נועם ירושלמי על סוטה ג:ה:ג

(ה"ה) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שבאו לה עדים שהיא טמאה אם נטמאה האשה זו טהורה לא שתלתה לה זכות ואתי' כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמ"ד הזכות תולה ונכרת אמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אותה המים אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה. אמר ר' יודא ואתי' כמאן דמר הזכות תולה ואינה נכרת ולמה לא הוכרה מפני שהזכות תולה לה ולפי גי' זו צריך לומר דהא דאמר תחילה ואתי' כמ"ד הזכות תולה לה ואינה ניכרת היינו לומר שאם יש עדים שהיא טמאה אעפ"כ שלא בדקוה המים אפ"ה אסור' והא דלא בדקוה המים הוא מפני שהזכות תולה ואינה ניכרת ע"כ איפשר לומר שהזכות תולה לה והוא כמו דאמרינן בפרק קמא דסוטה (ד' ו') אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה שפיר אלא אי אמרת מים בודקין תגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו א"ל ר"י לעולם אימ' לך מים בודקין אות' והא אימ' הזכות תלה וע"ז אומ' א"ר יודא ואתי כמאן דמר הזכו' תולה ואינה ניכר' ולמה לא הוכרה מפני שהזכות תלה לה (פי' וע"כ לא בדקוה מיא). וע"ז אומר אמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אותה המים שלא האמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקוה המים אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה וע"ז אמר ר' יודא ואתי כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת ולמה לא הוכרה מפני שתלה לה זכות (פי' הפ"מ דאין הטעם משום שאין המים בודקין אם באו עדים אלא משום שהזכות תלה) אך א"כ לא יתיישב היינו כמו דקאמר תחילה ואתי' כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם הכא כמאן דמר זכות תולה וניכרת ע"כ נראה לי שצריך לגרוס תחילה ואתי כמאן דמר הזכות תולה וניכרת ברם כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת (פי' בתמיה) והיינו דתחילה הי' סובר דהא דאמר טהורה היא לא שתלתה לה זכות היינו שאם תלה לה זכות שהיא אסורה וא"כ מניין יודעים דהא דלא בדקוה הוא משום שהלה לה זכות ע"ז אומר ואתי כמ"ד הזכות תולה ונכרת ברם כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת א"כ למה אסורה וע"ז אומר דהטעם הא דאמר טהורה ולא שבאו לה עדים וא"כ קשה כמו דמקשה הש"ס דילן בסוטה (ד' ו') תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו וע"ז אומר אמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקוה המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקוה המים אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה וע"ז אומר אמר ר' יהודה ואתי כמ"ד הזכות תולה ואינ' ניכרת ולמה לא הוכרה מפני שהזכות תלה )פי' דהא דאמ' טהורה היא ולא שתלתה לה זכות קאי למאי דאמ' תחילה טהורה ולא שבאו לה עדים) וע"ז אומר טהורה היא ולא שתלתה לה זכות וע"כאם באו עדים שהיא טמאה תולין דהא דלא בדקוה מיא הוא משום דתלה לה זכות וע"ז אומר ואתי כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמ"ד ניכרת א"כ בדקוה מיא וכבר ביארתי שנראה לי דשיטה הירושלמי היינו דווקא שבאו עדים והעידו אבל לא אם יש לה עדים במדינת הים:

וע"כ אינו מקשה הירושלמי כמו דמקשה הש"ס דילן בסוטה (ד' ו') ואלו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים כו' אי אמרת בשלמא המים בודקין את אשתו אלמא בה מיקדש ומיקרב היא וכי קדיש מעיקרא שפיר קדיש מש"ה מנחתה נשרפת אלא אי אמרת אין המים בודקין אשתו תגלי מילתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש וכן אמרינן בירושלמי (ה"ג) הדא אמרה שמנחת סוטה קדשה עד שלא תכתב המגילה אמר ר' יוסי דרובה תני ר' חייא (פי' דרבותא יותר אמר ר' חייא) עד שהיא בדרך מנחתה קידשה אמר ר' יוסי בר בון מתניתא אמרה כן שבעלה בעלה בדרך (פי' וא"כ מוכח שאפי' שהיא בדרך מנחתה קדשה) וקשה דמניין מוכיח הירושלמי דאפי' כשהיא בדרך קדשה הא איכא לפרש מתניתין שבעלה בא עלי' בדרך (פי' שנתודע אחר שקידשו את המנחה שבעלה בא עלי' בדרך) ומה מוכיח הירושלמי שאפי' כשהיא בדרך קדשה אך זה יתבאר במה שהקשו התוס' בסוטה (ד' כ"ב) בד"ה ושבעלה בא עליה בדרך תימא לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עליה היינו קודם וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר ונקה האיש מעון בזמן שהאשה מנוקה מעון כו' תגלי מילתא למפרע דכי קדיש בטעות קדיש כדאמרינן גבי משבאו לה עדים שנטמאה דהואיל הואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היה ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו עדים כו' משום דמנחה לברר עון וכשיש שם עדים העון מבורר ואין צריך בירור אבל הכא שבא עלי' בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדיש מעיקרא שפיר קדיש מאחר שלא נתברר העון כו' והירו' לא ס"ל הכי:

ע"כ סובר הירושלמי דהא דתנן בא עליה בדרך היינו לאחר שקידש המנחה וע"כ נשרפת ומזה מוכיח הירושלמי שאפי' כשהיא בדרך קדשה וא"כ אמאי לא מקשה הירושלמי על הא דתנן ושבאו לה עדים שנטמאה דאי אמרת אין המים בודקין אותה תגלי מילתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש ותיפוק לחולין ע"כ נראה לי דהא דמקשה הש"ס דילן בסוטה (ד' ו') דתגלי מילתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש ותיפוק לחולין היינו דווקא למאי דאמר רב ששת דסוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה מ"ט דאמר קרא ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי הא דאיכא דידע בה וא"כ הוא גזירת הכתוב וע"כ פריך דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש ותיפוק לחולין אבל לפי שיטת הירושלמי דקאמר ר' יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אות' המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקו אותה המים אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה. וא"כ היינו דווקא כשבאו עדים אח"כ וע"כ תחילה קדשה שמא לא יבואו עדים וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' פ"ב) בד"ה והא תנן וא"ת כו' וי"ל כו' דגמרי ומקדשי דלא מסקי כו' שימצא ההורג ועיין תוס' גיטין (ד' י"ז) בד"ה זנות כו' ופירשו התוס' זנות בעדים ובהתראה ועוד דילמא לא יבואו ויעידו אך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה והוא משום דקמי שמיא גלי' שיבואו עדים וע"כ לא בדקו מיא אבל אעפ"כ מנחתה נשרפת משום דקדשינהו כלי: