נועם ירושלמי על סוטה ט:יא:א

שם (ה"י) מתניתין יוחנן כה"ג העביר את הודיית המעשר כו' ובגמ' ר' ירמי' ר' חייא בשם רשב"ל מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה [הנה כבר ביארתי (פ"ט דיבמות ה"ה) שהירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו עזרא ללוים וע"כ אומר משנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה ולא עפ"י דין והא דאמרי' בירו' בכתובות (פ"ב ה"ז) תני רשב"ג כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה (ופי' הק"ע והפ"מ כך מעשר ראשון חזקה לכהונה והיינו בתר דקנסינהו עזרא ללוים ויהבי מעשר לכהונה וכגון דיהבי לי' בתור' חלוקה ולפירושם הירושלמי סובר דקנסינהו עזרא. אך פירושיה' הוא תמוה דאמאי פרשו דלא כהמסקנא בכתובות (ד' כ"ו) ודילמא איקרו ויהבו לי' אמר רב חסדא הכא במאי עסקינן כגון דמחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה ובן חלוצה וחלקו לדידי' מעשר בבית הגרנות לוי דלאו לוי הוא מאי איכא למימר בן גרושה או בן חלוצה הוא לא מיבעי' למאן דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דלא הוי יהבי לי' אלא אפי' למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים ה"מ למיספק להו אבל בתורת חלוקה לא יהבי' לי'. ובזה מתורץ הירושלמי ג"כ אבל הירושלמי אפשר דאינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו עזרא ללוים ועיין בתוס' יבמות (ד' פ"ו) בד"ה מפני מה קנסו ללוים במעשר אור"י דלא מצינו בהדי' כו' וע"כ אמרינן לקמן דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר כו' מה נפשך כהנת היא תאכל לוי' היא תאכל ר' אילא בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנים מעשר לכהן וא"כ קשה דאע"ג דמדאוריית' אין נותנים מעשר לכהונה אעפ"כ לבתר קנסא הוי נמי לכהנים. וע"כ בספרי נועם ירושלמי הגהתי שצ"ל בהיפך כמ"ד נותנים מעשר לכהונה וע"כ לבתר קנסא הוי רק לכהנים אך לפי מה שביארתי ביבמות (שם) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו ללוים וע"כ אמר רשב"ל מתניתין משנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה ולא מן הדין (ולפי שיטת הש"ס דילן (ד' מ"ז) יוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר מ"ט אמר ריב"ח לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן. לכהנים כו' ולשיטת הירושלמי הוא מחמת דנחשדו להיות מעשר לכהנים אבל לא משום דקנסינהו עזרא כמו שביארתי ויש לדחות ובמ"א יתבאר ודו"ק]: