נועם ירושלמי על תענית ד:ג:ד

ה"ג א"ר סימון סוכרא דקיסא טרד א"ר מנא מפני סעוד' ר"ח (ופי' הק"ע שהיו טרודים במנחה הלכך קרבן מוסף אין בו במנחה) ר"א על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו קריי' מסייע לר' יוחנן ויהי ממחרת החודש השני אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם:

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור גם הפ"מ נדחק בזה: ע"כ נראה לי לבאר הא דאמר ר' מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו דהנה הא דתנן קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה צריך להבין דמאי טעמא לא קאמר ג"כ בקרבן מוסף איך הוא הדין לענין מנחה ורש"י פי' קרבן מוסף יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלי' וכ"ש במנח' הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד שאין לך מוסף בלא שתי בהמות כו':

אבל מפני מה לא תנן במתניתין דקרבן מוסף אין במנחה ובנעילה ועל כן קאמר הירושלמי אמר ר' מנא מפני סעודת ראש חודש ר' אלעזר אמר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

וזה יתבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות בשם ר"י תפילת המנחה ותפילת המוספין תפילת המנחה קודמת הוון בעו מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהן כו' ר"מ בשם ר"י אפי' יש ביום כדי להתפלל שניהן תפילת המנחה קודמת והתני הקדים תפלת המנחה לתפילת המוספין יצא לשעבר הא בתחילה לא פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תהוון מצלין דמנחחא עד דלא תסקון:

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) כתבתי שם דהרא"ש כתב בפ"ד דברכות דמשמע שכך אמר להם דבשעת מנח' קטנה שהוא עיקר זמן המנחה יש להקדים תפלת המנחה קודם לתפלת המוסף אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש ומיהו גמרא לא סבר הכי דאפי' בשעה שביעית פסקינן שצריך להקדים תפילת המנחה. והא דקאמר בירושלמי פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון (פי' שמביא ראי' שאין זמן התפלה לכתחילה בזמן המנחה גדולה) ומביא ראי' מדריב"ל שצוה לתלמידיו שיתפללו מנחה בזמן מנחה גדולה שהוא לאחר שש שעות קודם שיעלו לאכול באריסטון (פי' סעודה) וא"כ מוכח שזמן מנחה גדולה היינו דווקא אם צריך לאכול באריסטון (דהיינו בסעודה) וא"כ מוכח שאין זה עיקר זמנה וכן כתב המעיו"ט שסברת הירושלמי שעיקר זמן המנחה בזמן מנחה קטנה והביא סיוע להרמב"ם שכתב דווקא בדיעבד יצא אם התפלל מנחה בזמן גדולה עיין שם שביארתי היטיב].

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דא"ר מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו (פי' דע"כ קאמר ביום שיש בו קרבן מוסף אין בו נעילה ולא קתני אם צריך להתפלל מנחה. ע"ז אומר דאינו צריך לומר הדין הדין במנחה משום דהטעם דאין מעמד בנעילה הוא כמו שכתבו התו' בתענית (ד' כ"ו) קרבן מוסף אין בו נעילה פי' יום שמקריבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודים הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה וע"כ תנא נעילה ולא תנא מנחה ומשני דמנחה כבר התפלל והיינו משום סעודת ר"ח. ופי' ר' עקיבא סובר דזמן המוסף של ר"ח הוא כמו בשבת דמוספין בשש כמו דאיתא בפסחים (ד' נ"ח) (ולא סבר כמו שחילקו התוס' דזה מיירי בשבת וכמו שהאריך בזה המ"א באו"ח (סי' רפ"א) על מה שכתבו התוס' בברכות (ד' כ"ח) בתוספות ד"ה וס"ל מוספין כל היום הקשה הר"ש דאמרינן פ' תמיד נשחט (ד' נ"ח) מוספין בשש ובזיכין בשבע וכ"ת ה"מ למצוה אבל כל יומא נמי זמנה הוא הרי ביומא (דף ע') (וכן הגיה המ"א) משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ומקטירין עמו ותירץ דהתם מיירי בשבת עכ"ל וכתב המ"א דזה מיירי בשבת (פי' דכתיב וביום ולא ילפינן מרגלים והוא הדין ר"ח ולכן מקריבין בשש אבל הירושל' סובר דר"ע סובר דכיון דבשבת לא ילפינן בשש הוא הדין מוספין של ר"ח נמי קריבין בשש:

ובזה יתבאר הירושלמי א"ר מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו (פי' שר' מנא מיישב על מה שקשה במתני' דתנן קרבן מוסף אין בו נעילה וקרבן עצים חין בו מנחה דאמאי לא תנן בקרבן מוסף איך הוא הדין במנחה ורש"י כתב וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף כו' והירושלמי לא ניחא ליה לתרץ דע"כ לא חשיב מנחה משום דהוא אתי במכש"כ וע"כ קאמר ר' מנא מפני סעודת ר"ח ור' אלעזר אומר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וע"כ צריך להתפלל מנחה תחילה לשיטת הירושלמי דאם צריך לכנוס לסעודה והוא לאחר שש צריך להתפלל מנחה מקודם וא"כ הכא שהמוספין קריבין בשש וצריך להתפלל תפילת המוספין אח"כ א"כ הגיע זמן של מנחה גדולה וצריכים לאכול סעודת ר"ח וא"כ צריך להתפלל מנחה מקודם. ע"כ קאמר קרבן מוסף אין בו נעילה משום דמנחה כבר התפלל קידם מוסף וקרבן עצים אין בו מנחה:

וע"כ אמר לו בן עזאי כך הי' ר' יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה קרבן עצים אין בו נעילה. והטעם הוא דהא דמוספין קריבין בשש היינו רק בשבת (וכמו שכתב המ"א) והוא משום דכתיב וביום אבל בר"ח וברגלים מוספין קריבין קודם. וא"כ קשה דאמאי לא קאמר הדין במוספין במנחה וע"כ אמר משום ריב"ח דמוספין אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו נעילה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי:

וע"כ תנן ביומא (ד' ע') ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי ר' אליעזר ר"ע אומר עם תמיד של שחר היו קריבין אלמא דביוה"כ קריבין בשחר וכן ברגלים ובר"ח והוא לאחר שאמר לו בן עזאי קרבן מוסף אין בו מנחה והא שלא התפללו מנחה מקודם הוא משום דהקריבו מוספין קודם שש. וחזר בו ר' עקיבא והודה לדברי בן עזאי וע"כ אומר דהמוספין של יוה"כ קריבין עם תמיד של שחר דלא ילפינן ר"ח ורגלים משבת וכמו דתנן בתענית שחזר בו ר' עקיבא:

והא דקאמר בן עזאי כך הי' ר' יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה וביארתי שהוא משום שסובר דקרבן מוסף של ר"ח קרב קודם שש הוא משום דאזיל לטעמי' דאמרינן בסוכה (ד' נ"ג) תני' אמר ר' יהושע בן חנני' כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה כו' כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין כו' משם לאכילה ושתי' משם לתפילת המנחה וא"כ קשה דאיך אכלו קודם תפילת המנחה אלא ודאי דהקריבו המוספין קודם שש וע"כ לא הגיע עדיין זמן מנחה גדולה וא"כ מוכח מזה דס"ל לר' יהושע בן חנני' דמוספין של חול המועד קריבין קודם שש והוא הדין למוסף ר"ח:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דסוכה ה"ו וסוף שקלים) מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר' ירמי' סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודם חיילי' דר' ירמי' מן הדא שירו של שבת ור"ח של ר"ח קודם וא"ר יוסי שני' היא דאר"ח בשם ר"י כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ר"ח ברם הכא מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

והנה בסוף שקלים הקשה הק"ע דהא מתניתין בר"פ כל התדיר מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח וי"ל דר' הוה סמי למתניתין מקמי ברייתא ובספרי נחלת יהושע (סי' רכ"ו) כתבתי דאיפשר לומר דסובר ר' ירמי' דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו דווקא אם רוצה לקיים שניהם אבלאם אין לו רק א' מהם איפשר דאינו קודם וע"ז בעי לה בירושלמי לענין לדחות עיין שם שביארתי בארוכה:

אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דבעי לה בירושלמי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם דהא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח איפשר דזהו דווקא אם לא הקריבו תחילה מוספי ר"ח עד שעה ששית וע"כ תנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם אבל הכא בירוש' בעי לה אם עדיין לח הגיע שעה ששית ומוספי שבת קריבין בשש משום דכתיב וביום אבל ר"ח זמנה קודם אם יכול להקריב ר"ח תחילה. דהא עדיין לא מטא שש וע"כ אף ששבת תדיר אעפ"כ כיון דלא מטא עדיין זמן של מוספין של שבת ע"כ יכול להקריב ר"ח קודם או כיון דבדיעבד הוי זמן המוספין כל היום ע"כ צריך להקריב של שבת תחילה

אך א"כ תלוי זה במה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) החילוק שבין בבלי לירושלמי דלהירושלמי אינו צריך להקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין אלא בזמן מנחה קטנה דאז עיקר זמנה לכתחילה אבל בזמן מנחה גדולה צריך להקדים תפילת המוספין אע"ג דמנחה הוא תדיר. אך כיון דלכתחילה הוא יכול להתפלל מנחה הוי כמו שלא חלה עליו חובת המנחה. והש"ס דילן חולק ע"ז עיי"ש וא"כ לשיטת הבבלי אמאי אינו יכול להקריב מוספי ר"ח קודם מוספי שבת כיון דלא מטא עדיין זמן המוספים של שבת אע"ג דזהו רק למצוה אעפ"כ כיון דלכתחילה אינו יכול להקריב א"כ אמאי לא יקריב מוספי ר"ח תחילה:

ע"כ נראה לי דמה שכתב המ"א על המהרש"א שצריך עיון במה שכתב דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין מקריבין בו נדרים ונדבות ובאמת עיקר הטעם בשבת הוא משום דכתיב וביום נ"ל דאפשר לומר דהטעם דהתורה אמרה דווקא במוספין וביום דהיינו לאחר הטעם הוא משום דנדרים ונדבות אין קריבין בשבת וע"כ אמרה התורה וביום שיהיו המוספין קריבין שש אבל בר"ח ובחוה"מ דנדרים ונדבות קריבין בו א"כ איך יאחר זמן המוספין עד שש הא צריך להקריב נדרים ונדבות וצריך להקריב תחילה המוספין משום דמוספין קדישי טפי ולא דמי להא דאמרינן ההם מוספי שבה קודם למוספי ר"ח ומשני אטו ר"ח למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני היינו משום דמוספי שבת ג"כ אתי לחובת היום של שבת ע"כ מהני להו קדושת ר"ח. אבל לא לנדרים ונדבות דלא אתי כלל מחמת היום (ועוד דלשיטת הירושלמי לא אמרינן אטו ר"ח למוספי דידי' אהני למוספי שבת לא אהני דהא איתא בירו' (פ"ז דיומא ה"ב) אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרי' תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום אלמא דלשיטת הירושלמי לא מהני קדושת יוה"כ לענין מוספי היום ועיין בספרי נחלת יהושע ס' כ"ה). וע"כ בר"ח דצריך להקריב נדרים ונדבות צריך להקריב תחילה המוספין בכדי שיוכל להקריב אח"כ נדרים ונדבות ע"כ יכול להקריב אפי' בשחרית משא"כ בשבת שאין נדרים ונדבות קריבים ע"כ אמרה תורה וביום לאחר משא"כ בר"ח. וכן ביוה"כ מקריב בשחר המוספין מחמת שצריך להקריבו מה שהוא עבודת היום ומוספין הוי תדיר וע"כ מקריב המוספין בשחרית: והשתא ניחא מה שכתב המהרש"א שע"כ מוספי שבת קרב בשבת בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו. ע"כ יכול לאחר המוספין עד שש:

ובזה יתבאר הירו' (פ"ה דסוכה) שהבאתי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר"י סבר מימר מוספי ר"ח קודם היינו משום דמוספי ר"ח קדמו למוספי שבת דמוספי ר"ח קרב לפני שש ומוספי שבת קרב בשש וע"כ כיון דלא מטא עדיין זמן מוסף של שבת ע"כ מוספי ר"ח קודם (והא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח היינו אם לא הקדים תחילה מוספי ר"ח וע"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר). משא"כ לכתחילה יכול להקריב מוספי ר"ח קודם משום דמוספי ר"ח קודם אך זהו דווקא אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קרב בשש הוא משום דכתיב וביום וא"כ מוספי ר"ח קודם:

אבל אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו ע"כ יכולים לאחר זמן המוספין של שבת משא"כ בר"ח דנדרים ונדבות קריבין בו ע"כ צריך להקדים המוספין תחילה משום דקדישי טפי וא"כ אם שבת הואי ר"ח א"כ כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין מחמת דהוי שבת א"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש כמו במוספי שבת. וע"כ מוספי שבת קריבין תחילה משום דתדיר כיון דשניהם הוי בזמן א' משא"כ אם הטעם משום דכתיב וביום וא"כ בר"ח אפי' הוא בשבת א"כ של ר"ח קדים וע"כ סבר ר' ירמי' דמוספי ר"ח קדים ומסיק בירושלמי דשבת קודם דכיון דהחילוק הוא משום דבר"ח קריבין נדרים ונדבות משא"כ בשבת וא"כ בשבת ר"ח כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין בו ביום וא"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש וא"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר ודו"ק:

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) אר"י ב"ח כל הימים של שמחת בית השואבה כו' בתחילה היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות. ובש"ס דילן איתא בסוכה (ד' י"ג) משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין משם כו' משם לאכילה ושתי' משם לתפילת המנחה וא"כ איך אכלו קודם המנחה וא"כ צריך לומר דהקריבי המוספין קודם שש וא"כ קשה דמ"ש ממוספין דשבת אך הוא כמו שביארתי דבשבת אין נדרים ונדבות קריבין ע"כ כתיב וביום לאחר. אך בחוה"מ דאיכא נדרים ונדבות ע"כ הקריבו המוספין קודם. וע"כ איתא בירושלמי ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות שזהו להורות שהקריבו המוספין קודם שש ודו"ק]: