגתא דר"ח רובה ור' ינאי הוא אפי' אם הוא בעין ולא אכלו סובר ר' חייא דמוציאין מן הראשון ולא מן השני. א"כ איך יתיישב הא דתנן בב"ק (ר"פ ה ד' קי"ב) א"כ אמאי תנן (שם) הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין כו' וכן איתא בירושלמי (ר"פ הגוזל בתרא) תני הגוזל ומאכיל בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. ואיפשר לומר דהטעם משום כבוד אביהם. וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קי"א) בד"ה רב חסדא כו' דלרב דאמר יאוש קונה מיירי בדבר המסויים ומשום כבוד אביהם ובמ"א יתבאר: