נועם ירושלמי על תרומות ב:ב:ה

עוד אמרינן שם תמן תנינן כביצה אוכלים שהניחן בחמה ונתמעטו כן כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ כזית פיגול כזית נותר כזית חלב הרי אלו טהורים ומסיים בסיפא הניחן בגשמים ונתפחו הרי אלו טמאים וחייבים וכן הוא במנחות (ד' נ"ד) בזה וכצ"ל בירושלמי דרומאי אמרי והוא שיהא כזית מעיקרו ר"י ורשב"ל תרוייהון אמרין ואעפ"י שאין כזית מעיקרו תמן תנינן אמרו לו אף היא הי' חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאילו צמק ונראית חסירה. פעמים שהשאור הוא צמק את רואה את הצמק כאלו הוא תפוח ונראית יתירה על דעתיה דר' ירמיה דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר א' בחסירה עכ"ל:

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והמפרש מהרא"פ האריך בזה בדחוקי' כמו שיראה המעיין. והוא דתחילה צריך לבאר דאיך קאמרי ר"י ור"ל דאעפ"י שלא הי' שיעור מעיקרא אעפ"כ אם נתפחו חייב כיון דלא הוי שיעור מעיקרא. ואיך יתיישב בטומאת אוכלים שקבל תחילה והיה פרות מכביצה א"כ כיון שמתחילה לא קבל טומאה וא"כ איך יהיה טמא אח"כ ועיין במ"ל (פ"ד מה' טומאת אוכלים) שכתב נסתפקתי למ"ד דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה ואם שני חצאי זיתים נטמאו כל א' בפני עצמו וחזרו ונצטרפו ונעשו כביצה אי הוי טמאים או דילמא כיון דמשעת קבלת טומאה לא הוי כשיעור ונמצא שלא קבל טומאה וא"כ כי נצטרפו אח"כ אינו לא מעלה ולא מוריד. והא דכתב רבינו (בפ"ח מה' שאר אבות הטומאה ה' י"ג) פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על השיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה היא מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר ולפיכך כל שיש שיעור מצטרפין אף שבתחילה לא היה שיעור ופשיטא דאם צירף ב' חצאי נבילה דמטמאים אבל בדבר המקבל טומאה מאחר ובשעת קבלתו לא היה בו שיעור נראה לי שאף אם תפח ועמד על כשיעור אינו מעלה ומוריד כלל תפיחה זו וכן אם צירף ב' חצאי ביצה נמי דינא הכי. שוב ראיתי בתוספתא הר"ש (פ"ח דפרה מ"ו) קדירה שהיא מלאה משקין טהורים ותורמסין טמאים פחות מכביצה נתונים לתוכה נתפחו ונעשו כביצה ה"ז אומר טמאני וטמאתיו פירוש דהמשקין גרמו התפוח וכמ"ש הר"ש והתורמסין אומרים למשקים טמאני שעשו אותו כביצה ואני חזרתי וטמאתי המשקין א"כ מוכח מהכא דאוכלים טמאים פחות מכביצה שתפחו ועמדו על כביצה שהם טמאים. ולפי זה נראה דה"ה אם צירף שני חצאי ביצה ודבר זה צריך תלמוד. ונראה דמתוספתא זו נראה כפי החולקים על רבינו וס"ל דאוכל פחות מכביצה אינו מקבל טומאה אך לרבינו דמקבל טומאה בכל שהוא לא שייך לומר טמאני וטמאתיו דהא קודם התפיחה טמא אלא שלא היה מטמא. ודע די"ל דהתוספתא מיירי כשהיה כן כביצה מתחילה וחזרה ותפחה דאז חזרה לטומאת' כמ"ש רבינו בפ"ד מה' אבות הטומאה ובפרקין אבל לעולם דכל שלא היה בו כשיעור בשעת קבלת הטומאה התפיחה אינו מעלה ומוריד כלל. וזה נראה אצלי נכון כו' עיין שם עכ"ל והנה מה שכתב המ"ל על דין זה דאם לא היה תחילה בשעת קבלתהטומאה התפיחה אינו מעלה ולא מוריד כלל. הנה מהא דאמרינן במנחות ד' נ"ד) אמר רבה כל היכא דמעיקרא הוה בי' והשתא לית בי' הא בי' וכל היכא דמעיקרא לא הוה בי' והשתא הוי בי' מדרבנן. מזה אין ראי' דמיירי בטומאת נבילות וכמו שדחה המ"ל תחילה דהא דכתב הרמב"ם פחות מכעדשה מן השרץ פחות מכזית מן הנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאים מד"ס אינו ענין לזה דשאני שרץ ונבילה שהטומאה מצד עצמה ולא קבלו אותה ממקום אחר. אך מהירושלמי דקאמר ר"י ור"ל דבטומאת אוכלים אעפ"י שלא היה בו כשיעור מעיקרו אעפ"כ טמא. [אך איפשר לומר דזהו מדרבנן]. וע"כ נראה לומר דאעפ"י דר"י ור"ל אמרי תרווייהו דאעפ"י שלא היה בו כזית מעיקרו (ומסתמא קאי על כל דיני דמתניתין והוא הדין לענין כביצה) אעפ"כ זהו דווקא אם תפח והטעם הוא שאת רואה את הצמק כאלו תפח אע"ג דלא מהני לטמא בשעה שהוא צמק אעפ"כ כיון שתפח הרי הוא מטמא. משא"כ בב' חצאי ביצה שקבלו טומאה כיון שלא היה שיעור שלם מעיקרא ע"כ אעפ"י שנצטרפו יחד אעפ"כ אין חוזרין להיות טמא ודווקא בצמק ונתפח וכמו שסובר ר' ירמי' שאת רואה את הצמק כאלו הוא תפח משא"כ בב' חצאי ביצים (ודלא כהמ"ל שדימה הדינים האלו) ועיין בתוספות זבחים (ד' ל"א) אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה כו' ודוק:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) כל המחמץ והמתבל והמדמע כו' ב"ש אומרים אף מטמא וב"ה אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהיה כביצה ואמרינן שם ר' יוסי בשם ר' חילפא ר"י בשם רשב"ל כתפוח עושין אותו ב"ש (ופי' המפרש מהרא"פ כתפוח עושין אותו ב"ש כתפוח שנתחמץ בו העיסה עשו ב"ש את כל העיסה הואיל והוא מחמץ כל העיסה נעשית העיסה כתפוח מחמת החומץ הילכך כל העיסה כתפוח עכ"ל) והוא דחוק. ע"כ נראה לי שהפי' הוא דאמרינן על הא דתנן כביצה אוכלים שהניחן בחמה כו' הרי אלו טהורים ואמרינן שם דהניחן בגשמים ותפחו טמאים וחייבים עליהם כו' וע"ז אמרו ר"י ור"ל דאעפ"י שאין בו כזית מעיקרו אעפ"כ כיון דתפח טמא וע"כ אמר ר"ל דכל המחמץ והמתבל כו' ב"ש אומרים אף מטמא והטעם כיון דהשאור של תרומה החמיץ את העיסה וע"כ מטמא דכתפוח עושין ב"ש דכמו שאם הי' פחות מכביצה מעיקרו ואח"כ נתפח טמא ואעפ"י שתחילה לא היה כביצה ואעפ"כ טמא מחמת שתפח וע"כ אם נתחמץ ע"י השאור הוי כתפוח ואעפ"י שאין בו כביצה נמי טמא):

ובזה יתבאר הירושלמי (שם) תמן תנינן אמרו לו אף היא חסירה או יתירה מני אמרו לו ר"מ פעמים שהשאור יפה והוא תפוח הא אלו היה סולתא היה צמוקה ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח רואין את התפח כאלו צמק ונראית חסירה ופעמים שהשאור רע והוא צמק רואים את הצמק כאלו הוא תפח ונראית יתירה על דעתי' דר' ירמי' דרומאי ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה ונראה לי להגיה כך על דעתיי' דר' ירמי' ור"י ורשב"ל שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה על דעתיי' דר' יונה ור' יוסי ודרומאי שלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והאי שלשתן היינו שלשה התנאים שאמרו לדעת ר' ירמי' דרואים את הצמק כאלו הוא תפח. והפי' הוא דקאי על הברייתא שמביא תחילה תני תורמין על הגרוגרות במנין כו' רשב"ג אומר סלי תאנים וגרוגרות מין א' הוא ותורמין ומעשרין מזה על זה אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא הי' נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה על תשעים תאנים שבכלכלה וא"כ רשב"ג ור' יוסי סוברים שתאנים וגרוגרות מין אחד הוא ולדעת ר' ירמי' שאמר דהטעם הוא משום דרואים את הצמק כאלו הוא תפח וכן ר"י ורשב"ל שאמרו דכביצה אוכלים טמא ואעפ"י שלא היה כזית מעיקרו וביארתי הטעם משום דרואין את הצמק כאלו תפח שדרך הצמק לתפוח ע"כ סברי דשלשתן אמרו דבר אחד ביתירה והיינו רשב"ג ור' יוסי ור"מ שאמרו דפעמים שהשאור רע והוא צמק את רואה את הצמק כאלו תפח נראית יתירה א"כ סברי כל הני ג' תנאים דרואים את הצמק כאלו תפח דהא לדעת ר' ירמי' הטעם דרשב"ג ור' יוסי הוא משום דרואים את הצמק כאלו תפח על דעתיי' דר' יונה, ור' יוסי ודרומאי (כצ"ל) פי' דרומאי סברי דבעינן שיהא כזית מעיקרו וכבר ביארתי דתלוי בזה דאין דרך הצמק לתפוח וע"כ בעי שיהא השיעור מעיקרו וכן ר' יונה ור' יוסי סברי נמי משום דדרך התפח לצמוק ואין דרך הצמק לתפוח א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה דהיינו שלשה התנאים דהיינו רשב"ג ור' יוסי שהיו תורמין ומעשרין מן הגריגרות על התאנים והטעם הוא לדעתיי' דר' יונה ור' יוסי משום דדרך התפח לצמוק ור"מ נמי קאמר פעמים שהשאור יפה והוא תפוח רואים את התפוח כאלו צמק ונראית חסירה א"כ שלשתן אמרו דבר אחד בחסירה:

[ואמרינן שם בירושלמי אילין דבר פטי בשלון אורז אנשין מתקנתה יתי' חברי' סברין מימר ויסב חיי לון לקביל מבושל אמר לון ר' יוסה אף אנא כן למה שדרכו לתפוח עיין בהמפרש מהרא"פ. ולי נראה לפרש בהיפוך חברי' סברין מימר ויסיב לון חיי לקביל מבושל שיתרמו חיין יותר על המבושלים בכדי שישלים השיעור. משום דכשהם מבושלים נתרבה השיעור. וא"כ שוב לא יצמוקו. וכ"ת הא איפשר לחיים להיות מבושלים. הא ר' יונה ור' יוסי סברי דאין דרך צמק לתפוח פי' דאין רואים את הצמק כאלו תפח כיון דלע"ע אין בו כשיעור וע"כ הוי חברי' סברין מימר דיסיב לון חיי לקביל מבושל. אמר לון ר' יוסי אף אנא כן (פי' דבזה אני מודה דאמרינן דרואים את הצמק כאלו תפח למה שדרכו לתפוח). וע"כ אין צריך שיעור גדול בחיים לקביל מבושל משום שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ רואים האורז חיי כאלו הוא מבושל וא"צ להרבות השיעור (וכה"ג אמרינן במנחות (דף נ"ה) אמר ר"א ב"ר יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע על תשעים שבכלכלה אי אמרת בשלמא לכמות שהן אמרינן שפיר אלא אי אמרת כמו שהן בצר לי' שיעורא שאני גרוגרות הואיל ויכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהן והכא נמי ע"י בישול דרכו לתפוח. וע"כ אמר אף אנא כן למה שדרכו לתפוח ע"י בישול ע"כ יכול לתרום מן אורז חיי אף דלא ישלים השיעור לנגד המבושלים דבזה מודה שדרכו לתפוח ע"י בישול ודוק):