נועם ירושלמי על סוטה ג:ז:ד

(ה"ז) ר' דוסא ממלחיא כו' כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנות דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא ותהא בכלל גזירה ולא תצא אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות (ופי' הפ"מ הואיל והוא בכלל גזירה כלומר אי לאו דאשמועינן ר' אליעזר הוה אמינא דחכמים גזרו שם ואפי' כהנת בכלל ופריך ותהא בכלל גזירה אימא הכי נמי דהיא בכלל גזירה נמצאת מדחה פרשת טמאות ופי' הפ"מ דהא כתיב אל הכהנים ולא אל הכהנות וכן פירש הק"ע והוא דוחק):

וע"כ נראה לי לבאר והוא דקאמר דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא הגזירה לא תצא והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ט"ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת השוה הכתוב חשה לאיש לכל עונשין שבתור' וא"כ אף היא בכלל הגזיר' ולא תצא וע"ז אומ' אם אומ' את כן (שהנשים מוזהרות ג"כ על לאו דלא יטמא] נמצא מדחה פ' הטמאות וזה יתבאר במה דאמרינן בברכות (ד' י"ט) אמר רב יהודה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק מ"ט כו' ת"ש ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא אמרת לא יטמא יכול כשם שאין מטמא לו כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו לאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה אמאי לימא כו' שאני התם דכתיב ולאחותו וליגמר מינה שב ואל תעשה שאני וכתבו התוס' בד"ה שב ואל תעשה שאני וא"ת נזיר וכ"ג קום ועשה הוא דיטמא למת ותירץ רש"י דקרא גלי לן דלאו דלא יטמא לא נאמר גבי מת מצוה והתו' כתבו דנראה דמנזיר לא גמרינן דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכן מכהן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל וא"כ הרי דכהן מטמא למת הוא משום דהוי לאו שאינו שוה בכל והתוס' כתבו ביבמות (ד' ה') בד"ה ואכתי כו' ועוד קשה דלקמן (ד' כ') גבי אלמנה לכה"ג דחולצת ולא מתייבמת פריך בשלמא מן הנשואין לא אתי עשה כו' אלא מן האירוסין ליתי עשה ולדחי ל"ת מן הנשואין נמי אמאי ניחא ליה והא לאו ועשה שאינו שוה בכל הוא וכן שם גבי פלוגתא דר' אחא ור' אליעזר בביאת כה"ג באלמנה קאמר מן הנשואין כולי עלמא דלא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואומר ר"י דלא דמי דלאו ועשה דגילוח הוי טפי אינו שוה בכל שאינו שוה בכל נשים אבל גבי אלמנה לכה"ג האשה עושה איסורא כמו כהן הבא עליה דקרי ביה לא יקחו לא תקח ולא מדחי לה עשה דיבום אע"ג שאינו שוה אלא בכהנים עכ"ל:

וא"כ אי אמרינן דהא דהכהן מטמא לקרובים למת מצוה הוא משום דהוי צריך לומר דלא יטמא ליתא בנשים וע"כ הוי לאו שאינו שוה בכל וע"כ אתי עשה ודחי אבל אי הלאו דלא יטמא איכא בנשים ג"כ א"כ איך מותר ליטמא לקרובים וכן למת מצוה וע"ז אומר ותהא בכלל גזירה ולא תצא משום דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ז אומר אם את אומר ק נמצאת מדחה פרשת טמאו' (פי' דא"כ איך יטמא למת מצוה וכן לקרובים משום דהוי לאו שאינו שוה בכל כיון דאיתא בנשים ג"כ והא דליתא בישראל משום זה לא הוי לאו שאינו שוה בכל וכמו שכתבו התוס' וא"כ מזה מוכח דאמרינן אמור אל הכהנים ולא אל הכהנות ומזה מוכח דלא כמו שכ' הרמב"ם דעשה דלה יטמא היינו רק בכהנים מפני שנאמר בהן הלאו דלא יטמא משא"כ בנשים דהא הכא לפי מה שביארתי דהא דמטמא לקרובים הוא משום דהוי לאו שאינו שוה בכל וע"כ אתי עשה דשוה בכל ודחי א"כ מוכח דהעשה הוא שוה בכל אפי' בנשים ג"כ ודו"ק: