נועם ירושלמי על שבועות ו:ו:ב

שם (ה"ו) מתניתין אלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות כו' ובגמ' עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן שבועה ר' אלעזר אומר אינו מביא (ופי' הפ"מ מביא קרבן על השבועה משום שבועת ביטוי) אמר ר' אבין בר חייא כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות ושבועה העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד אלא כשעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה:

וכתב הפ"מ ברייתא זו חפשתי אחרי' ולא מצאתי' בשום מקום ולפי הענין אמתניתין דפ' כל הנשבעין מתניי' ואחשוד על השבועה קאי דתנינן שם ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד א' שבועת העדות וא' שבועת הפקדון כו' ויליף לה דכל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שפסולין לשבועה הן אם נשבעו הן חייבין משום שבועת ביטוי כו' והדר יליף פיקדון מעדות מק"ו דמה עדות דלא כפר בממון הוא אלא שכפר בדבר המביא לידי ממון מיחייב משום שבועת ביטוי היכא דלא מחייב משום שבועת העדות כגון פסול וחשוד על השבועה וכיוצא בזה פקדון דכפר בממון לא כש"כ הוא דאמרינן דכל היכא דלא מחי ב משום שבועת הפקדון דמחייבינן משום שבועת ביטוי ועלה שייכא האי לא אם אמרת ופירושו דחוק למאוד:

וע"כ נראה לי שהפי' הוא עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה דהיינו קרבן אשם שבא על שבועת הפקדון. והוא שסובר דאף שאין הדיינין מחייבין שבועה על הקרקעות אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן דהא בשבועת הפקדון מתחייב אשם אפי' שלא ע"י ב"ד וכמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) א"ל ר"נ הכא במאי עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד וכן כתבו התוס' בב"ק (דף ק"ג) בתוס' ד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוט' ונשבע כו' כגון שנשבע מעצמו דאין ב"ד משביעין אלא בטענת שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואפי' בשבועת עצמו מחוייב חומש כדמוכח בשילהי פרקין ובמס' שבועות (ד' לו) תנן נמי שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו כו' וע"כ סובר ר' יוחנן דאם עבר ונשבע על הקרקעות מביא קרבן על השבועה כמו בכופר בכל דאין ב"ד מחייבין אותו (קידם שנתקנה שבוע' היסת) ואעפ"כ מביא קרבן על השבועה והכי נמי בקרקעות ור"א אומר דאינו מביא קרבן על השבועה דכיון דאין נשבעין על הקרקעות כלל על כן אין בזה שבועת הפקדון:

וע"ז אומר כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) כן משיב ר"א לר' יוחנן לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפיקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות ונראה לי דזה קאי על הא דאיתא לעיל (פ' שבועות הפקדון נפש נפש מה כאן מפי עצמו כו' מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים וא"כ מושבע מפי אחרים יליף בג"ש משבועות העדות וע"כ בעי הברייתא לילף בק"ו והוא מה שבועת העדות שלא עשה בהם הנשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים חייב במושבע מפי אחרים פקדון שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקין פסולין ככשרים לא כש"כ שיהי' חייב במושבע מפי אחרים וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' לא) בד"ה מההיא כו' דההיא איכא למימר דטעמא דר"מ משום דיליף פיקדון ק"ו מעדות שלא עשה בו נשים כאנשים וחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים פקדון לא כש"כ:

וע"ז תני בברייתא לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות וכמו שביארתי לעיל (פ"ה) דשיטת הירושלמי שחייב בשבועת העדות בעבדים ובשטרות ובקרקעות וא"כ כיון דליכא למילף בק"ו ע"כ צריך לג"ש דנפש נפש (והיינו תחטא תחטא כמו שכתבתי לעיל):

וע"ז אומר ושבועות העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד (פי' דקאמר דכיון דרוצה ללמוד שבועת הפקדון במושבע מפי אחרים משבועת העדות א"כ ודאי מיירי בב"ד וא"כ הא דאמר שבועת הפקדון נוהגת בנשים כאנשים בפסולין בכשרים בקרובים כרחוקים א"כ ודאי מיירי באם עבר ונשבע דאי לכתחילה אין ב"ד מוסרין שבועה לחשוד וא"כ ודאי מיירי בעבר ונשבע:

וע"ז אומר ותימר מביא קרבן על השבועה (פי' שאפי' בחשוד על השבועה אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה) וכן כתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ח) בתוס' ד"ה ותרי כפילי מחמת שנעשה פסול בשבועה שני' משעה שנמצא שקרן בראשונה אין לפוטרו משום דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל כדמוכח בשבועות (ד' מה) דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומשמע התם דמדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא שבועתו שבועה מחייב כפל):

וע"ז אומר ותימר מביא קרבן על השבועה ובפסול דהיינו דחשוד על השבועה א"כ ודאי מיירי בעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) וכא עבר ונשבע אינו מביא קרבן על השבועה (פי' כיון דהא דאמר דמביא קרבן על השבועה בפסול וזה ודאי מיירי בעבר ונשבע וא"כ הא דקאמר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרו' ובקרקעות תאמר בשבועת הפיקדון שאינ' נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות נמי מיירי בכה"ג בעבר ונשבע ואפ"ה תנן שאינו מביא קרבן על השבועה אלמא דאפי' עבר ונשבע נמי אינו מביא קרבן על השבועה בקרקעות) וע"ז אמר ר' חייא בר אבין כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר (וכמו שהגהתי בתחילה שצ"ל כן משיב ר' אלעזר לר' יוחנן):

וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הדא חמור או שור או שה מה אלו מיוחדין שיש בהן שבר שבוי' ומתה יצא קרקעות שאין בהם שבר שבוי' ומתה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים מה אלו מיוחדים שיש להם קנס יצא עבדים שאין להם קנס ופירש הפ"מ מה אלו מיוחדין שיש בהם קנס כגון בהמה שהזיקה את האדם דחייבים בעלים לשלם משום קנסא לאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלי' ש7 משלמים כלום:

והנה הפ"מ שגה בזה שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל מה אלו מיוחדים שאין להם קנס יצאו עבדים שיש להם קנס (פי' של עבד) ומה שפי' הפ"מ הוא דחוק מאוד וע"ז אומר אוציא עבדים ולא שטרות שיש להם קנם (וגם בזה נראה לי דיש ט"ס וצ"ל ולא אוציא השטרות שאין להם קנס) מה אלו מיוחדין שיש להן אונאה יצאו שטרות שאין להם אונאה כו':

וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הדא (פי' שבקרקעות אפילו עבר ונשבע נמי אין מביא קרבן שבועה והראי' דהא ממעט עבדים ושטרות וקרקעות ושטרות ודאי ממעט אפי' דעבר ונשבע דהא אינו פוטר עצמו בשבועתו וכמו דאמר אח"ז המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו ר' חנינא ור' מנא חד אמר חייב וחד אמר פטור מאן דאמר חייב משום קנס ומאן דאמר פטור כסותם פי עידי חבירו (פי' וא"כ ודאי דאינו מחייב על זה דהא אינו פוטר עצמו מכלום שאפי' אם הי' מודה הי' פטור משום דהוי כסותם פי חבירו ואפילו מאן דמחייב אינו רק משום קנס שהוא דרבנן וע"כ אפי' עבר ונשבע פטור וה"נ בקרקע אם עבר ונשבע נמי פטור). וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מהדא שמזה מוכח דאפי' בעבר ונשבע נמי פטור כמו דאמר ר' אליעזר (והפ"מ נדחק בזה בכל הסוגי' והעיקר הוא כמו שביארתי) ודו"ק: