נועם ירושלמי על שביעית ח:א:ד

תני המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצים לא הכל ממנו וצ"ל לא כל הימנו דמאחר שהמוכר חישב לאוכלם לא כל הימנו של הלוקח לחשוב לעצים דמאחר דנחתא לי' קדושת שביעית ביד המוכר ע"כ לא כל הימנו של הלוקח לחשוב לעצים המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם לעצים לא הכל ממנו (צ"ל לא כל הימנו) ולכאורה הך סיפא זו ואצ"ל זו היא דמה ברישא שהמוכר מוכר לאוכלים והלוקח חישב עליהם מיד לעצים אמרינן דלא כל הימנו א"כ בסיפא דחישב עליהן הלוקח מתחילה לאוכלים ואח"כ חישב עליהם לעצים בודאי דלא כל הימנו וא"כ לכאורה היה צריך לגרוס הך סיפא תחילה והוי בדרך לא זו אף זו או איפשר לומר דהך רישא מיתפרשא לענין הדמים שלא יהיה דמי שביעית וע"ז אומר שהמוכר מוכר לאוכלים והלוקח לוקח לעצים פי' שכונתו שלא יהיה הדמים דמי שביעית (ואפשר שהמוכר ע"ה ואין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה) וע"ז אמר לא כל הימנו דכיון שהמוכר חישב לאוכלין א"כ הדמים שנוטל המוכר בודאי יש עליהם קדושת שביעית ואח"כ אומר המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם העצים לא הכל ממנו (פי' לא כל הימנו אפילו לענין הסיאה והאזוב והקורניס גופא דצריך לנהוג בהם קדושת שביעית כיון דחישב עליהם תחילה לאוכלין כמו שחישב המוכר ע"כ אע"ג שחישב עליהם אח"כ לעצים לא כל הימנו וצריך לנהוג בהם קדושת שביעית אבל ברישא מיירי לענין הדמים דבתר המוכר אזלינן אבל לענין המקח איפשר דבתר לוקח אזלינן אבל בסיפא דחישב הלוקח תחילה לאוכלין ואח"כ חישב עליהם לעצים ע"כ לא כל הימנו אף לענין גוף המקח ג"כ:

אח"כ אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהם לעצים מה אנן קיימים אם כשנתן לו מעות ואח"כ משך דמי עצים נתן לו אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתן לו אלא כי אנן קיימים כשנתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל על דעתי' דר' יוחנן דאמר אין המעות קונות ד"ת (ט"ס וצ"ל המעות קונות ד"ת) דמי עצים נתן לו על דעתי' דרשב"ל דו אומר המעות קונות ד"ת (ט"ס וצ"ל אין המעות קונות ד"ת) דמי אוכלים נתנם לו:

והנה בספרי שפת הנחל הבאתי מה שכתבתי בספרי נ"י (ד' ח') דלכאורה צריך להבין דמה נ"מ אם המעות קונות ד"ת או שהמשיכה קונה וביארתי שם עפ"י מה שכתב המקנה בקידושין (פי' כיון דודאי אף לר"י משיכה קונה במציאה ומתנה וכן קנין הכסף לר"י הכסף עצמו מקנה במשיכה וכן בחליפין כיון שמשך זה קנה חבירו ועיקר הפלוגתא דר"י ר"ל במוכר מטלטלין באיזה הדבר היה הקנין של משיכה ואם במשיכת המוכר למעות או במשיכת הלוקח להחפץ או נימא דאלים כח הלוקח טפי וצריך הלוקח לעשות משיכה בהחפץ כו' וביארתי שם הירושלמי בזה דלמ"ד המעות קונות אלים כח המוכר ולמ"ד משיכה קונה אלים כח הלוקח וע"כ אומר הירושלמי דהמוכר מוכר לעצים (פי' שלא יהיה בהדמים קדושת שביעית) והלוקח חישב לאוכלים תלוי בהא דאם מעות קונות אלים כח המוכר וע"כ דמי עצים נתנם לו שהוא חישב לעצים ואי אין מעות קונות ד"ת א"כ כח הלוקח אלים טפי והוא חישב לאוכלים (וא"כ לפי"ז יהיה צריך להפוך הגירסא נתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל על דעתי' דר' יוחנן דו אמר המעות קונות ד"ת דמי עצים נתנם לו על דעתי' דר"ל דו אמר אין המעות קונות ד"ת דמי אוכלים נתנם לו [והוא דוחק ולקמן יתבאר הירושלמי בפשיטות יותר]:

[וכתבתי שם שעדיין צריך לבאר דא"כ אמאי משני דווקא כשנתן לו מעות ואח"כ משך. ואמאי לא משני בשמשך ואח"כ נתן מעות כיון דעיקר הפלוגתא הוא איזה כח עדיף אם כח המוכר או כח הלוקח דאי אמרינן דמעות קונות כח המוכר עדיף טפי ואי אמרינן דמשיכה קונה כח הלוקח עדיף טפי ע"כ ביארתי עפ"י מאי דאמרינן בע"ג (דף ס"ב) גבי הא דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית אתי א"ל לר' יוחנן א"ל יאות הם עבדין וכנגדן באתנן מותר ועיי"ש בתוס' ד"ה יאות כו' ומכאן דקדק ה"ר אלחנן כו' ועוד הוסיף רבינו יצחק שאפי' לא מכרה העו"ג אלא כיון שמשכה אצלו קודם שיתן הדמים דקיי"ל משיכת העו"ג קונה והוי כמו בא עלי' ואח"כ נתן לה אתננה מותר כו'. וע"כ אם משך ואח"כ נתן לו מעות לא היו הדמים נתפשין בקדושת שביעית כיון שקנה אותם תחילה במשיכה:

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דשביעית) ר' יוחנן שתי חמרא ויהיב פריטי עד כדון ר' יוחנן דהוא מתייהמון הא שאר כל אדם דלא מתייהמון לא ר' יעקב בר אחא מחוי לי' כהדא כו' וכתב המפרש מהרא"פ שהיה יין של חול והמעות של שביעית. ודרך השותים יין דיהבו זוזי אחר השתי' וה"ל כמו פורע לחנוני מדמי שביעית אם לא בהקדים לו דינר ור"י עשה כן משום דר' יוחנן שהוא אדם גדול פי' וה"ל לגבי דידי' כאלו יהיב לי' כבר המעות ואין זה כפורע חוב אבל אדם אחר לא ורבנן הללו זה מראה לו תחילה וזה אמר לו ליתן תחילה שיהא כאלו כבר קבלו הדמים כו' וכל זה דוחק:

ע"כ נראה לי דהאיסור הוא משום דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וכמו דאמרינן בסוכה (ד' ל"ט) וליתב לי' בהדי' לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וע"כ אמר ר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב לי' פריטי וא"כ כיון שכבר שתה החמרא ע"כ לא היה דמי שביעית והוא כמו דאמרינן בע"ג (ד' ס"ג) דבי ר' ינאי יזפי פירות שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית כו' וע"כ כיון דהוי שתי תחילה ע"כ אין הדמים נתפשים בשביעית ור' יוחנן אזיל לטעמי' כמו דאמר התם יאות הן עבדי' וכנגדן באתנן מותר וע"ז אומר עד כדון ר' יוחנן דהוא מתייהמון הא שאר כל אדם שאינם נאמנים וא"כ יהיו מוכרחין לשלם תחילה וא"כ יהיה דמי שביעית וע"ז אומר ר' יעקב אחוי לי' כהדא ונסב לי' כהדא פי' היה מראה המעות והי' לוקח תחילה הפירות וע"כ כיון שמשך תחילה ל היו המעות נתפשין בקדושת שביעית וכמו שכתב ר"י בתוס' שם (דאפילו לא מכרה כו' אלא כיון שמשך אצלו קודם שיתן דמים ע"כ לא היו הדמים חלופי כו' וכן אמרינן שם ר' חזקי' הוה אמר הב לי מן קומוי כו' כמאן דלא יהיב לו מדמי שביעית פי' שתחילה היה נוטל הפירות ואח"כ היה נותן לו הדמים וע"כ לא היו הדמים דמי שביעית והמפרש מהרא"פ שגה בזה אך כעת נראה שהוא דוחק בפי' הירושלמי ועוד דהא אמרינן שם אם בשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתן לו אלמא אעפ"י שמשך תחילה אמרינן דדמי אוכלים נתנם לו:

ע"כ נראה לי שכך הוא הפי' המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים וחישב עליהם לעצים (פי' איך הוא הדין) וע"ז אומר מה אנן קיימים אם כשנתן לו מעות ואח"כ משך דמי עצים נתנם לו פי' שזה ודאי אם הלוקח חישב לאוכלים ע"כ הדמים נתפשין בקדושת שביעית ואעפ"י שאח"כ חזר וחישב עליו לעצים אעפ"כ אין מחשבה מוציאה מידי מחשבה ראשונה דכבר חלה עליו קדושת שביעית [ועיין בקדושין(דף נ"ט) איתיבי' ר"ל כו' ודוק] ובירושלמי (פ"ק דערלה) נטעו סייג וחישב עלי' למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו ואם המוכר לעצים והלוקח לאוכלים ואח"כ קודם גמר מקח חישב עלי' לעצים וא"כ בודאי הוא לעצים ולא חל קדושת שביעית ואע"ג שחישב תחלה לאוכלים אך בשעה שחישב לא הי' עדיין שלו וא"כ איך תחול עליו המחשבה של אוכלים להיות קדוש בקדושת שביעית כיון שלא הי' עדיין של הלוקח ובשעה שהי' שלו אז כבר חישב עליו לעצים וע"ז אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלים חישב עליהם פי' איך הוא הדין) וע"ז אומר מה אנן קיימין אם כשנתן מעות ואח"כ משך דמי עצים נתנם לו (פי' אם חישב הלוקח לאוכלים בשעת נתינת המעות ואח"כ קודם המשיכה חישב עליהם לעצים כמו שחישב המוכר א"כ כיון שחזר וחישב לעצים קודם שמשך וא"כ דמי עצים נתנם לו דהא עיקר הקנין הוא המשיכה ולא המעות ואם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו כיון דבשעת משיכה שהוא הקנין חישב לאוכלים וא"כ אינו יכול לחזור בו אח"כ ולחשוב לעצים וא"כ בודאי דמי אוכלים נתנם לו):

וע"ז קאמר אלא כי אנן קיימין כשנתן לו מעות ואח"כ משך תפלוגתא דר"י ור"ל כו' (פי' דלעולם מיירי כשנתן לו תחלה מעות ובשעת נתינת מעות חישב לאוכלים ואח"כ קודם המשיכה חישב לעצים ויהי' תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל) על דעתי' דר' יוחנן דו אמר דמעות קונות ד"ת דמי אוכלים נתנם לו (פי' אעפ"י שחכמים תקנו משיכה אעפ"כ כיון דמדאורייתא מעות קונות ע"כ אהני מחשבתו שחישב לאוכלים כיון דמדאורייתא מעות קונות והוי דידי') [וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ט מה' תרומות ה"י) שכתב יראה שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אעפ"י שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כו' ואם מכר ישראל לכהן אעפ"י שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך א"כ מבואר דכיון דמדאורייתא מעות קונות ע"כ אסור להאכילה תרומה וה"נ כיון שחישב הלוקח תחילה לאוכלים והוא כבר נתן המעות ע"כ דמי אוכלים נתנם לו לר' יוחנן דאמר דמדאורייתא מעות קונות ומזה הירושלמי יש סיוע להרמב"ם ז"ל] על דעתי' דר"ש בן לקיש דו אמר אין המעות קונות ד"ת דמי עצים נתנם לו (פי' לר"ל שסובר דאין המעות קונות מדאורייתא וע"כ כיון שחזר הלוקח וחישב לעצים דמי עצים נתנם לו דרא בשעה שחישב עליו לאוכלים לא הי' שלו כלל דהא ר"ל סובר דאין המעות קונות מדאורייתא וע"כ לר"ל אמרינן דדמי עצים נתנם לו ודוק) (ועיין בש"ע יו"ד (סי' של"א) הלוקח פירות תלושין לאוכלין יקבעו למעשר כו' ומאימתי יקבעו משיתן דמים אעפ"י שלא משך וכתב הש"ך שהרי דמים קונים מן התורה ועיין בירושלמי (פ"ג דמעשרות) דמים מהו שיטבלו כמקח או מאחר שהבעלים מוציאין אותה לא נטבלה ודוק. אן שעדיין צריך לבאר הא דאמרינן אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו הא לפי מה שהבאתי מהירושלמי (פ"ח דשביעית) דר' יוחנן שתי חמרא ויהיב פריטי א"כ מוכח מזה דאם משך תחילה אין הדמים נתפשים בקדושת שביעית וא"כ איך קאמר אם כשמשך ואח"כ נתן לו מעות דמי אוכלים נתנם לו. ע"כ נראה לי דהא דאמרינן דר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב פריטי היינו דווקא משום שכבר שתה וכמו שהאריך בזה הרא"ש אם דווקא בשמינית משום שלא הי' פירות שביעית בעולם והביא שם מה שדקדק הרמב"ם מדלא מוקי הך דצאו ואכלו ואני פורע חושש משום שביעית שפרעו קודם אכילה אלמא דמותר בכל הענינים ואין זה כל כך ראיה דצאו ואכלו ואני פורע משמע לאחר אכילה כשיעשה חשבון וכן ר' יוחנן הוי שתי חמרא ויהיב פריטי משום דליתא בעין אבל אם משך תחילה הוי המעות חלופי שביעית והא דקאמר התם עד כדון ר' יוחנן דהוא מתיהמון פי' שהוא נאמן ע"כ לא הי' פורע עד לאחר אכילה הא שאר כל אדם דלא מתייהמון לא (פי' אינו יכול לעשות כן שאינו נאמן שיפרע לאחר השתי') ע"ז אומר ר' יעקב בר אחא בשם רבינא מחוי לי' כהדא ונסב לי' כהדא איפשר לומר דלא כמו שביארתי שהי' אחר משיכה דהא כבר הבאתי ראי' מהירושלמי דאפי' אחר משיכה נתפשין בקדושת שביעית ע"כ הי' נוטל במתנה והי' נותן הדמים במתנה וכמו דאמרינן בסוכה (דף ל"ט) הלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה וע"כ הי' מחוי לי' כהדא ונסב ליה כהדא כו' שהי' מחוי המעות ונסב לי' כהדא פי' שהי' לוקח יין ומראה לו המעות אבל לא הי' לוקח דרך מכירה:

ואיפשר שע"כ מביא הירושלמי שזה שייך לפלוגתא דהתם דפליגי ר"י ור"א דלר"י שביעית מתחללת בין דרך חילול בין דרך מכירה ור"א אומר דאין שביעית מתחללת אלא דרך מכירה וע"כ מביא דר"י הוה שתי חמרא ויהיב פריטי בכדי שלא יהי' נתפשים הדמים בקדושת שביעית מחמת שאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה וכן ר' יעקב ב"ר אחא מחוי לה כהדא ונסב כהדא אבל לר"א הי' יכולים ליתן המעות שלא בדרך מכירה אלא דרך חליפין ודרך חליפין אין נתפשים המעות אך ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דשביעית מתחללת בין דרך מקח בין דרך חליפין:

[עוד שם בירושלמי המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים הי' זה מעמיד וזה מעמיד ריבה כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי המוכר וכא כן. ופירש המפרש שהוא בדרך תמיה דמה שייך כאן תובע ונתבע להעמיד על החזקה כיון שאינם מחולקים כו' ע"ש. וטעה בזה והוא תוספתא הביאה הרי"ף והרא"ש פ"ק דקדושין זה אומר במנה וזה אומר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תובע זא"ז אם הלוקח תובע את המוכר יעשו כדברי המוכר ואם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח (פי' מי שבא אצל חבירו לגמור המקח מסתמא נתפייס לצד השני) וע"ז אומר המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלים כו' הי' זה מעמיד וזה מעמיד ריבה כהדא (נ"ל שצ"ל ייבא כהדא) פי' דאתי כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי' המוכר וה"נ הדין כן דמי שבא אצל חבירו לגמור המקח נתפייס לחבירו ודוק]: