נועם ירושלמי על סוטה א:א:ט

שם עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין עדי סתירה שנמצאו זוממין אתה אמרת לוקין מהו שישלמו לא מכאן היא מפסדת כתובתה או ייבא כיי דמר ר' בא רב יהודא בשם שמואל א למידין דבר מדבר בעדים זוממין כלומר דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כו' והנה בעידי קינוי בודאי שאין צריכין לשלם דגורם דגורם היא כמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ב) הכל מודים בעידי סוטה שפטור בעידי קינוי דהוא גורם דגורם ומחלוקת בעידי סוטה בעידי סתירה מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי כו' ומבעי' לי' בעידי סתירה אם הם חייבים לשלם דאוף לא הי' שותת ומרתתא. או שאעפ"כ אינו חייב לשלם וע"ז אומר או ייבא כיי דמר ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין וכתב הק"ע לשון למידין קשה קצת לפירושו עיי"ש:

ולי נראה דאיפשר לומר כמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות) מקשיה על דעתי' דר' זירא אמר לו איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדי' מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והכא כיון שמשך כטוען טענת אבוד מכאן ואילך כטוען טענת גנב ופטור (פי' וא"כ אמאי חייב) ומשני תיפתר כשנשבע לו ואח"כ שחטו א"כ בשעה שנשבע היו עדיין בעין ולא קנאו בשבועתו וכמו שביארתי שיטת הירושלמי (פט"ו דיבמות) דסובר דאם בשעה שנשבע לא היה בעין קנאו בשבועתו וע"ז משני כשנשבע לו ואח"כ שחטו אך שאכתי קונה דבשעה שגנב א"כ קנאו אח"כ בשבועתו לשיטת הש"ס דילן הוא משום דשלח בה יד) וע"ז אומר תיפתר בששחטו רבוץ ויש טביחה בלא מכירה והנה הפ"מ נדחק שם הרבה ושגה בפירושו דמפרש דהוא מילתא באנפי' נפשי' ואמתניתין פריך ובירושלמי יש (ט"ס וצ"ל) ויש טביחה בלא גניבה וא"כ איפשר שמתחייב תשלומי ד' וה' כששחטו רבוץ ויש טביחה בלא גניבה ומשני כסומכוס דאמר אעפ"י שאין גניבה יש טביחה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) לימא כתנאי היו שנים מעידים שגנב ושנים מעידין אותו שטבח ומכר הוזמו עידי גניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו עידי טביח' הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלש' משו' סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל (פי' אם הוזמו עידי גניבה) והוא משלם תשלומישלשה וסברי תלמידי' דר"ח דסומכוס סובר דאעפ"י שאין גניבה יש טביחה ומכירה) שמואל אמר כשלא באו עידי גניבה אבל באו עידי טביחה חייב והנה וזה תמוה מאי דקאמר כשלא באו עידי גניבה:

ע"כ נראה לי דשמואל קאמר דזה ודאי כיון שהוזמו עידי גניבה א"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ אמאי חייב תשלומי שלשה ושנים אלא דמיירי בכה"ג שבאו עדים והזימו לעדי גניבה אך שאמרו שבאמת גנבו מקודם אך שהזימו להעדים וכמו דאמרינן במכות (ד' ה') וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין ולא עוד אלא אפי' אמרו בע"ש גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ובאו שנים ואמרו בחד כו' אין משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר תשלומין הוא: והנה רש"י פי' דהטעם הוא משום שעד שלא נגמר דינו יכול להודות ולפטור משא"כ לאחר שנגמר דינו ועיין בב"ק (ד' ע"ד) שכתבו התוס' על הא דאמרי' שם אי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי' עבד לרב בעי שלומי וכתבו התוס' אין הטעם משום דאי הוי בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (ד' ע"ה) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא הוי גברא בר חיובא לענין קנס ולשיטת הירושלמי הוא משום דאעפ"י שבאו עדים אח"כ שגנב עכ"ז חייבין העדים זוממין משום דאילו לא היו מעידים היה מודה ומיפטר וסובר שמואל לשיטת הירושלמי דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור היינו אם מחייבים את עצמם אבל אם אין מחייבין את עצמם כלל חייב וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) אמר רב המנונא מסתברא מילתי' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום:

ובזה יתבאר הירושלמי שמואל אמר בשלא באו עדי גניבה (והוא ט"ס וצ"ל) והוא שבאו עידי גניבה אעפ"כ חייבין לשלם כפל דהא אם לא יעידו היה יכול להודות וליפטר) אבל אם באו עידי טביחה חייב (פי' אבל בעידי טביחה כיון שבאו עדים אח"כ שטבח חייב וע"כ העדים פטורים דהא כיון שהמעשה הוא אמת שטבח ומכר ולא היה יכול להודות כיון שהיה פוטר עצמו מכלום) וע"ז אמרו משום סומכוס הן משלמין תשלומי כפל שהפסידו אעפ"י שבאו עדים אח"כ שגנב אעפ"כ חייבים דהא יכול להודות אבל בב' וג' הוא משלם דהם לא גרמו לו היזק. וע"ז אמר סומכוס הן משלמים תשלומי כפל והוא משלם שלשה אבל ודאי מיירי שגנב אבל אי לאו"ה נא מחייב סומכוס וכמו דפריך בב"ק (ד' ע"ה) אלימא ארישא לית ליה לסומכוס עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

וע"ז אמר שמואל דאין למידין דבר מדבר בעדים זוממין דאע"ג דבעידי גניבה חייבים לשלם בעדים זוממין דאעפ"י דבאו עדים אח"כ שגנב אעפ"כ חייבים לשלם משום דילמא היה מודה ומיפטר (כמו שביארתי לשמואל לפי שיטת הירושלמי) וא"כ הכא נמי מחייבי לשלם דילמא לא הית' שותה וע"ז אמר שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין דהתם אפשר דהי' מודה כדי לפטור אבל הכא אדרבא בודאי היתה שותה כדי שתהיה מותרת לבעלה ולא תפסיד כתובתה]:

עוד איפשר לומר דהבעי' של הירושלמי הוא אם חייבים עידי סתירה לשלם והוא משום דיכולים לומר העידי סתירה שנא ידעו מהעידי קינוי והם לא באו רק להעיד שנסתרה והיא עובר על דת ומצוה לגרשה כמו שכתב הרא"ש (פ"ז דכתובות) ומסקינן בסוטה פ' ארוס' (ד' כ"ה) דעוברת על דת צריכה התרתה להפסיד' מכתובתה ואם רצה הבעל לקיימ' מיבעי' התם אם יכול לקיימה חם לאו ולא איפשטא ולא כופין לי' להוציא ומיהו מצוה לגרשה עכ"ל אבל לא באו להפסידה כתובתה וכה"ג אמרי' בירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ה) הביא האב ב' כיתי עדים א' אומרת עמנו הייתם במקום פלוני וא' אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הייתם במקום פלוני נסקלין (פי' כשחזרו והוזמו הן ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותני' מאה סלע) אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אלו וע"י אנו (וכצ"ל) לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר (פי' דהא העדים שהעידו ששכרן אינם חייבים רק ע"י העדים שהזימו) וא"כ יכולים לומר שנא באו לחייבו מלקות ומאה סלע רק להכחיש העדים הראשונים שהבעל הביא שזינתה וע"כ אין צריכין לשלם אלא שלוקין ובה"ג אמרי' בב"ק (כ"ד) א"ל וליעודי תורא מי ניחא ולומרי הנך בתרא חנן מי הוה ידעינן דכל דקאי בי דיני לאסהודי בתור' קאתי אנן לחייבו פלגא נזקא בעינן (פי' וא"כ אמאי אמרינן דנמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין) וכתבו התוס' מקמאי לא הוי מצי למיפרך דמוכחא מילתא דליעודי קא אתי מדהמתינו עד נגיחה ג' וא"ת מאי קאמר מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא כו' לוקמי כגון שהיו האחרונים במעמד כשהעידו כת ראשונה וי"ל דעל כרחך איירי כשהעידו כת שלישית תחלה דאי כשהעידו לבסוף א"כ תקש' מקמאי דילמא לחיובי פלגא נזקא קאתי דליכא הוכחה במה שהמתינו עד נגיחה שלישיה דשמא לא הי' להם פנאי לבוא לב"ד להעיד אלא כשהעידו כה שלישי' אז מוכחא מילתא דליעודי קא אתי ומשני דקא מרמזי רמיזי וכתבו התוס' בד"ה אלא דקא מרמזי רמיזי כו' ולא ברמיזה כההיא דסנהדרין (ד' פ"ו) דהתם מיירי ברמיזה גרועה דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני

וע"ז אמר בירו' עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין (פי' דהם יכולים לומר שלא באו להפסיד כתובתה דמנא ידעי שיבואו עידי סתירה עידי סתירה שנמצאו זוממין לוקין מהו שישלמו (פי' דהא איפשר שישלמו כגון שהעידו במעמד אח' עם העידי קינוי דאל"ה יכולים לומר שלא באו להפסידה כתובתה אלא באו לומר שהיא עוברת על דת כמו שכתב רש"י בסוטה (ד' כ"ה) דביחוד לחוד הוי עוברת על דת ומצוה לגרשה. אך איפשר לומר דמרמזי רמיזי וא"כ מוכח שבאו להפסידה כתובתה וע"ז אומר לא מכחן היא מפסדת כתובתה וע"ז אומר ייבא כיי דמר ר' בא ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר כו' דרמיזה מעולה הוי הוכחה שבאי' להעיד יחד וברמיזה גרועה לא מוכח וע"ז אומר אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין ודו"ק:

ובזה יתבאר מה שהבאתי בספרי נחלת יהושע (סי' י"ד) הירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ג) עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי גניבה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי טביחה אמר להו הוו יודעים שכבר באו עידי גניבה ולא קיבלו ועל ידיכם אנו מקבלין אותה נמצאו עידי טביחה זוממין משלמין ע"י עדי גניבה ר' חזקיה לא אמר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קיבלו ואח"כ באו עידי גניבה אמר להו הוו ידעין שכבר באו עידי טביחה ונמצאו זוממין עידי גניבה משלמין ע"י עידי טביחה ובספרי נחלת יהושע ביארתי שם דמפני מה פליג ר' חזקיה ולא אמר כמו שאומר תחילה דבאו עידי גניבה ולא קיבלום דעידי טביחה משלמין ע"י עידי גניבה וביארתי שם דחזקיה סובר כר"ע דאמרינן דבר ולא חצי דבר וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ו) איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין חזקיה כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ור"י דאמר כרבנן דאמרי דבר וחצי דבר (ור' חזקיה אזיל לטעמיה ואיפשר זהו חזקיה דאיתא בסנהדרין ואמרינן בב"ק (ד' ע') גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם כו' דאפי' ר"ע שסובר דבר ולא חצי דבר אפ"ה מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קידושין כיון דעידי קידושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא ביה וה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה כיון דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה דבר קרינא ביה וע"כ ניחא הא דר' חזקיה לא אמר כן כמו שאמר תחילה שבאו עידי גניבה ולא קיבלום (וביארתי שם שטען החזרתי) וקיבלום ע"י עידי טביחה דא"כ לא מהני עדותן דכל עיקר דמהני עדות טביחה הוא משום דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה אבל הכא כיון שאין עידי גניבה מספיקין שטוען החזרתי ומקבלים אותן ע"י עידי טביחה שראו אח"כ ועידי טביחה בלא עידי גניבה בודאי אינו מועיל כלל דילמא דידי' טבח וא"כ הוי חצי דבר וע"כ לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי גניבה ואמר להו הוו ידעין שכבר באו עידי טביחה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותם נמצאו עידי גניבה משלמי ע"י עידי טביחה דהשתא ניחא דעידי גניבה עדותן מספקת לענין כפל בלא עידי טביחה]:

והנה כעת נראה לי לפרש כמו שביארתי והוא דבירושלמי ליכא כלל הפלוגתא דר"ע ורבנן לענין דבר ולא חצי דבר וכמו דאמרינן הכי לקמן שנים אומרים ראינו שערה א' בגבו וב' אומרים ראינו שערה אחת בכריסו ר' יוסי בר' בון ור' הושעי' ברי' דר' שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מ"ד פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דאמר כשר כו' אלמא דסברי דלרבנן אפי' בשנים אומרים ראינו שערה א' בגבו ושנים אומרים בכריסו כשר ולא הביא כלל הפלוגתא דר"ע ורבנן. ע"כ נראה ני לפרש שאומר עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) שלא כאחת. והוא דקאי אמתניתין גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י שנים אחרים אילו ואילו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל והאחרונים משלמין תשלומי ג' וע"ז חומר עד כדון כשבאו עידי גניבה בלא עידי טביחה ועידי טביחה באו אח"כ וע"כ עידי גניבה משלמין כפל אם נמצאו זוממין ועידי טביחה משלמין תשלומי ג' (או שהפי' הוא עד כדון כשבאו כאחת ולח אמרו להם ב"ד כלום א"כ מתחייבין כשהעידו על הגניבה כפל אם הוזמו ועידי טביחה שלשה) וע"ז אומר באו עידי גניבה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי טביחה אמר להם הוו ידעין שכבר באו עידי גניבה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותן נמצאו עידי טביחה זוממין משלמין ע"י עידי גניבה וע"ז אומר ר' חזקי' לא אמר כן דבהא פשיטא כיון דעידי טביחה לא יוכל לחייב תשלומי ג' אלא בצירוף העידי גניבה וא"כ אם לא קיבלו העידי גניבה (כמו שפי' הפ"מ) ואח"כבאו העידי גניבה עם העידי טביחה בודאי דעידי טביחה צריכין להצטרף להתשלומין של כפל דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה. וע"ז אומר ר' חזקי' לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קיבלו אותם ואח"כ באו עידי גניבה אמר להן הוו ידעין שכבר מקבלין אותן ונמצאו זוממין עידי גניבה משלמין ע"י עידי טביחה דבזה איכא רבותא יותר שאעפ"י שעידי גניבה לא צריכי לעידי טביחה אעפ"כ כיון שבאו בבת אחת ואמרו להם הוו ידעין שעל ידיכם אנו מקבלין אותם ע"כ עידי גניבה מתחייבין ע"י עידי טביחה ומצטרפין לתשלומי הג' וא"כ אם באו כאחת מתחייבין כל עדו' לחוד' ורמיזה לאו כלו' הוא ואפשר לומר בהיפוך ג"כ שר' חזקי' פליג ואמר שעל הראשונה אין עידי טביחה חייבים שיכולים לומר שהעידו על הטביחה ולא ידעו שגנב אך שטבח שורו של חבירו ומחוייב לשלם בעד ההיזק שעל הטביחה וע"ז באו להעיד וע"כ אעפ"י שאמרו שעל ידיהם מקבלין את עידי הגניבה אעפ"כ לא רצו להצטרף ואין לחייב אותן אבל אם באו עידי גניבה בשעה שעידי טביחה מעידין א"כ מוכח שבאו להצטרף וכמו שכתבו התוס' בב"ק (דף כ"ד) אהא דפריך ולימרו הך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא לאסהודי בתורא קא אתי וכתבו התוס' דמקמאי לא הוי מצי למיפרך דמוכחא מילתא דליעודי קא אתי מדהמתינו עד נגיחה ג' וע"ז א"ר חזקי' לא אמר כן אלא דעידי גניבה משלמין פ"י עידי טביחה מדאתו אח"כ בשעת העדות של הטביחה ודו"ק:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ח דב"ק ה"ה) תני והעדים שאמרו מעידין אנו את איש פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שכן הרב אומר ונמצאו זוממין משלמין לעבד כו' מן אהן עובדא מימר כן א"ר ניסא דמרין כן מעידין אנו על פלוני שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול בשתי' והנה הפ"מ נדח' בזה מאוד עיי"ש. ולי נראה שפריך מן אהן עובדא מימר כן והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ג) ועוד שהרי הרב אומר כן הרב מי ניחא ליה וע"ז פריך מן אהן עובדא מימר כן (פי' איך אמר שהרב אומר כן הרב מי ניחא ליה) וע"ז אומר וינון דמרין כן מעידין אנו על פלוני שנכנס ת"י שלם ויצא חבול בשתים יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שני' (פי' דהא דקאמר שכן הרב אומר כן דהיינו שהיו שני עדים שאמרו תחילה שנכנס ת"י שלם ויצא חבול ואינם יודעים אם שהפיל את שינו תחילה וצריך לשלם דמי עינו או שסימא עינו תחילה וצריך לשלם לו דמי שינו) וע"ז אומר שכן הרב אומר כן (פי' שסימא את עין עבדו והפיל את שינו) (והוא כמו שהקשו התוס' בד"ה א"ל אביי כו' וא"ת אי בב' כיתות מוקמת לרישא אמאי משלמין דמי עין לעבד תקשי לי' כדפרכינן לעיל בתר דמפקי ליה לחירות דמי עין בעי לשלומי לי' ויכולים לומר לטובתו באנו כדאמר בסנהדרין (ד' מ"א) דיכולים לומר לאוסרה על בעלה באנו וי"ל דלמאי דמוקי השת' במיפך והזמה מסקינן דאיירי כשעמד כבר בדין ומסתמ' כבר נתפרס' הדבר שיצא לחירות והרב בעצמו מודה כדקתני שהרב אומר כן שעמד בדין וכל עיקר שבאו לדין עכשיו לפי שהעבד תובע דמי עינו ומזמין את הרב לדין ורבו מודה ליה דמי שינו לכך כי אתי סהדי לא אתו אלא לגרע כחו של עבד כו'). וע"ז משני בירושלמי כשהיו עדים אחרים שאמרו שנכנס ת"י שלם ויצא חבול ואינם יכולים לומר לטובתו באנו וע"ז חומר שכן הרב אומר כן וע"כ משלמים העדים]:

וע"ז אומר הכא אם העידי סתירה צריכין לשלם שיכולים לומר שלא ידעו מעידי קינוי והם לא באו רק להעיד שהיא עוברת על דת שעוברת על איסור יחוד וא"כ צ"ל מעידים ביחד וא"כ צריכים לשלם ע"ז אומר או ייבא כיי דמר ר' בא ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והכא כן. וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"ד) דרמיזה גרועה לאו מילתא הוא: וכה"ג אומר בירושלמי (ספ"ב דכתובות ה"ו) האיך עבידא היו הכל יודעים שעד שדה ראובן תחום שבת ובאו ואמרו עד כאן היינו באים בשבת ונמצאת השדה של שמעון מהו מפיקתה מן שמעון ומחזירתה לראובן כו' (פי' דכיון שנאמנים לענין תחום שבת והכל יודעים שעד שדה ראובן תחום שבת) מהו מפיקתה מן שמעון ומחזירתה לראובן כו' ר' אחא ר' שמואל בעי הוזמו מהו שישלמו אין ייבא כיי דמר ר' בא רב יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין (פי' שהם יכולים לומר שלא באו להעיד רק על תחום שבת ואע"ג שהוא הביאם א"כ מוכח שבאו להעיד על השדה ג"כ. אך שאין למידין דבר מדבר בעידים זוממין דעדיין יכולים לומר שלא באו להעיד רק על תחום שבת ולא על השדה וע"כ אינם מחוייבים לשלם אם הוזמו על העדות שאמרו עד כאן תחום שבת) ודו"ק: