נועם ירושלמי על תרומות ד:א:ד

ירושלמי (מתניתין) המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עלי' אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות ואמרינן בגמרא המפריש מקצת תרומות ומעשרות מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש ר' שמואל בשם ר' זעירא מתניתין בסתם אמר ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג א"ל סתמא כשהפריש ובדעתו להפריש. וכתב המפרש מהרא"פ מתניתין כשהפריש וגם בדעתו להפריש עוד המותר וכמ"ש במתניתין דאל"כ אף מיניה ובי' נמי אינו יכול להפריש דדילמא מה שכבר נתקן עולה בידו משום דחשבינן לי' כשתי הפרשות. אבל הואיל ובדעתו להפריש עוד המותר ממנו חשבינן ליה כהפרשה אחת כאלו נטל ב' סאין כאחת כו':

ולי נראה שמה שאומר מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש הוא כמו שכתב המ"ל ברמב"ם ה' מ"ע (פ"א ה' ט"ו) וז"ל שוב ראיתי להר"ש (בפ"ד דתרומות) עלה דמתניתין דמוקי לה שדעתו עדיין להפריש השאר ע"כ. וכתב המ"ל ונראה שכיון הרב למה שכתבנו משום דמפשטא דמתניתין מוכח דמה שחוזר ומוציא ממנו תרומה עד שישלים השיעור הוי תרומה ופטור מן המעשר ואם לא היה בדעתו להפריש יותר פשיטא שכבר נפטר הכרי ומה שהיה מפריש יותר היה חייב במעשר ור' מאיר לא היה אומר בזה אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות. דא"כ היה תורם מן הפטור על החיוב אלא ודאי דמתניתין איירי כשהיה בדעתו להפריש יותר ומשום הכי מוציא ממנו תרומה וזה התוספת פטור מן המעשר ור"מ ס"ל דאף מוציא ממנו למקום אחר עכ"ל ודברי הר"ש הם דברי הירו' וכמו שהביא הר"ש הירו' מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש: ועוד איפשר לומר דע"כ אמר מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש עפ"י מה שכתב המ"ל שם והביא דברי הרמב"ם והראב"ד (פ"א מה' מעשר ה' ט"ו) המפריש מקצת מעשר אינו מעשר וכן כתב (פ"ג מה' תרומה) המפריש מקצת תרומה אינו תרומה והראב"ד בשני מקומות השיגו עלי' בדין זה וכתב דמה שתרם ועשה קדושים הם ופירשה למתניתין בדרך אחר ולפי מה שאני סבור רבינו פסק כמ"ד בירושלמי (פ"ק דפיאה) הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים והראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מביניהון והן חד מן ששים מאן דמר הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעשר עד שעה שישלים (פי' כל זמן שלא השלים חייב במעשר] מאן דמר הפיאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות. וע"כ כתב המ"ל דהרמב"ם פסק כמ"ד מה שנתן כו' חזר והוסיף חייב במעשרות דכל דבר שיש לו שיעור אף מדרבנן אם עשה פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום. [ועיין לעיל מה שהגהתי חזר והוסיף פטור מן המעשר וכן הגיה הגר"א] וכתב ועל הראב"ד יש לתמוה דבשלמא גבי תרומה איפשר לומר דאם הפריש מקצת תרומה שאותו המקצת יש לו דין תרומה כיון דמן התורה אין שיעור לתרומה אך גבי מעשר ששיעורו קצוב מן התורה איך כתב דמה שתרם ועשה דקדוש הוא והא דמדברי הירושלמי נר דאליבא דכ"ע כל דבר שיש לו שיעור למטה אם נתן פחות מכשיעור אין במעשי' כלום. ואיפשר לומר דמה שכתב הראב"ד דאותו המקצת יהיה לו דין תרומה כיון דמן התורה אין שיעור לתרומה אך גבי מעשר ששיעורו קצוב מן התורה איך כתב דמה שתרם ועשה דקדוש הוא כו'. והנראה אצלי דס"ל להראב"ד דמתניתין דתרומות איירי במפריש מקצת מעשר או תרומה ודעתו עדיין להפריש השאר ומשום הכי כתב דמה שהפריש יש בו קדושת תרומה או מעשר ולא הוי טבל וההיא דירושלמי דפיאה דמשמע דכל דבר שיש שיעור למטה אם הפריש פחות מכשיעור דלא עשה ולא כלום מיירי כשדעתו שלא להפריש יותר ומשום הכי כיון שיש בו שיעור וזה רוצה להפריש פחות מכשיעור אין במעשי' כלום. ולפי זה איפשר לפרש הא שאומר הירושלמי מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש דאל"ה לא הוי תרומה כלל ובפרט במעשר ששיעורו קצוב מן התורה בודאי אם פיחת מכשיעור לא הוי מעשר כלל וא"כ בודאי היה מותר להפריש על מקום אחר אפי' לת"ק ג"כ:

והנה המ"ל האריך שם וכתב ועדיין אני מסתפק במפריש כשיעור ודעתו להפריש יותר אם מה שחזר והפריש יש לו דין פיאה להפטר מן המעשר דאיפשר דדווקא כשהפריש פחות מכשיעור אז הוא דאמרינן דאם דעתו להוסיף עוד אף ההוספה פטור מן המעשר אבל כשהפריש כשיעור אף שדעתו להוסיף ההוספה חייבת במעשר ומ"מ פשיטא במפריש פחות פחות מכשיעור שאם דעתו להוסיף עוד כו' אך כשכבר הפריש כשיעור ודעתו להוסיף בזה הוא דמספקא לי והא דתנן (פ"ד דתרומות) תרם ועלה בידו א' מס' תרומה וא"צ לתרום חזר והוסיף חייב במעשר אף דנימא דהתם מיירי שהיה דעתו להפריש כו' ואפ"ה אמרינן דאם עלה בידו א' מס' בזה הוא דאמרינן דאם הוסיף ההוספה חייבת במעשר אבל כשלא טעה אלא באומד אלא שדעתו הוא לתרום ולחזור ולתרום בזה איפשר דכי היכי דאם תרם הכל בב"א הכל דין תרומה יש לו הכא נמי במי שדעתו לתרום ולחזור ולתרום הכל דין תרומה יש לו:

ועיין בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' אימי בשם ר' יוחנן במתכוין לפטור את כרי' אבל אם אינו מתכוין לפטור את כרי' אפילו אחת על אחת כהנא אמר כמו שהוא למוד רי"א אפי' אחת על אחת. ומשמע מזה דאם נתכוין להוסיף אפי' תרם כשיעור תרומתו תרומה והא דאמרינן אח"כ בירושלמי שם רשב"ל בפי קומי ר' יוחנן תוספת תרומה מה הוא א"ל משום יחיד אני שונה אותה מה לחיוב או לפטור כו' הדא דתנן תרם ועלה בידו א' מששים (כצ"ל) תרומה וא"צ לתרום ולא תני עלה חזר והוסיף חייב במעשרות. אך איפשר לומר דהתם מיירי אם טעה באומד אבל במתכוין להוסיף לכתחילה כמה שהוסיף פטור מן המעשר).

שם בירושלמי מה בין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו למקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר מזה ומזה עלה בידו וקשי' נטל להוציא ממנו עלי' כל הטבל עלה בידו ונמלך להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו. נטל להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו ונמלך להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ופי' דאיך תלוי זה בהפרשתו דאם מוציא ממנו עליו אמרינן דכל הטבל עלה בידו. ואם מוציא ממנו למקום אחר אמרינן דזה וזה עלה בידו]:

עוד אמרינן שם אף בטועה כן. היה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת ר' אימי בשם ר"ל אותה סאה שהוא מוסיף עושה אותה תרומה על מקום אחר (וכמו שאבאר לקמן בהירושלמי טעמי' דר"ל שסובר דהחילוק הוא בין מוציא ממנו עליו למוציא ממקום אחר הוא מצד שנתבטל ברוב. דר"ל סובר דהטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ מוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר. וזה שייך דווקא אם פיחת. א"כ לא נעשה כל הכרי חולין. והטבל בטל ברוב. אבל אם הותיר דהיינו בטועה שהי' סבור שחייב שתי סאין ואינו חייב אלא סאה אחת. א"כ לא שייך ביטול וע"כ סובר ר"ל שיכול להוציא ממנו למקום אחר ג"כ) ופר והתנינן אבל לא על מקום אחר ומשני תיפתר במרבה בתרומה (פי' שע"כ תני בברייתא שאותה סאה שהוא מוסיף לא יעשה אותה תרומה על מקום אחר רק שיפריש מיניה ובי' אבל לא למקום אחר דמן הסאה גופא יכול להפריש עליו דממ"נ אם היה כונתו להרבות בתרומה הרי כולה תרומה וצריך ליתנה לכהן. ואם הוא טועה וסאה השני' הוא טבל ע"כ יתרום ע"ז מן הסאה גופא. אבל אעפ"כ מספק היא כולה תרומה אך שצריך להפריש ע"ז מספק) וע"ז מקשה בירושלמי ניחא בתרומה ובמעשרות. (פי' במעשרות אינו שייך לומר שמא כונתו להרבות במעשרות דהא הוא קצוב. וא"כ אמאי אינו מוציא ממנו למקום אחר). וע"ז משני לא תני רשב"ל מעשרות [ועיין בהמפרש מהרא"פ שפירש באופן אחר בדחוקי' גדולים וכמו שכתבתי כן נראה לי]:

וע"כ אומר אלא טעמא דרשב"ל מכיון דאמר כל הטבל עלה בידו מה בין מוציא ממנו עלי' מה בין מוציא ממנו למקום אחר. (פי' דע"כ סובר ר"ל דמפריש על מקום אחר דכיון דתני במתניתין דמוציא ממנו עליו. ואמרינן דכל הטבל עלה בידו). ע"כ קאמר ר"ל דבטועה במעשרות יכול להפריש על מקום אחר. ואמרינן דכל הטבל עלה בידו וע"כ יכול להפריש על מקום אחר. וע"כ לא תני מעשרות בברייתא דטועה שהפריש יותר ואינו חייב אלא פחות [והא דתנן במתניתין אבל לא למקום אחר יפרש בירושלמי אח"כ] מיי כדון (פי' שאומר מיי כדון דאיך יפרש ר"ל את המשנה דהמפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר) וע"ז אומר כשנתקן רובה של כרי (ועדיין לא פירש הטעם) וע"ז אומר לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן. דאמר ר"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פי' שאומר דר"ל מפרש לטעמיה דמתניתין דמהו החילוק בין אם מפריש ממנו עליו לאם מפריש על מקום אחר וכמו שמקשה הירושלמי תחילה וקשי' נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו נמלך להוציא ממנו על מקום אחר זה וזה עלה בידו ע"כ מפרש ר"ל דהטעם משום דהטבל בטל ברוב מדאורייתא אבל מדרבנן אין הטבל בטל ברוב (והכי מוכח בירושלמי (ספ"ג דחלה) ע"ש ושם ביארתי. וע"כ יכול להפריש ממנו עלי' אבל לא למקום אחר דהוי כמפריש מן הפטור על החיוב וזהו דווקא אם ההפרשה שהפריש מקצת מספיק על רובה של כרי אבל אם לא נתקן רובה של כרי א"כ אין נ"מ בין מפריש ממנו עליו בין אם מפריש על מקום אחר: אבל ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב דהיינו דלא בטל מדאורייתא כמו שמוכח (ספ"ג דחלה) ע"ש] וכמו שהארכתי בזה במ"א והבאתי ראיה מהירושלמי (ספ"ה דדמאי) מהא דר"ש שזורי עיי"ש] וא"כ מהו החילוק בין אם מפריש ממנו עליו למפריש על מקום אחר וע"כ צריך לומר לר' יוחנן דהטעם דמפריש ממנו עליו דהוי כחדא הפרשה ולא נסתיימה ההפרשה עד לבסוף. וע"כ אומר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימ' כל חיטה וחיטה במקומה. (פי' שכל זמן שלא הפריש כשיעור לא נשלמה עדיין ההפרשה אך כיון שהפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה וזהו דווקא אם מוציא ממנו עליו אבל לא אם מוציא למקום אחר). וע"כ אמרינן דאם מפריש ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. אבל אם מפריש למ"א מזה ומזה עלה בידו (ולקמן יתבאר יותר בזה]: