נועם ירושלמי על שבת ז:ב:כ

(שם) ר' חייה בשם ר' יוחנן המבשל נבילה ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט. ר"ש ב"ל אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד התיב ר' בא בר ממל על דר' יוחנן מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט (פי' לר' יוחנן דאמר דאינו לוקה על נבילה הואיל שהותר מכלל בישול ביו"ט ע"כ אף על נבילה נמי אינו לוקה א"כ לא ילקה על החרישה ביו"ט הואיל והותר לצורך כיסוי ביו"ט) (והוא כמו דאמרינן בפסחים (ד' מ"ז) שלח לי' רב חסדא לרבה כו' מי אמרינן הואיל והא תנן יש חורש תלם א' וחייב עלי' משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ביו"ט כהן ונזיר אבות הטומאה ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור) ר' יוסי בשם ר' אילא לא הותרה חרישה כדרכה:

והנה הק"ע פירש לא הותרה חרישה כדרכה לא התירו לו רק על ידי שינוי ואינו אלא שבות בעלמא משא"כ בישול כדרכו מותר הלכך אמרינן מתוך וכן כתב הפ"מ דחפירה בדקר שלא כדרכה הוא ובספרי שפת הנחל ביארתי דשלא כדרכה הפי' שהוא רק מצד דעשה דוחה ל"ת אבל לא שהותרה והא דאמר ר' יוחנן שאינו לוקה על נבילה שבישלה ביו"ט והוא שהותר מכלל בישול א"כ הוי בתורת היתר וכן ביארתי בזה בפ"ק דביצה אבל לכל הפירושים לא יתיישב הא דאמר לקמן מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון כו' עד סוף הענין

ע"כ נראה לי לפרש לא הותרה חרישה כדרכה (פי' שאומר דהאי חרישה לצורך כיסוי לא הוי חרישה ואפי' לר' יהודה שסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אעפ"כ זה לא הוי חורש כלל שעיקר חורש הוא ליפות את הקרקע בכדי שתהא ראוי' לזריעה. אבל זה שכונתו לצורך כיסוי לא הוי חורש כלל אעפ"י שר' יהודה סובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב וא"כ נעשית מלאכה דחרישה ממילא מ"מ לא הוי חורש כלל והוא כמו שכתבו התוס' בשבת (ד' ע"ג) אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע וכתבו התוס' בד"ה וצריך לעצים נראה דאפי' לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מידי דהוי אקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב וכדאמר ר' יוחנן לקמן בשבת (ד' קמ"ה) א' כבשים וא' שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאצ"ל אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך:

וע"ז משני ר' יוסי בשם ר' אילא לא הותרה חרישה כדרכה והא דחורש לעשות דם ציפור לא הוי בכלל חורש אפי' לר' יהודה שסובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב אפ"ה זה לא הוי בכלל חורש (וכמו שכתבו התוס' לענין זומר וצריך לעצים דאפי' לר' יהודה בעינן צריך לעצים). וכן בחורש נמי לא מיקרי חורש בענין זה וע"כ אמרינן דיש חורש תלם א' כו' ביו"ט ולוקה ולא אמרינן כיון דהותרה חרישה לצורך כיסוי וע"כ אינו לוקה דלא הותרה חרישה כדרכה ולצורך כיסוי לא הוי חורש כלל:

וע"ז אומר ר' שמי אמר קומי ר' יסה ר' אחא בשם ר' אילא דר' שמעון היא דר' שמעון אמר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר (פי' דר' אחא חולק על ר' יוסי דאמר בשם ר' אילא לא הותרה חרישה כדרכה. וא"כ אפי' לר' יהודה נמי לא תקשי חורש וא"כ לא הותרה חרישה). וע"ז אומר ר' אחא דר' שמעון היא פי' דלר' יהודה דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב הוי חורש אך הוא סובר דאינו מותר לחפור בדקר ולכסות דם ציפור ביו"ט. והא דתנן שיחפור בדקר ויכסה הוא ר"ש. וא"כ לא קשה מהא דתנן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין ואמאי לוקה על יו"ט ואמאי לא אמרינן דכיון דהותרה לצורך כיסוי ע"כ אינו לוקה. דזה אינו דהא דהותרה לצורך כיסוי הוא רק לר"ש דאינו חייב משום חורש דהוי מלאכה שאצ"ל וא"כ לא הותרה חרישה ולר' יהודה דסובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב לדידיה לא הותר לחפור בדקר ויכסה:

וע"ז אומר קם ר' יוסי עם ר' אחא (כצ"ל וכן הוא בפ"ק דביצה) א"ל את אמרת דא מילתא (פי' דלר' יהודה לא הותר לחפור בדקר דהא הוא סובר דמלאכה שאצ"ל חייב) ולא כן אמר ר' יוחנן דברי ר' מאיר עשרים וארבע דברים מקולי ב"ש ומחומרי בית הלל וזה חד מהם (פי' הא פלוגתא דכיסוי) נימר כ"ג (פי' דהא לר' יהודה שסובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב סובר דלא אמרינן שיחפור בדקר ויכסה אלא ר"מ ור"ש שניהם אמרו דבר אחד (פי' וא"כ צריך לומר דר"מ שאומר בעשרים וארבעה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וזה חד מהם סובר נמי כר"ש דאמר דמלאכה שאצ"ל פטור ע"ז אומר ולא כן (כצ"ל) סברין מימר ר' יוסי ור' שמעון שניהן אמרו דבר אחד (פי' דאמרינן בפ"ב דשבת (ה"ה) אמר ר' יוחנן ר' יוסי ור"ש אמרו דבר א' כמה דר' יוסי אומר עד שיהא לו צורך בגופו של פתילה כן ר"ש אומר עד שיהא לו לצורך בגופו של דבר) נימר ר' מאיר ור' יוסי ור' שמעון שלשתן אמרו דבר א':

וע"ז אומר אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון פשיטין לרבנן (פי' דאם אינו מתכוין לחרישה אם הוי חורש לר' יהודה שסובר דמלאכה שאין צריך לגופה חייב והוא חופר לצורך כיסוי אם חייב משום חורש או לא):.

וע"ז אומר קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע (פי' דבודאי אינו מחייב משום מייפה את הקרקע אא"כ מתכוין ליפות את הקרקע והוא משום דסתם קצירה היא לצורך האוכל או העצים ולא ליפות את הקרקע ע"כ בודאי אינו מתכוין משום מייפה את הקרקע אלא א"כ מתכוין ליפות) לא צורכה דלא קצר ליפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע דכיון דסתם קצירה היא לצורך העצים או האוכל ע"כ אפילו אם מתכוין ליפות הקרקע אעפ"כ מתחייב משום קוצר ג"כ או לא. וע"ז קמיבעי' לרבנן וע"ז אומר מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון והוא דלר' יוסי פשיטא לי' דלר' יהודה נמי אינו חייב משום חורש אע"ג שסובר דמלאכה שאצ"ל חייב ור' אחא קאמר דר' שמעון היא אבל לר' יהודה בודאי דחייב משום חורש והוא מילין דצריכין לרבנן דהא בעו לה בכה"ג אם קצר לייפות את הקרקע אם חייב משום קוצר או לא

וע"ז אומר ואפי' תימר דר' שמעון הוא, ברם כרבנן מ"מ הרי חרש מ"מ הרי קצר. (פי' דהא בעי' שלהם הוא אליבא דר"ש דאע"ג דסובר דמלאכה שאצ"ל פטור איפשר כיון דנעשה המלאכה ממילא אע"ג שמתכוין לצורך מלאכה אחרת אעפ"כ חייב) אבל לר' יהודה שסובר דמלאכה שאצ"ל חייב ודאי חייב דהרי חרש מ"מ קצר מכל מקום (פי' דר' אחא משני דהא דמספקא להו הוא בדר' שמעון אבל בדרבנן ודאי חייב וע"כ אמר דר"ש הוא:

וע"ז אומר א"ר מנא מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי (והק"ע גריס לר' שמי) ושגה בזה דהגירסא הוא כמו דאיתא בירושלמי מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי (פי' שסובר דאפי' לר' יהודה מ"מ לא הותרה חרישה כדרכה שאפי' לר' יהודה שסובר דמלאכה שאצ"ל חייב אעפ"כ זה לא מיקרי חורש וא"כ לא הותרה חרישה) וע"ז אומר מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר חייב ור' מנא סובר דר' יוחנן אליבא דר' יהודה אמר והוא משום דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה: וא"כ מוכח דאפי' לר"י נמי אם סחט לגופו ה"ז פטור אע"ג דממילא יוצא המשקה אעפ"כ לא מקרי סחיטה וא"כ מסייע לר' יוסי דאמר דלא הותרה חרישה כדרכה ופי' אם חפר לצורך כיסוי לא אמרינן דהוי חרישה אפי' לר' יהודה וע"כ לא קשה אמתניתין דמכות דיש חורש תלם א' כו' דאמאי לקינימא מתוך שהותרה חרישה לצורך כיסוי הותרה נמי שלא לצורך משום דזה לא מקרי חרישה אפי' לר' יהודה וע"כ א"ר מנא מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו הרי זה מותר אלמא דאפי' לר' יהודה נמי לא אמרינן דהרי סחט מ"מ [וכן הביאו התוס' שהבאתי תחילה בשבת (ד' ע"ג) בד"ה וצריך לעצים נראה דאפי' לר' יהודה דמחייב במלאכה שא"צ לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה כו' וכדאמר ר' יוחנן לקמן בשבת (ד' קמ"ה) א' כבשים וא' שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאצ"ל אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך וכן אומר בירושל' א"ר מנא מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוסי (פי' דאפילו לר' יהודה לא הותרה חרישה כדרכה דמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר חייב אלמא דאפי' לר' יהודה נמי אינו חייב משום סחיטה אם סחט לצורך גופן וכמו שהביאו התוס' ראי' מזה וכמו שביארתי]:

וע"ז אומר ואפי' תימא דר"ש היא דמר (פי' שאמר כר"ש) ברם כרבנן מ"מ הרי סחט מכל מקום הרי הוצא ציר (פי' דר' אחא דאמר דר' שמעון היא אבל לר' יהודה הוי חורש). יתרץ דהא דאמר ר' יוחנן דג שסחטו אם לגופו ה"ז פטור אם להוציא ציר חייב זהו רק אליבא דר"ש ברם כרבנן (פי' לר' יהודה שסובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב הרי סחט מ"מ הרי הוציא ציר מ"מ) [וע' בתוס' פסחים (דף מ"ז) בד"ה כתישה ביו"ט מישרי שרי כו' ומפרש רשב"ם הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור לא משום דחי' קאמר אלא דאז לא צריך לחרישה אלא לעפרה ופטור דהחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור משום דהוי מלאכה שאצ"ל והשתא פריך שפיר כתישה ביו"ט דכתישה הוי כטחינה וצריכה לגופה היא שמתכוין לעשות עפר כו' וקשה לר' יהודה הא דחופר גומא פטור היינו דוקא בבית דמקלקל הוא כו'] ולפי מה שביארתי הירושלמי חלוקים בזה ר' יוסי ור' אחא אם לר' יהודה הוי חרישה כדרכה משום דסובר דמלאכה שאצ"ל חייב או דאפי' לר' יהודה נמי פטור וכמו שבארתי ודו"ק:

והא שכתבו התוס' (שם) דהא דפריך שם ואי אמרת אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור ומפרש הרשב"ם שהוא משום דהוי מלאכה שאצ"ל ומקשה מזה על מתניתין דיש חורש הלם א' וחייבין עליו משום שני לאוין. והירושלמי אומר דלא תקשי מחמת שלא הותרה חרישה כדרכה ולפי מה שביארתי הוא מחמת מלאכה שאצ"ל אפי' לר' יהודה ולמאי דאמר ר' שמי הוא אליבא דר"ש א"כ מוכח דאם הוא פטור מחמת שאצ"ל לא קשה מידי אך הטעם הוא משום דהש"ס דילן מקשה דנימא הואיל ע"כ פי' הרשב"ם דהקושי' הוא דנימא הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור ואי לא צריך לחרישה אלא לעפרה פטור עלי' אבל הירושלמי מקשה דנימא מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כמו דאמר ר' יוחנן גבי המבשל נבילה ביו"ט שאינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט וע"ז הקשה מעתה החורש ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט וע"ז משני דלא דמי דמבשל הותר לצורך אכילה משא"כ הכא שלא הותר החרישה כדרכה וא"כ לא הותרה חרישה אבל הש"ס דילן מקשה דנימא הואיל וע"כ מקשה כיון דמ"מ מותרת חרישה לצורך כיסוי א"כ נימא הואיל ודו"ק:

[והנה ובפ"ק דביצה ה"ג) אומר שם בירושלמי חברי' אמרין שמצות עשה דוחה למצוה בל"ת ואפשר לומר שזהו תירוץ על מה שמקשה תחילה על דר' יוחנן דאמר המבשל נבילה אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט. מעתה החורש אינו לוקה שהותר מכלל חרישה ביו"ט וע"ז אומר חברי' אמרין שמ"ע דוחה לל"ת וא"כ כיון דהוי בדרך דחי' ע"כ לא אמרי' מתוך כיון שלא הותר רק בתורת דחי' אבל הש"ס דילן מקשה דנימא הואיל וחזי לכיסוי דם ציפור אפי' לפי' המפרשים דמטעם דחי' היא דאתי עשה ודחי ל"ת מ"מ לא לילקי דנימא הואיל משא"כ לשיטת הירושלמי דמקשה מחמת מתוך כמו דאמר ר' יוחנן גבי המבשל נבילה שאינו לוקה לר' יוחנן. ע"כ אומר חברי' אמרין שמ"ע דוחה לל"ת וע"כ כיון שהוא רק בדרך דחי' ולא בתורת היתר ע"כ לא אמרינן מתוך ודו"ק ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"ד) ובפ"ק דביצה (ה"ג) מה שביארתי ע"ז ודו"ק: ועיין לקמן (פי"ב ה"ב) ושם יתבאר עוד בזה]: