נועם ירושלמי על שבועות ז:א:ז

עוד שם רב הונא אמר אם כשנשבע הביא עדים הי' עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה (פי' שהוא כמו דאמר רב הונא בב"ק (ד' ק"ו) אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון):

וע"ז אומ' מתניתא פליגא על רב הונא איכן שורי א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם (וכן מקשה בש"ס דילן (ד' קו) היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם) מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו ממה דמר רב הונא כשנשבע ואח"כ אכלו וכתב הפ"מ מתניתא מיירי שהעדים מעידים שאכלו אותו בתחילה מקודם שנשבע לו ונמצא שכבר נתחייב בשעה שאכלו ומה דאמר רב הונא בנשבע תחילה וכבר קנאו בשבועה ובאו עדים שראו אותו בידו או שאכלו אחר השבועה והילכך פטור הוא ופירושו דחוק:

[וע"כ נראה לי כמו שביארתי בספרי נועם ירושל' ביבמות (שיש בו ט"ס וצ"ל) רב הונא אמר אם כשנשבע הביא עדים ולא הי' עומדת באבוס ואח"כ צ"ל מתניתא כשנשבע לו ואח"כ אכלו מה דמר רב הינא כשאכלו ואח"כ נשבע לו והוא כמו שביארתי שם שהירושלמי סובר כמו דאמר רבא בב"ק (ד' ק"ו ושם) מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותי'דמארי' קאי כו' אמר רב אפי' בפקדון דכי כתיב בקרא בפקדון כתיב והירוש' סובר כמו דאמר רבא בתחילה דאי איתא בעיני' לא קני בה בשבועה רק אי ליתא בעיני'.

וע"ז אומר מתניתא כשאכלו ואח"כ נשבע לו (והוא ט"ס וצ"ל מתניתא כשנשבע לו ואח"כ אכלו וע"כ לא קני לה בשבועה) מה דמר רב הונא כשנשבע לו ואח"כ אכלו (והוא ט"ס וצ"ל כשאכלו ואח"כ נשבע לו כיון דליתא בעיני' קני לי' בשבועה והוא כמו דאמר רבא בתחילה מסתברא מילתי' דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותא דמארי' קאי והאלקים אמר רב אפי' בפיקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב ולשיטת הירושלמי מיירי נמי בפקדון אלא דכבר אכלו וא"כ ליתא בעיני' וע"כ קני' בשבועתו: