נועם ירושלמי על תרומות ד:ז:יא

שם ליטרא קציעות כו' דברי ר' יהודא ר' מאיר אומר כו' אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו כו' ר' יהושע אומר אפי' יש שם מאה פומין לא תעלה. וכבר ביארתי ששיטת הירושלמי הוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן וסובר דר' יהודא מיקל ורבי מאיר מחמיר אליבא דרבי יהושע דאפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו. ולכאורה הי' אפשר לומר דע"כ ס"ל לר' יהודא דאפי' ר' יהושע נמי ס"ל דתעלה ואע"ג דהוי כל שדרכו למנות. הוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דתרומות) מהו שיהי' חייבין על קדשיו מבחוץ (פי' במופלא הסמוך לאיש) כהנא אמר אין חייבין על קדשיו מבחוץ. ר"י ור"ל אמרי חייבין על קדשיו מבחוץ והדא דכהנא פליגא על ר' יודה דר"י פוטר טבלו ד"ת ותימר אכן (פי' לכהנא דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דרבנן א"כ איך פוטר טבלו ד"ת כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות וא"כ ס"ל לר' יהודא דתרומה בזה"ז דרבנן וע"כ סובר דבדרבנן לא אמרינן דכל שדרכו למנות לא בטיל וכמו דאמרינן בביצה (דף ג') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטר' קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל ור"מ ס"ל דהוי דאורייתא וכמו דאמרינן בנדה (ד' מ"ו) עיסה שנדמעה כו' חייבת בחלה כו' דברי ר"מ ור' יהודא (וא"כ איפשר דס"ל להירושלמי דלא גרסינן רק ר"מ דר"י ס"ל דתרומה דרבנן וא"כ אי אמרינן דחלה ותרומה שוים א"כ חלה ג"כ דרבנן ועי"ש) וע"כ כיון דר"מ סובר דהוי דאורייתא ע"כ מחמיר בדבר שדרכו למנות אך באמת אפי' בדאורייתא נמי סובר ר' יהוד' דכל שדרכו למנות בטל וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) תני פרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודא אומר יעלו אלמא דאפי' בחתיכה דהוי ראוי' להתכבד ס"ל נמי דיעלו והתוס' כתבו בזבחים (דף ע"ב) דחתיכה הראוי' להתכבד עדיף מאת שדרכו למנות וחשוב כאגוזי פרך אעפ"כ סובר ר' יהודא דתעלה ואעפ"י דהוי דאורייתא וע"כ סובר הכי נמי דתעלה ולא משום דהוו דרבנן ודוק:

שם הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו למנות הדא מסייעא לר' יוחנן דאמר תניין אינון (פי' תנאים פליגי בזה אליבא דר"מ (והמפרש שגה בזה ולא ידע מאי הוא דאמר תניין אינון) אבל כבר ביארתי תחילה דתנאים פליגי אליבא דר"מ דמ"ד כל שדרכו למנות שנינו א"כ חולק על המשנה (פי"ז דכלים) דאמרינן שם ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהי מקדשים כל שהן דברי ר' מאיר וא"כ כיון דסובר ר"מ כל שדרכו למנות שנינו א"כ אפי' סתם רימונים. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) מתניתין פליגא על הא דאמר ר"מ כל הדברים מקדשים דתנינן לא הוזכרו רימוני באדן שיהי' מקדשין כל שהן (וכצ"ל) ושאר כל רימונים אין דרכן להמנות אלא רימוני באדן ע"י שהן חביבין דרכן להמנות שאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות אלמא דתנאים פליגי בזה אי סבר ר"מ כל שדרכו להמנות והירושלמי ס"ל דשאר רימונים נמי הוי בכלל כל שדרכו להמנות וכמו שאומר הכא הדא אמרה אפי' דלעת א' ממאה אוסר בה (ודלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בזבחים (דף ע"ב) דשאר רימונים אין חשובין אפי' כל שדרכו למנות וכן כתב הר"ש) והירושלמי לא ס"ל הכי כמו שביארתי: