נועם ירושלמי על סוטה ו:ב:ד

עוד שם ר' בון בר חייא בעי חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם להשקותה כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד אחד:

[והנה בספרי נחלת יהושע (סי' י"ד) הקשיתי דמאי בעי ר' בון בחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דכיון שאין עדותו מועיל לאוסר' אינו נאמן לענין כתובה דמ"מ כיון שאינה יכולה לשתות ממילא מפסדת כתובתה ומאי שנאמנת בעלה דאינה נוטלת כתובתה ובירושלמי דסנה' (פ"ח ה"י) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה הכתוב לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודי'. ולכאורה הו"ל למימר בקיצור כמו דאמרי' בש"ס דילן סוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ואפשר לומר כמו שכתבו התוס' בסוטה ודף כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ור"י במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ הכא נמי דטוענת ברי א"כ הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובת' דר"ה ותירצו דמאחר שהתורה עשה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה לספיקא (פי' דאינו מועיל טענת ברי דידה) וא"כ כיון דקיי"ל כב"ה דממילא מפסדת כתובתה כיון שאינה יכולה לברר וא"כ ליתא לבעי' דר' בון ובזה תירצתי שם קושי' הק"ע דאמאי לא הביאוה הפוסקים להך בעי' דר' בון דחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דלשיטת הש"ס דילן דקיי"ל כב"ה א"כ כיון שאינה יכולה להשקותה ממילא מפסדת כתובתה והא דבעו לה בירושלמי הוא לשיטת ר' יוחנן דאמר בריש פרקין דכל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וע"כ אף שאינה יכולה לשתות אעפ"כ נוטלת כתובתה ובעד אח' שנאמן להפסידה כתובתה הוא מתוך שנאמן לאוסרה ע"כ האמינוהו להפסידה כתובתה וע"כ בעי ר' בון בר חייא חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ואמר אחד ראיתיה שנטמאת מה בא להעיד להשקותה (צ"ל) אם שלא להשקותה כבר נראית שלא לשתות (פי' ע"י עדות חמותה) אלא לא בא אלא להפסידה מכתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד א' ר' יוסי בעי שמע מן העוף הפורח אמר אני ראיתי שנטמאת את אמר לא היה שותה ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם שלא להשקותה (כצ"ל) כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י פד אחד (והפ"מ כת' דמיבעי' ליה אליבא דר"א וא"כ הוא דלא כהלכתא). אך אפשר לומר דהא דאמר בירושלמי דהוי מחלוקת ואח"כ סתם וע"כ הלכה דאף דאינה יכולה לשתות אפ"ה אינה מפסדת כתובתה וא"כ הוא כמו דאמרי' ריש פירקין אנן תנינן מחלוקת אית תנויי תני סתם וא"כ כיון דלא גרסינן ר"א אלא סתמא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כחובה וע"כ בפי ר' יוסי שמע מעוף הפורח כו' והוא אליבא דהלכתא לפי הני דתני סתמא ודו"ק]: