נועם ירושלמי על תרומות ד:א:ה

עוד בירושלמי שם ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי (כמו דאיתא בירושלמי דלא כהמפרש שהגיה בירושלמי בהיפוך עד כדון נתקן רובה של כרי וכו') (פי' דילמא אם נתקן רובה של כרי מחמת דהטבל בטל ברוב. ע"כ מקלינן בזה דיכול להפריש עליו. וא"כ לא יחלוק אמתניתין):

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה (פי' דכיון ששניהם בשוה ובשניהם נתבטל על ידי תערובות. אם מפרישין מזה על זה דהא לר"ל הטעם שלא יוציא ממנו למקום אחר הוא מחמת דהטבל נתבטל ברוב. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר. וא"כ כיון שבשניהם הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ע"כ יכול להפריש מזה על זה. או שהטעם דאם מוציא ממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וכשמפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר דהוי כב' הפרשות) וע"ז אומר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא. אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה (פי' שהשיב לו שהכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו). פי' דאין זה שאלה דעיקר הטעם דאין מוציא ממנו למקום אחר הוא משום דה"ל ב' הפרשות. אבל לא משום דנתבטל ברוב וא"כ אפי' בב' כריים שא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות אפ"ה אין מפרישין מזה על זה משום דה"ל כב' הפרשות. אבל לא משום שטבל נתבטל ברוב (ואיפשר דס"ל כר"י דאין הטבל בטל ברוב) וע"כ בהא דראב"י דס"ל דממנו עליו הוי נמי כב' הפרשות. וע"כ אינו מוציא עליו ולא על מקום אחר. ע"כ אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי בין אם לא נתקן רובה של כרי ודוק):

אך שעדיין אינו מדוקדק מה שאמר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה:

ע"כ נראה לי לבאר באופן אחר קצת והוא עפ"י מה שביארתי לקמן (ספ"ג דחלה) על הא דר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין. קומץ ומתיר את השירים לאכילה. ועיין שם במה שהארכתי בזה על הא דאמרינן התם אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון בר חייא מה בין מוציא ממנו עליו ומה בין מוציא ממנו למקום אחר. ואמר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו (כצ"ל) לפי מה שהגהתי שם הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' שהטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו דהיינו אם יתרום עליו יהי' כמו החולין שנפל בו ע"כ יכול להפריש) בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' והוא ט"ס וצ"ל בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם). הואיל ואין אותו הטבל ראוי לעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשית תרומה א"כ אינו דומה לחולין שנפל בו) חולין שבו מבטלין אותו (פי' שע"כ חולין שבו מבטלין אותו. דלא הוי כדבר שיש לו מתירין וכמין במינו שאפי' חכמים יודו בזה דאינו בטל כיון שמפריש תרומה על מקום אחר. א"כ אינו דומה לחולין שנתערבו כיון דהוי תרומה. וא"כ אם יפריש תרומה א"כ יהי' בטל. דאינו דומה לחולין שנתערבו בו. וע"כ אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר:

ועיין שם עוד במה שביארתי (ספ"ג דחלה) א"ר יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' עיין שם במה שביארתי שם (לפי הגהתי) דלא קאמר הנ"מ בין ר"ל דאמר דהטבל בטל ברוב. לר"י דאמר אין הטבל בטל ברוב. לענין להפריש מזה על מקום אחר. וביארתי שם דאין יכול לומר הנ"מ בזה. דאפי' לר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. היינו דווקא אם מפריש ממקום אחר ע"ז. דא"כ הוי חולין ודומה הבטל להמבטל. וע"כ בכה"ג אפי' חכמים דר"י מודו בזה (וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' נ"ב)]. אבל אם מפריש ממנו על מקום אחר. וא"כ מכיון שרוצה להפריש שיהי' תרומה על מקום אחר א"כ ממילא בטל. וע"כ אינו יכול להפריש. משא"כ אם מפריש ממנו עליו א"כ נמצא דהוי הנשאר חולין. וא"כ דומה הבטל להמבטל ששניהם חולין וע"כ אינו בטל ברוב מדאורייתא [כמו שיתבאר לקמן דהוה דשיל"מ ולא בטל מדאורייתא]. אך לכאורה יש להקשות לפי זה. דא"כ איך יפריש מיני' ובי'. דא"כ דמפריש תרומה א"כ התרומה אינו דומה להמבטל וא"כ התרומה בטלה. ואיך הוי תרומה דהא התרומה בטלה במיעוטה. וכ"ת דהתרומה הובררה רק לאח"כ בשעה שהוא נוטל התרומה ואז אינה בטילה וא"כ אם מפריש על מקום אחר לא הובררה אלא בשעה שהוא נוטל וא"כ איך בטל. אך זה אינו דתלוי בזה אם רצונו להפריש מיני' ובי'. א"כ לא נתבררה התרומה שתעלה בידו וא"כ על כל חיטה וחיטה איפשר לומר שהיא תשאר חולין והשאר יהי' תרומה וע"כ אינה בטילה. אעפ"י שלאח"כ איפשר שתעלה תרומה ועכ"ז אינה תרומה למפרע רק מכאן ולהבא אבל תחילה לא בטלה אבל אם דעתו להפריש על מקום אחר ושתהי' כולה תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל. וא"כ ממילא בטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר

וא"כ לפי זה בין לר"ל בין לר' יוחנן אם נתערב טבל ברוב אינו יכול להפריש על מקום אחר ולר"ל הטעם משום דטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ אינו יכול להפריש על טבל גמור ולר' יוחנן הטעם משום דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. אך זהו דווקא אם מפריש מיני' ובי' אבל לא אם מפריש מזה על מקום אחר:

ולפי"ז יתבאר הירושלמי דאמרינן התם מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב. ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פי' שאומר מאי כדון מהו הנ"מ בין מוציא ממנו עליו למוציא על מקום אחר וכמו שאמר תחילה וקשי' נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר מזה ומזה עלה בידו וא"כ לר' יוחנן מסתמא הטעם כמו שביארתי דממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וע"כ יכול לתרום ממנו עליו. אבל ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וא"כ לפי"ז אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי ללא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר"ל שהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וע"כ ניחא מתניתין שפיר דמוציא ממנו עליו אבל אינו מוציא ממנו על מקום אחר הוא משום דטבל שנתבטל ברוב הוא מדרבנן. וע"כ מוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר. משום דכיון דאינו חייב בתרומה רק דרבנן. ע"כ אינו יכול לתרום על מה שחייב מדאורייתא וזהו דווקא אם נטל תרומה כל כך עד שנתקן רובה של כריוע"כ הטבל בטל ברוב משא"כ אם לא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר הטעם דממנו עליו הוי כמו חדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות:

וע"ז אומר מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב וא"כ לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב. אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי או לא נתקן רובה של כרי. כיון דאפי' בנתקן רובה של כרי נמי אין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר דהטעם משום דממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וכמו שפירשו המפרשים המשנה וא"כ אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה. או שלא נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה:

וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה ופי' שאומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אע"ג דלר' יוחנן אין חילוק בין נתקן רובה של כרי ולא נתקן רובה של כרי כיון דהטעם דמשום ממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר וע"ז אומר שאין הטעם כן אלא דמיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אפי' לר' יוחנן. והטעם דמפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר. הוא דמשום דממנו עליו א"כ הוי חולין והבטל דומה להמבטל. וע"כ אינו בטל. וע"כ יכול להפריש. אע"ג שאם מפריש מיני' ובי' תרומה וא"כ אעפ"י שהחולין אינו בטל אבל מ"מ התרומה בטילה אך כיון שדעתו להפריש מיני' ובי' א"כ אינו ידוע מהו חולין ומהו התרומה וע"כ דומה להמבטל וע"כ אינו בטל ויכול להפריש משא"כ אם מפריש ממנו על מקום אחר דכיון שמפריש הוי תרומה והשאר חולין. א"כ הוי כמו שנסתיימה כל חיטה וחיטה וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה. (פי' שהשאר חולין וזה תרומה. וא"כ נתבטל ברוב וע"כ לא יוכל להפריש תרומה על מקום אחר וא"כ איפשר לומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא אם נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה ואז יש חילוק בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר אבל בשלא נתקן רובה של כרי אין נ"מ בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר. דאפי' על מקום אחר יכול להפריש כיון שלא נתקן רובה של כרי. וא"כ אפי' דעתו להפריש על מקום אחר דהוה כמין באינו מינו שזה תרומה וזה חולין אעפ"כ כיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ ליכא רוב חולין לבטל המיעוט ולא בטל ברוב. וע"כ מותר להפריש אפי' ממנו על מקום אחר ג"כ):

וע"כ אומר ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר. עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי ולפי מה שביארתי כעת צ"ל (כמו שהגיה המפרש) עד כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי (פי' דקא מיבעי לי' אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי והטעם דאינו יכול להפריש אפי' ממנו עליו משום דהתרומה שמפריש על הטבל הנשאר א"כ הטבל אינו בטל. משום דהוי דשיל"מ ע"י מה שיפריש עליו אבל הטבל בטל וע"כ אינו יכול להפריש תרומה עליו אפי' ממנו עלי' וע"כ זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל אם לא נתקן רובה של כרי איפשר דיכול להפריש אפי' ממנו על מקום אחר או דהטעם משום דס"ל דכל החולין עלו בידו ודווקא ממנו עלי' נמי אמרינן דכל החולין עלו בידו אבל לא למקום אחר ומשום דהוי כב' הפרשות וע"כ אפי' לא נתקן רובה של כרי נמי):

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומו' ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיוציא מזה על זה ואיפשר לומר דהמשמעות הפריש ממנו מקצת תרומות היינו שלא נתקן רובה של כרי בשניהם ובעי אם יכול להפריש ממנו תרומות ומעשרות מזה על זה דילמא הטעם של משנתנו הוא שאינו יכול להפריש תרומות ומעשרות על מקום אחר הוא דכיון שנתבטל ברוב ע"כ לא יכול להפריש על טבל גמור כמו דאמרינן לר"ל ולר' יוחנן הטעם משום דכיון שנתבטל ברוב אע"ג דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא אך היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל אם מפריש ממנו למקום אחר א"כ הוי תרומה. וע"כ לא הוה כמו דשיל"מ והוי כמין במינו כיון דמ"מ כשמפריש תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר וזהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי ע"כ יכול להפריש על מקום אחר ג"כ כיון דלא בטל ברוב מדאורייתא או שהטעם משום דאם מפריש על מקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו וע"כ אף אם לא נתקן רובה של כרי אינו יכול להפריש על מקום אחר ג"כ וע"כ בעי היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרו' מזה על זה וע"ז אמר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו כו':

והוא משום דכיון דעיקר הספק הוא אם הטעם הוא משום דאם מפריש ממנו למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו דלא הוה כחדא הפרשה או שהטעם משום דנתבטל ברוב ע"כ אינו יכול להפריש כמו לר"ל או לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב אעפ"כ היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר וא"כ לפי"ז היה יכול לשאול מר' חייא אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש על טבל גמור ג"כ דכיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ אינו בטל הרוב במיעוט ע"כ יכול להפריש על מקום אחר או לא כיון דהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וא"כ יכול להפריש אפי' על טבל גמור וא"כ מאי מיבעי לי' אם שניהם הפריש מהם מקצת תרומות ומעשרות דהיינו ששניהם בדומים זה לזה ואם הפי' של האיבעי' הוא אם כר' יוחנן או כר"ל דלר' יוחנן אינו יכול להפריש מזה הכרי על הכרי השני משום דהתרומה שיפריש הוי כמין באינו מינו ונתבטל ועל הכרי השני שהפריש ממנה מקצת תרומות ומעשרות יהיה חולין והוא כדשיל"מ וע"כ אינו בטל וע"כ אינו יכול להפריש מזה על זה משום דהתרומה שמפריש ממנו בטל דהוה כמין באינו מינו ועל הכרי השני שמפריש נעשה חולין וא"כ הוי כמין במינו ולא בטל וע"כ אינו יכול להפריש משא"כ לר"ל יכול להפריש מזה על זה דלר"ל הטעם הוא משום דטבל בטל ברוב והוי דרבנן וא"כ יכול להפריש על השני' דכרי השני נמי הוי דרבנן ואם כן אם הספק הוא אם כרבי יוחנן או כר"ל צריך למיבעי אם בשניהם נתקן רובה של כרי אם כרבי יוחנן או כר"ל דלשניהם הטעם משום דאם יפריש על מקום אחר יהיה הטבל בטל ברוב וכמו שביארתי דאפילו לרבי יוחנן אם מפריש למקום אחר הטבל בטל ברוב ואם כן זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש אפילו על טבל גמור או דהטעם משום שאם מפריש למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו. וא"כ אם זהו הספק יכול למיבעי אם הפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו שלא נתקן רובה של כרי אם יכול להפריש על טבל גמור וע"כ בעי ר' חייא על תלמידיו ששאלו ממנו השאלה שני כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה דאם השאלה הוא מפני שהפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו נתקן רובה של כרי א"כ יכולים לשאול אפי' על טבל גמור ולמה להו למיבעי אם הכרי השני נמי הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וע"ז בעי ר' חייא ואמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (פי' כאלו עירבו ב' השאלות ביחד דלא היה להם למיבעי כן) וע"ז אמר ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואיפשר לומר שסובר כר' יוחנן. וע"כ אפילו נתקן רובה של כרי בשניהם נמי אין מעשרין מזה על זה דאע"ג דלר"ל יכול לעשר דהוי מן חיוב דרבנן על חיוב דרבנן אבל לר' יוחנןאינו יכול לתרום מזה דאם מפריש תרומה א"כ הוא בטל והוי כמו חיוב דרבנן ועל מה שיפריש כיון דהוי חולין א"כ אינו בטל מדאורייתא דדומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול לתרום אפילו אם שניהם נתקן רובה של כרי כמו לר"י ודוק:

אך מה שדקדקתי מהא דקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות כו' דמיירי כשלא נתקן רובה של כרי איפשר לומר דאינו דקדוק דהא במתניתין נמי תנן המפריש מקצת תרומות ומעשרות אעפ"כ אמרינן דדווקא כשנתקן רובה של כרי אך איפשר לומר מדקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת כו' משמע דלא נתקן רובה כו'.

ועוד איפשר לומר דמיבעי לי' בפשיטות דהיו לפניו ב' כריים א' הפריש מקצת תרומות ומעשרות דמיירי כשנתקן רובה של כרי וקא מיבעי לי' אם כר"ל או כר' יוחנן דלר"ל דאמר דהטעם משום שטבל בטל ברוב א"כ יכול להפריש מזה על זה כיון דבשניהם נתקן רובה של כרי א"כ הוי שניהם חיוב דרבנן אבל לר' יוחנן דאמר דהטעם משום דהוי דאורייתא א"כ אם יפריש מכרי הזה על כרי השני שמפריש ממנה תרומה על הכרי השני א"כ הוי כמו מין באינו מינו וא"כ נתבטל וכמו דאמרינן בירושלמי מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה אבל על הכרי האחר שמפריש כיון שנעשה הכל חולין והוי כמין במינו וא"כ לא בטל והוי דאורייתא וע"כ אמר דאין תורמין ומעשרין מזה על זה כר' יוחנן [ומה דפירש הרע"ב במשניות החילוק דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה משא"כ לגבי אחר היינו כשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן דהטבל אינו בטל מדאורייתא מחמת דהוה דשיל"מ ע"כ פירש באופן אחר דלגבי דידי' לא אמרינן דמן החולין עלה בידו משא"כ אם מפריש למקום אחר וכמו דאמרינן תחילה בירושלמי בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ובשעה שמוציא ממנו למקום אחר אמרינן מזה וזה עלה בידו (וכמו שפי' המפרש מהרא"פ דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה):

אך שצריך לבאר דלפי מה שביארתי דמיירי (לפי שיטת הירושלמי) כשנתקן רובה של כרי א"כ צריך להבין דמ"ט דר"מ דאמר אף מפריש ממנו למקום אחר אך לקמן (ספ"ג דחלה) ביארתי דלמאן דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול כיון שיכול להכיר ולברר האיסור ע"י ברירה וע"כ ביארתי לקמן בפלוגתא דרבי ורשב"ג (שם) דלרשב"ג שסובר דיש ברירה לא שייך לומר הטבל בטל ברוב דכיון דהאיסור לא היה מבורר מעולם דיש לומר ברירה כמו שכתבו התוספות בתמורה (ד' ל') עיין שם שהארכתי בזה וא"כ לר"מ ניחא דס"ל יש ברירה בגיטין (ד' כ"ה) בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש וע"כ כיון דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול וע"כ ס"ל דמפריש ממנו על מקום אחר ועיין בהראב"ד ברמב"ם (פ"א מה' מעשר שפי' ג"כ מטעמא דר"מ ס"ל דיש ברירה עיין שם ודוק:

[והנה לכאורה קשי' דלפי מה שביארתי דהא דאמרי דר"מ סובר דטבל אינו בטל ברוב היינו דווקא אם מפריש לבסוף ממקום אחר וע"כ הוי כמין במינו ולא בטל משא"כ אם מפריש מזה על מקום אחר כיון דנעשה תרומה ע"כ אמרינן דבטל דהא לא דמי הבטל להמבטל. ולפי"ז תקשה מהירושלמי לקמן (פ"ד דתרומות) כמו שהגהתי לקמן על דעתי' דחזקי' ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה טבול לכל (כצ"ל לפי הגהתי שם) והשאר טבל טבול למעשרות לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אבל לא תרומה על מקום אחר אעפ"י שהיותר מעשרה הוא טבל טבול לכל (פי' אפי' לת"ג אעפ"כ אינו יכול לעשותה תרומה על מקום אחר דהא נתבטלה בהשאר שהיא טבולה למעשרות על דעתי' דר' יוחנן קשי' (כצ"ל לפי הגהתי שם) פי' לר' יוחנן שאומר דאין הטבל בטל ברוב קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה שבו (כצ"ל) לפי הגהתי שם) טבול לכל והשאר טבל טבול למעשרות) ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומה על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם) (פי' לר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב) א"כ כיון שהשאר מא' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה תרומה על מקום אחר (פי' לר"י שסובר דאין הטבל בטל ברוב א"כ כיון שנשאר א' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה ת"ג על מקום אחר כיון שאינו בטל ברוב כו' עיין שם וא"כ קשה התם יעשה תרומה על מקום אחר. ואף על פי כן אין הטבל בטל ברוב:

אך זה אינו דהחילוק הוא דאם הטבל אינו בטל ברוב חולין א"כ צ"ל הטעם דהוה דשיל"מ מחמת שאם יפריש יהיה חולין כמו המבטל ע"כ בעינן שתהיה אח"כ בפועל שיפריש ממ"א ויהיה חולין כמו המבטל משא"כ הכא שהיא כולה טבל או שטבול לפ"מ או שטבול לת"ג וא"כ כיון שכולה שם טבל א"כ הבטל דומה להמבטל עכשיו ג"כ וע"כ אינו בטל אעפ"י שיפריש תרומה מזה אח"כ. וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' נ"ב) דדבר הדומה עכשיו כמו מים ומלח שהם ניתרים עכשיו אינם בטילים לגבי עיסה אעפ"י שהוא מין באינו מינו ועיין לקמן (ריש חלה) שביארתי עפ"י זה הפלוגתא דר"י ור"ל אם איסורים מבטלים זא"ז אפילו במין באינו מינו כיון שהם שוים באיסור והכא נמי בטבל שאינו בטל לר"י מחמת שכולה טבל והוי כמין במינו ודוק]: