נועם ירושלמי על שבת ח:א:טו

שם ושאר כל המשקין ברביעית וכל השופכין ברביעית ר' בא בשם רב חסדא בדפנה מבית לבית היא מתניתא (ופי' הק"ע והיינו מצניע כו' ופירושו דחוק [ע"כ נראה לי לבאר דהא דאמרינן בשבת (דף ע"ח) אמר מר מודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין לר"ה ששיעורן ברביעית שופכין למאי חזי א"ר ירמי' לגבל בהן את הטיט והתני טיט כדי לעשות בהן פי כור לא קשיא הא דמיגבל הא דלא מיגבל לפי שאין אדם טורח לגבל טיט לעשות פי כור וכתבו התוס' שופכין למאי חזו דווקא אברייתא קא בעי וכן משמע לקמן (דף ע"ט) דקאמר והא טיט דמקמי דליגבלי' תנא מודים חכמים לר' שמעון במוציא שופכין כו' והוינן בה שופכין למאי חזי משמע דבמתניתין אתי שפיר ונראה לר"י דהיינו טעמא משום דמתניתין איכא למימר דחזי לכמה דברים לרחוץ בהן כוסות וקערות דלא מאיסי כולי האי אלא שאין ראוין לשתי' אבל הכא דומי' דדם קתני דמא יסי טובא ולכך בעי למאי חזי:

וא"כ איפשר לומר דהירושלמי קאמר דכל השופכין ברביעית היינו בדפנה מבית לבית היא מתניתא אבל שופכין הנשפכין לר"ה דמאיסי טובא שיעורן כדי לגבל בהן את הטיט או כדי לעשות בהן פי כור אע"ג דזה השיעור הוא בציר מרביעית אעפ"כ שופכין שנשפכין מבית לבית כיון שאין עומדין לגבל בהן את הטיט שיעורן ברביעית וכה"ג כתבו התוס' בשבת (ד' ע"ז) לענין יין דלגיבול טיט נמי לא חזי כמו קלף דלא הוי כשיעור קשר מוכסין אעפ"י שחשוב יותר מנייר משו' דלא מצנעי לי' להכי ודו"ק: