נועם ירושלמי על שבת ז:ב:טו

(שם) בירושלמי ר' אבהו ר"א בשם ר' הושעי' שני לאוין כרת א' לאוין חולקין כריתות מ"ט על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי יש כאן שני לאוין וכרת א' לאוין חולקין כריתות (וכן הוא בכריתות (ד' ג') אמר ר' אלעזר כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת א' חלק חטאה ביניהן ומאי היא מפטם וסך) מה עביד לה ר' יוחנן (פי' דאמרינן התם ר' אבהו בשם ר' יוחנן כו' כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתה אחותו בכלל הי' ויצאה מן הכלל לחלק על הכלל פי' שיצתה אחותו לחלק ואמאי מיבעי' ליה לחלק כיון שהלאוין חלוקין א"כ ממילא מחולקים לכריתות ג"כ כמו דאמר ר"א במפטם וסך דשני לאוין וכרת א' דחלוקים לחטאת ג"כ) וכן פריך הש"ס דילן בכריתות (דף ג') וכי מאחר דלאוין מחולקים כרת דאחותו דכתב רחמנא למה לי כו'] באנשים הכתוב מדבר ובאת אחותו ללמד על כל הנשים ולית לי' לר"א כן אית לי' לא תקרבו א' האיש וא' האשה ומה עביד לה ר' יוחנן פתר לה ואינו מחוור ופי' הק"ע ר"י נמי מתרץ למאי איצטריך כרת באחותו ואינו מחוור ואין התירוץ ברור לכך לא פי' מהו התירוץ ועוד מן הדא פריך אי ס"ד דלאוין מחלקין ופירושו דחוק גם מה שנדחק לפרש דועוד מן הדא קאי אהא דלקמן הוא ג"כ דוחק:

[ע"כ נראה לי דהאי ועוד מן הדא קאי אהא דקאמר תחילה דמקשה מאי עביד לה ר' יוחנן פי' למאי איצטריך כרת באחותו אם ללמד על כל הנשים הא מלא תקרבו נפקא לן וע"ז אמר מה עביד לה ר' יוחנן פתר ואינו מחוור ועוד מן הדא (פי' כמו דאמרינן בירושלמי (ר"פ בתרא דעירובין) דאמר ר' יוחנן כל מילה דלא מחוורא מסמכין לה מן אתרין סגין ופי' כל מילה דלא מחוורא שאינו מפורש בתורה סמכין לה מן אתרין סגין) (פי' שצריך מקראות הרבה על זה עיי"ש) וע"ז אומר פתר לה ואינו מחוור (פי' כיון שאינו מפורש בתורה) ועוד מן הדא ע"כ צריך ב' מקראות הא דלא תקרבו וכן כרת באחותו ואח"כ הוא ענין בפני עצמו שמואל בר אבא בעי קומי ר' זעירא ואף דבסנהדרין (פ"ג ה"ה) מתחיל שם ועוד מן הדא אך שם חסר בדפוס וקאי אהא שאומר חחילה וכמו שביארתי ודו"ק]:

(שם) שמואל ב"ר אבא בעי קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו לאוין על כל הקדשים בטומאה. א"ל לצורך יצאו למעט קדשי בדק הבית ומעילה שלא יהיו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא כו' עיין שם בק"ע ושגה בפירושו וכמו שהארכתי בזה בספרי נחלת יהושע (ס' ט') וביארתי שם הירושלמי:

[ובירושלמי הזה יש טעות הדפוס ובירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ה) שם הוא בלא טעות והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע והכי איתא שם שמואל ב"ר אבא בעי קומי ר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו על כל הקדשים בטומאה (פי' כמו דאמר בירושלמי דיצתה הבערה לחלק כן אחותו יצתה לחלק א"כ יצאו שלמים נמי ויחלוקו על כל הקדשים בטומאה שאם אכל חייב על כל אחת) א"ל לצורך יצא למעט קדשי בדק הבית דאין חייבין עליהם משום פיגול ונותר וטמא (פי' האי דיצתה טומאה בשלמים לא יצתה לחלק רק לצורך להוציא קדשי בדק הבית שאין חייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא וכמו דאיתא בש"ס דילן בכריתות (דף ב') ולאו מתניתא היא קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה לחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא משא"כ בקדשי בדק הבית א"ל מכיון שהם מצטרפין כצ"ל) אין חולקין (פי' שמקשה לו דאיך רוצה לומר שיצתה שלמים לחלק על כל הקדשים בטומאה דכיון שהם מצטרפים איך חולקים דאם היו חולקים לחטאות לא היו מצטרפין) וא"כ איך בעי שמואל בר אבא קומי ר' זעירא שיצאו שלמים ויחלוקו על כל הקדשים לטומאה וע"ז אמר לי' לכן היא צריכה והכא בשבת הגירסא כיניויחלוקו ולא יצטרפו (פי' דמקשה על מתניתין נמי דיצאו שלמים ויחלוקו על כל הקדשים לטומאה וכיון שיתחלקו לחטאות ע"כ לא יצטרפו נמי [ועיין בכריתות (דף ב') והלא שלמים בכלל כל הקדשים פי' למה יצאו כו' שהן קדשי מזבח וחייבין עליהם אף כל שהם קדשים חייבין עליהם יצאו קדשי בדק הבית כו' עיי"ש]: