נועם ירושלמי על שבועות ז:א:ב

מתניתין כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אלו נשבעין ונוטלין השכיר הנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי ה"ז נשבע ונוטל ר' יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודאה אמר לו תן לי ככרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלת מהם דינר זהב ובגמ' ממשמע שנאמר שבועת ה' תהי' בין שניהם אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם מה ת"ל ולקח בעליו ולא ישלם אלא מכיון שקבלו הבעלים שבועה הוא פטור מלשלם (והוא כרב הונא א"ר דאמר בב"ק (ד' ק"ו) מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו הבעלים שבועה שוב אין משלם ממון):

עוד שם ר' חגי בעי קומי ר' אמי ולמה לי כר' מאיר כו' וכבר ביארתי במ"א שיש ט"ס בכאן וצ"ל תחילה אמר ר' אמי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו אתה שומע הן ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם ואח"כ צ"ל ר' חגי בעי קומי ר' אסא ולמה לי כר"מ אפי' כרבנן (ובכאן צ"ל דאמר ר' חנינא הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הן מה פליגי בלשון בני אדם (פי' דלא פליגי אלא בלשון בני אדם אם ממשמע לאו אתה שומע הן וע"ז אומר תני ר' חייא מתנה שומר חנם ושומר שכר להיו' כשואל וא"כ כיון שיכול להיות ע"י התנאי הוי כלשון בני אדם והנה כבר כתב הפ"מ שמהג מ' דקידושין (ד' ס"ב) דפריך התם מקראי כו' עיין שם אך שכתבו התוספות בקידושין (ד' ס"ב) ד"ה בשלמא כו' תימא מה ענין זה למחלוקת אפי' לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא י"ד) ורחץ וטהר וי"ל דהתם מילתא דפשיטא היא כיון דמצוה היא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא כו' וע"כ אומר בירושלמי דבלשון תורה כ"ע מודו דמכלל לאו אתה שומע הן וע"ז מביא הא דאמר ר' חייא מתנה אדם כו' וא"כ הוי כמו בלשון תנאי ובלשון תנאי פליגי בזה אם אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. ועיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דעירובין).