נועם ירושלמי על תרומות ד:ז:ה

דף כ"ח מילתהון דרבנן פליגא כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובה תרומה א"ל ואנא סבר כן אלא תסלק לארע דישראל את שאיל לה כד סלק שמע הדא דמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן ואפילו סאה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין אמר ר' אבהו כך משיב רשב"ל את ר"י ואותה סאה היא פוטרת את הכל וכי עיגול כו' וצ"ל א"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלת' בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא ואיפשר לומר דשמואל שאמר ואנא סבר כן דהדין מדומע דתנן הכא הוא שרובה תרומה והוא משום דס"ל דקדושה שני' קידש' לעתיד לבא וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף נ"ו) על הא דאר"י א"ש כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר וכתבו התוס' דקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וע"כ סובר דאין המדומע פטור מן החלה רק אם רובה תרומה. ור' יוחנן ס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לעתיד לבוא וע"כ א"ל וכי עיגול בעיגולין כו' ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא (וא"כ סובר רבי יוחנן דתרומה בזה"ז דרבנן. והוא דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק כו' א"ל ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולין עולה א"ל והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה מי סברת כל שדרכו לימנות שנינו את שדרכו לימנות שנינו. והירושלמי סובר דאדרבא ר"י ס"ל דכל שדרכו לימנות שנינו:

וכן אמרינן לקמן בירושלמי הדא מסייע' לר' יוחנן דו אמר תניין אינון (פי' דתנאים פליגי אליבא דר"מ דאיכא תנא דסובר דר"מ אומר כל שדרכו לימנות וכמו שאומר הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו להמנות ואמרינן בריש ביצה (ד' ד') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ הפומין הוי כל שדרכו להמנות (ולפי גירסת הירושלמי הוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן (ועיין לקמן מה שביארתי בירושלמי (רפ"ב דערלה) דלשיטת הירושלמי הוא בהיפוך דר' מאיר מחמיר יותר מדר' יהודא עיין שם מה שביארתי על הא דתני פרוסה של לה"פ כו' לא יעלו ר' יהודא אומר יעלו כו' וא"כ כיון דר' יהודה מיקל יותר מדר"מ דלא כשיטת הש"ס דילן ביצה (שם) דר"מ מיקל ור"י מחמיר וא"כ ס"ל לר"מ אליבא דר' יהושע דכל שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ תקשה מתניתין (פי"ז דכלים ה' ה') הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר' מאיר וא"כ סובר ר"מ דלאו כל שדרכו למנות אלא את שדרכו למנות והתוס' כתבו בזבחים (ד' ע"ב) בד"ה נתערבו דמאותה משנה יש לדקדק דסתם רימונים אפי' כל שדרכו למנות לא חשיבי דלא תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר דאמר כל שדרכו למנות כו' אבל הירוש' סובר דאי כל שדרכו למנות א"כ אפי' רימונים סתם הוי כל שדרכו לימנות וכמו שאומר בירושלמי הדא מסייעא למ"ד תניין אינון והדא אמרה דלעת אפי' א' ממאה אוסר בה וא"כ כיון דס"ל להירושלמי דאפילו אחד ממאה אוסר בה א"כ ס"ל דרימונים סתם הוי ג"כ כל שדרכו למנות וא"כ אמאי אמר ר"מ דרימוני באדן מקדשין כ"ש אלא ודאי דתניין אינון וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) מי שהי' לו חבילי תלתן כו' ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר דברי ר' מאיר כל הדברים מקדשים ר' יעקב בר אחא אמר שמועתא מתניתין פליגא על מ"ד דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשים דתנינן תמן א"ר יודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרים ודאי בכל מקום (והוא ט"ס וצ"ל מתניתין פליגא על הא דאמר ר' מאיר כל הדברים מקדשים דתנן תמן אמר ר"מ הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהיו מקדשין כל שהן וקאמר ושאר כל הרימונים אין דרכו להמנות אלא רימוני באדן ע"י שהן חביבין דרכן להמנות שאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות) וא"כ מי שאומר דר"מ ס"ל כל הדברים מקדשים א"כ צריך לומר דתניין אינון דלמ"ד כל שדרכו למנות א"כ אפי' דלעת א' ממאה אוסר בה:

וא"כ סובר ר' יוחנן דכל שדרכו לימנות שנינו והא דהקילו בה שעיגול בעיגולין עולה הוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וכן אמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות) תני מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר [והוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן דאמרינן שם ביבמות (דף פ"א) אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק והוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן ור' יוחנן ס"ל דאף מאכילה בחזה ושוק והוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא] והירושלמי ס"ל בהיפוך דר"י סובר דתרומה בזה"ז דרבנן וע"כ א"ל ר"י לר"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא (פי' דתרומה בזה"ז דרבנן והקילו בה דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל וע"כ חלה בזה"ז נמי דרבנן):

והא דקאמר וכי עיגול בעיגולין דבר ברי שתרומה עלתה בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא. ולכאורה הא דנוטל א' ממאה הוא רק משום גזל השבט וא"כ מאי קאמר וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו אך הענין הוא דלכאורה איפשר לומר דע"כ בתרומה עיגול בעיגולין עולה דכיון דצריך להרים א' ממאה משום גזל השבט א"כ איפשר לומר דתלינן שהיא אותה סאה כמו דקיי"ל בכל הדברים החשובים שאם נאבדה א' מהם שמותר כמו דאיתא ביו"ד (סי' ק"י סעי' ז') וא"כ הכא נמי כיון שסוף כל סוף צריך לתרום א' מהם לכהן א"כ נוכל לתלות שהיא הי שעלתה ועיין לקמן במה שביארתי בהירושלמי אש דביכורים) מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עלי' ביכורים יש לו עלי' וביארתי שם שהטעם דמעשר הוה דשיל"מ משום דאין לו עלי' ואין במה לתלות וע"כ לא בטיל מחמת דהוה דשיל"מ משא"כ בביכורים דעולה בא' ומאה וא"כ נוכל לתלות על אותה סאה שעלתה שהיא היא הסאה שנפלה] וא"כ כיון דאפי' בדשיל"מ איפשר לומר כן א"כ מכש"כ בדבר חשוב:

ולפי"ז הי' איפשר לומר דהא דאמר ר"מ דפליגי ר"א ור' יהושע דר"א אומר אם יש שם מאה פומין תעלהואם לאו כו' ור' יהושע ס"ל דאפי' יש שם שלש מאות פומין לא יעלו הוא משום דכל מה דאמרינן דאם נתערב דבר חשוב ואבדה א' מהם תולים הוא כמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ד) אמר ר"מ אמר רבה בר אבהו אמר רב טבעת של עו"ג שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא איתיבי' רבא לר"נ אפי' א' ברבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אומר אם קרב הראש א' יקרבו כל הראשין וא"כ נוכל לומר דע"כ ס"ל לר"א דתעלה ותלינן דאותה סאה שעלתה היא הסאה שנפלה ע"כ תלינן אפילו בעיגול בעיגולין דכיון שצריך להעלות א' ממאה הוי כמו שנפלה וע"כ תעלה בא' ומאה ור' יהושע ס"ל כחכמים דחכמים דר"א היינו ר' יהושע] דאמרינן וחכ"א אפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה אלמא דס"ל דלא תלינן בהך דנפל וה"נ לא תלינן וע"כ ס"ל דלא תעלה אך באמת אין הטעם רק משום דתרומה בזה"ז דרבנן:

וע"ז אמר רבי יוחנן וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמר עולה א אי לאו שתרומה דרבנן לא היינו מקילין בה לומר שתלינן באותה שעלתה וה"נ לענין דימוע כיון דחלה בזה"ז דרבנן ע"כ מקלינן שאפי' בדימוע שנדמעה ונפלה לתוך תשעים ותשעה סאה נמי אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה שהיא ג"כ דרבנן: