נועם ירושלמי על שבועות א:ד:ג

עוד שם שעיר שלא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ק יקרב להבא שמתחילה לא הוקדשו קרבנות ציבור אלא ליקרב על מזבח החיצון ולא כבר כיפר יום הכפירים א"ר מנא כיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת:

[והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"א דנדרים) ביארתי דלא כהפ"מ שנדחק בזה מאוד במאי דפריך ולא כבר כיפר יוה"כ וכתבתי שם שהוא ט"ס וצ"ל ולא כבר כיפר (פי' דפריך על ר' מאיר דאמר שכולן באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וע"כ אם לא קרב ברגל יקרב בר"ח לא קרב בר"ח יקרב להבא כו') וע"ז פריך ולא כבר כיפר דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' כיון שאבדו כיפרו באחר ואע"ג שסובר דחטאת ציבור לא מתה מ"מ הדין הוא שירעה וא"כ איך קרב אח"כ דהא הוי חטאת שכיפרו בעלי' וע"ז משני אמר ר' מנא מכיון דכתיב חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות כמו שכולן מכפרין כפרה אחת וא"ר בון מכיון שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כמו שכולם מכפרין כפרה אחת וא"כ הוי כאלו הוא כפרה אחת ע"כ יקרב ולא ירעה וכמו שביארתי שאם מביאו על חטא אחר ע"כ אפי' חטאת ציבור נמי ירעה אבל כיון שמכפר על חטא זה גופא ע"כ יקרב וע"ש שביארתי בארוכה]:

וכעת נראה לי לבאר דהא דפריך בירושלמי ולא כבר כיפר הוא כמו שהקשו התוס' בשבועות (ד' י') בד"ה מהו שיקרבו זה בזה של ר"ח זה בר"ח אחר או של רגל זה ברגל אחר ניחא לכולהו שיקרבו ותימא דבעי' היא בפ"ק דזבחים (ד' ו') אי מכפר עולה אעשה דלאחר הפרשה והשתא אי לא מכפר האיך יקרב הא לא הופרש על טומאה שאירע בין זה לזה וי"ל דהכא כיון דנאבד נעקר הפרשתן ואחר שהופרש במקומה כיפר על עבירות שהי' לזה לכפר וכשיבוא ר"ח תחול עלי' הפרשה לעבירות שעברו קודם לכן והא דמייתי התם מכבשי עצרת ולא אמרינן כשנשחט הראשון איגלאי מילתא שלא תחול על השני הפרשה עד שעת שחיטה לא דמי כלל לשעיר שנאבד דכבשי עצרת על דעת כן הופרשו שישחטו זה אח"ז:

וע"ז מקשה בירושלמי ולא כבר כיפר (פי' דעל מה שהופרש כבר כיפר וא"כ באה על החטא שאחר הפרשה וא"כ איך מכפר) ועיין בירושלמי (ספ"ד דנזיר) מאי טעמא דר' יוסי קרבנו לה' על נזרו שמקדים נזרו לקרבנו ולא קרבנו לנזרו ועיין בתוס' נזיר (ד' ל') דגרסי במתניתין האיך מגלח על נזירות אביו כיצד מי שהי' הוא ואביו נזירין כו' ר' יוסי אומר הרי אלו יפלו לנדבה כו' ולפי גירסת הירושלמי סובר ר' יוסי דאם הוא ואביו נזירים זה מגלח על נזירות אביו משום דנזרו קודם לקרבנו אבל אם יאמר הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא א"כ קרבנו קודם לנזרו ועיין לקמן (פ"ב דשבועות ה"ב) הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד הדא הוא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו. וא"כ יליף מזה לענין קרבן שבא על חטא נמי שלא יהי' ההפרשה קודם להחטא ומה שכתב הפ"מ לקמן ובעיקרא דהאי דינא אינו מבואר בהדי' בש"ס דילן כי אם בתוספתא דתמורה הוא תמוה ושגה בזה דהא בזבחי' (ד' ו') איבעי' להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרה או לא מכפרה מי אמרי' מידי דהוי אחטאת מה חטאת קודם הפרשה אין לאחר הפרשה לא וא"כ מבואר דחטאת אינו מכפר אלא אחר הפרשה:

וע"ז פריך בירו' ולא כבר כיפר והא שאמר יוה"כ הוא ט"ס (ומחמת דלקמן פרי' ולא כבר כיפר יוה"כ נפל ט"ס הכא ג"כ) ופריך ולח כבר כיפר (פי' שעל מה שהופרש כבר כיפר ועל מה שהביאו אח"כ ברגל אחר הוא לאחר הפרשה) וע"ז משני א"ר מנא מכיון דכתי' חג המצות וחג השבועות וחל הסוכות כמי שכולן מכפרין כפרה אחת פי' וע"כ מועיל מה שהופרש קידם הרגל הראשון שיהא כאלו הופרש אחר החטא וע"כ מהני אפילו לרגל אחר גם כן] אמר ר' בון מכיון שכולן מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו כמי שכולן מכפרין כפרה אחת ולא הוי הפרשה שקודם החטא ולקמן מסיק דלדברי חכמים משנין והוא משום דקרבנות ציבור לב ב"ד מתנה עליהן וע"ז אמר ר' יוסי שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בקביעה. א"ר יהודה ותני כן לשם אותו הזבח שהוא קרב לשמו הוא קדוש משעה ראשונה וע"כ לא הוי הפרשה שקודם החטא והוא כהתירוץ שכתבו התוס' ודו"ק: