נועם ירושלמי על שבועות ח:ג:ב

שם (ה"ג) איכן שורי כו' איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם כו' ובגמ' ותני כן (ופי' הפ"מ דתני בברייתא מה דתני במתניתין דבטוענו טענת אבוד אינו משלם תשלומי כפל ודווקא בטוען טענת גנב הוא דמשלם כפל ודווקא בשבועה אבל שלא בשבועה אינו משלם תשלומי כפל):

ולי נראה דאמר ותני כן והוא דתנן במתניתין הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והודה מעצמו משמע דליכא עדים וע"ז אומר ותני כן (פי' דאם יש עדים אע"ג שהודה אעפ"כ לא משלם קרן וחומש ואשם) וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' סה) ממון המשתלם בראש מוסיף חומש ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש והא דתנן ברישא איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אע"ג דבאבד אפי' יש עדים נמי חייב אעפ"כ נקט משום סיפא וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קח) בתוס' ד"ה ובאו עדים כו' וי"ל דלעולם בטענת אבד מודה לאחר עדים נמי משלם חומש כדמשמע בסמוך דקאמר כו' ולעיל לאו דווקא נקט מעצמו אלא הוא הדין אחר עדים ואיידי דתני בסיפא הודה מעצמו גבי טוען טענת גנב תני נמי ברישא:

וע"ז אמר ר' יוחנן ותני כן טענו טענת אבוד ונשבע לו והודה בין עד שלא באו העדים בין משבאו העדים משלם קרן וחומש ואשם טענו טענת גנב ונשבע לו והודה עד שלא באו עדים משלם קרן וחומש ואשם ואם משבאו עדים משלם תשלומי כפל ואש' וחומשו עולה לו מתוך כפילו דברי ר' יעקב כו' והוא כמו שביארתי שבטענת גנב בעינן שיודה מעצמו אבל בטענת אבד לא בעינן שיודה מעצמו והא דתנן הודה מפי עצמו הוא משום סיפא):

עוד שם אמרו לו לר' יעקב איכן מצינו אשם בלח חומש אמר להן אם נשבע ונשבע כו' הרי מצינו אשם בלא חומש ורבנן אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין והנה הפ"מ נדחק פה לפרש כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' ס"ה) עיי"ש: ולי נראה לפרש איכן מצינו אשם בלא חומש וכיון דאין חומש אין צרי' להביא אשם דאיכן מצינו אשם בלא חומש אמר להן אם נשבע ונשבע כו' הרי מצינו אשם בלא חומש והוא משום דסובר ר' יעקב דאין מוסיף חומש על חומש ורבנן אמרין לקרן חומשין אין לשבועות חומשין ונראה לי שצ"ל לקרן חומשין לשביעות אין חומשין (בתמי') פי' כמו שלקרן יש חומשין כן לשבועות נמי יש חומשין דהיינו אם נשבע וחזר ונשבע ועיין בב"ק (ד' ק"ח) בעי ר"פ תרי חומשי או חרי כפילי בחד גברא כו' ובתוס' ד"ה טענו טענת אבד כו' תימא מאי קא מיבעי' לי' הא מתניתין היא דמייתי לעיל (ד' ק"ו) השביע עליו ה' פעמים בין בפני ב"ד ובין שלא בפני ב"ד וכפר חייב על כל אחת ואחת (ולשיטת הירושלמי איפשר לומר דזה פשיטא לי' דמביא אשם על כל אחת ואחת אך הספק הוא בחומש וכמו דאמרינן הכא לר' אמרו לו לר' יעקב איכן מצינו אשם בלא חומש אמר להן אם נשבע וחזר ונשבע הרי מצינו אשם בלא חומש והוא משום דסובר דהרי ממונא אמר רחמנא דלא לישתלמו על דחד ממונא וכמו דבעי ר"פ בב"ק (ד' ק"ח) ורבנן אמרי לקרן חומשין לשבועות אין חומשין (כצ"ל) (פי' בתמיה דודאי צריך לשלם כמה חומשין) והוא כמו דאמרינן (שם) ת"ש דאמר רבא וחמישיתיו יוסף עליו התורה ריבתה חמישיות הרבה לקרן אחת (ואין זה דומה להא דתנן בב"ק (ד' ק"ג) נתן לו אח הקרן ונשבע לו על החומש ה"ז משלם חומש על חומש כו' דהתם נשבע לו אח"כ על החומש והכא מיירי בשנשבע וחזר ונשבע על הקרן וע"כ סובר ר' יעקב דתרי ממונא לא נשלם עילוי' דחד ממונא רק שצריך להביא כמה אשמות וכמו דבעי' לר"פ בב"ק ושם) ומתורץ קושי' התוס' ודו"ק]: