נועם ירושלמי על סוכה ד:ז:ג

שם הוון בעיי מימר עבר והביא כשר (פי' הא דתנן שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח והוון בעיי מימר שאם עבר והביא כשר) תנא ר' יהושע דרומיא קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מע"ג המזבח מאי טעמא אמר קרא ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל. עד כדון מים יין אמר ר' שובתיי המשמח אלהים ואנשים והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמה נ"מ בין מים ליין והפ"מ פי' דסתם משקה היינו מים והוא דוחק ובפסחים (דף מ"ח) ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל וא"כ הא דממשקה ישראל הוא לענין יין והק"ע פירש עד כדון מים הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אבל יין מ"ט הא איפשר למיעברי במסננת והארס של נחש צף למעלה כו' כדתנן (פ"ח) משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתניתין משמע דווקא יין מפני שמשמחת אבל לא מים כו' ואין זה דקדוק ממתניתין דדוקא יין מהני משמרת אך איפשר לומר דהטעם כמו דאיתא בירושלמי שם הוו בעי מימר המעזיבה של מים והמידק של יין דאמר ר' יונה בשם ר' אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין. וא"כ אפשר דבמים לא מהני מסננת משום דהנקבים גדולים קצת וא"כ גם הארס יכול לעבור משא"כ ביין שהנקבי' קטנים מאוד וכמו דאמר נקב שאינו מוציא מים מוציא יין אם כן מהני משמרת אך זה אינו מוכרח כמה דאמר שם ואפילו תימר חילופין:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר תחילה הוון בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מעל גבי המזבח ואמאי בעי למימר דאם עבר והביא כשר ובפשיטות אפשר לומר דכיון דאפשר לסנן במסננת רק משום הקריבהו נא לפחתך ע"כ בדיעבד כשר ותנא לי' שפסול משום משקה ישראל ואפי' בדיעבד:

עוד נראה לי דבעי למימר דאם עבר והביא כשר והוא משום שאם עלה לא ירד ולדברי ר"ג בזבחים (דף פ"ג) אף בדם ובנסכים נמי ובכריתות (דף כ"ג) אמרינן אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחל' ליקרב וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' פסולי המוקדשין) וכמו שהאריך שם הכ"מ והנה התוס' בזבחים (דף פ"ז) בד"ה כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ואמרינן שם לכתחילה ליקרב קא מיבעי' לי' והאריכו התו' בזה ע"ש:

ולי נראה דהא דאמרי' כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ליקרב הוא אם כיוצא בו מצינו במקום אחר שכשר וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר ופירש"י שאם עלה לא ירד) שהרי לן כשר באימורין לן באימורים כשר שהרי לן כשר בבשר (ופי' רש"י כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים) יוצא שהיוצא כשר בבמה:

וע"כ ניחא דהא דאמרינן בכריתות (דף כ"ג) אמרי במערב קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסין בתחלה ליקרב. והקשו התוס' וא"ת דבזבחים ודף פ"ו) בעי ר"ש בן לקיש מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו לכתחלה ופשט לי' אין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי ויש לומר דבעלמא בשאר פסולין אית לי' אין מקדשין. והכא שאני דאין זה פסול שהי' תחלתו קרבן ובא על נקיפת לב כו':

ולי נראה שהטעם משום דמצינו כיוצא בזה כשר בבשר דהא תנן בכריתות (ד' כ"ג) נזרק הדם והבשר קיים יאכל ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרוק והבשר יאכל וא"כ בבשר אעפ"י שנודע לו שלא חטא אעפ"כ יאכל (וכמו שפירש רש"י שהרי גמר כל הכפרה וה"ל אשם תלוי כשר שהרי על ספק בא מתחילה וכיפר הספק והלך) וא"כ כיון דבבשר כשר אעפ"י שנודע לו קודם אכילה ע"כ אמר ר' יוסי אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל ואמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב ודוקא בכה"ג מתוך שהבשר מותר לאחר זריקה אפי' נודע לו שלא חטא ע"כ אמרינן שכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר (ופרש"י שאם עלה לא ירד שהרי לן כשר בבשר כו' ואע"ג דאמרינן שם על הא דיוצא כשר שהיוצא כשר בבמה דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו תנא אזאת תורת העולה סמיך אעפ"כ הוי הטעם דדוקא בכה"ג אמרינן אם עלו לא ירדו וע"כ אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דיומא ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו עד שלא הקטיר נשפך הדס חתי' פסולה היא והא צריך לחתות בתחילה כו' והנה במסכת יומא הארכתי בזה שהטעם דאם נשפך הדם אח"כ יביא פר אחר ונכנס בדמו אע"ג דקטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום וכמו דאיתא ביומא (דף ס) ופריך עלה מהא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה עליו בתחילה מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי' ומשני בקטורת לא קמיירי וביארתי שם שהטעם של הירושלמי הוא לטעמי' כמו דאמרי במערבא בכריתות (דף כ"ג) כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב אך לא בכל מקום אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וביארתי שם באופן שחילקו התוס' בכריתות ודף כ"ג) (ובמ"א יתבאר עוד בזה):

אך לפי מה שביארתי כעת ניח' שפיר והוא דהא דכלי שרת מקדש את הפסול בתחילה ליקרב אינו רק אם מצינו כה"ג שכשר במ"א וכמו דאיתא בזבחים מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי כשר באימורין יוצא כשר שכשר בבמה וא"כ קטורת שחפנה קודם שחיט' של פר כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב דהא מצינו דכה"ג כשר במקום אחר דהיינו במתנות שבהיכל וכמו הקשו בתו"י ביומא אהא דמשני בקטורת לא קא מיירי וא"ת מ"מ תיקשי מדקתני סיפא וכן בהיכל וכן במזבח כו' יש לומר כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהלכתה ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטה ושחיטה אחרונה אינו אלא לסיים ההזאות כו' עיי"ש. וע"כ כיון שכה"ג כשר במתנות שבהיכל ע"כ כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב]:

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא הוו בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהיין והמים המגולים פסולים מע"ג המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן כו' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא אמרינן שאם עבר והביא שיהא הכלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב וע"ז אמר לו עד כדון לא אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב משום דלא מצינו כה"ג כשר במקום אחר ואף דקתני שפסולין מעל גבי המזבח משמע דבבמה כשר וכמו דאיתא בזבחים (ד' ק"ט) מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה כו' קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה וא"כ בבמה כשר אך בבמה ליכא ניסוך המים כלל וכמו דאיתא בזבחים (ד' קי"א) רבינא אמר בלמדין ניסוך המים ודכ"ע קרבו נסכים כו' ומיהו בניסוך היין אשכחן בניסוך המים כו' ופרש"י לא אשכחן דהא חובת ציבור הן ולא קרבו אלא בבמת ציבור ובכלי שרת וא"כ ליכא ניסוך המים בבמה קטנה וע"ז אומר עד כדון מים (דבמים לא מצינו כה"ג כשר בבמה ע"כ אין כלי שרת מקדשין ליקרב) יין (פי' יין דמצינו בבמת יחיד דתנן היין והמים פסולי' מע"ג המזבח ולא בבמה וכיון שכשר בבמה א"כ אם עבר והביא כשר דקדשינהו הכלי שרת). ע"ז אומר א"ר שובתיי המשמח אלהים ואנשים וכמו דאיתא בערכין (ד' י"א) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן כו' המשמח אלהים כו' מכאן שאין אומרי' שירה אלא על היין ושמחה אינו שייך ביין שנתגלה. ואף דמצינו שכשר בבמה אך מ"מ אין אומרים שירה משום שאינו משמח אנשים ובבמת יחיד ליכא שירה וכמו דאיתא בערכין (דף י"א) בעי ר' אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה ומסיק דדווקא על עולת חובה אומרים שירה אבל לא על עולת נדבה וחובה לא קרב בבמת יחיד וא"כ אין אומרים שירה בבמה אבל במזבח שאומרים שירה ע"כ בעינן שיהא משמח אלהים ואנשים וע"כ פסול מגולה משום דלא מצינו כה"ג בבמת יחיד שיאמרו שירה וע"כ אפי' אם עבר והביא פסול:

והנה בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ה) בר קפרא אמר חג היה וניסוך המים והיתר במה היה מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא כו' במ"א יתבאר בזה: