נועם ירושלמי על סוטה ג:ח:ז

(ה"ח) בגניבו אינו נמכר ונשנ' ואין לו עליו דמי' מעתה בגניב' אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה וכתב הפ"מ דגרסינן ואין לו עליו אלא דמים כלומר בגניבה אחת ואינו שוה כל הדמים אינו נמכר בשביל חציו ולכשיוציא להמכר בשביל חצי' השניה דגזירת הכתוב הוא אם אינו שוה כנגד דמי הגניבה אינו נמכר כלל והאי מעתה כמו פירושא דרישא הוא אבל בב' גניבות ואינו שוה אלא דמי האחד נמכר ונשנה דכל חדא וחדא קרי' בי' בגניבתו כו' עיין שם (והק"ע כתב בגניבתו אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים מכאן ראיה לפירש"י בקדושין (ד' מ"ח) כאן גניבה אחת כו' גם מה שכתב הרמב"ם אם לראשון גנב פעם שניה אינו נמכר שניה אלא נשאר עליו הכל חוב דקשה דכאן משמע מפורש בהיפך כו') ולי נראה נפרש דקאמר בגניבו אינו נמכר ונשנה (ופריך ואין לו עליו דמים מעתה (בתמיה) פי' דקפריך דכיון דאמר דאינו נמכר ונשנה א"כ אם יגנוב פעם אחר אין למי שנמכר לו עליו דמים מעתה (פי' שאין לו ממה לגבות דמיה אם יגנוב אותו פעם ב' כיון שהוא עני ואינו נמכר ונשנה) וע"ז משני בגניבה אחת אבל בב' גניבות נמכר ונשנה וע"ז אומר ר' ירמיה בעי גנב משל שותפו' מה את עבד לה כגניב' אחת או כב' גניבות והוא משום דסובר דהא דאינו נמכר ונשנה היינו לאדם אחד אבל לא בב' בני אדם וע"כ מיבעי' ליה גנב משל שותפות מהו הי' גונב ומוציא בלילה נימר אם ידעו בו הבעלים בנתיים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא: