נועם ירושלמי על שבת ג:ג:ו

שם (ה"ג) תמן אמרין חמה מותרת תולדת חמה אסורה: רבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתני' פליגא על רבנין דהכא לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה (פי' אלמא דתולדה חמה אסור ומשני שנייא היא שהוא עושה חריץ כו' מתניתא פליגא על רבנין דתמן דתני רשב"ג אומר מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח כו' (פי' וא"כ מוכח דתולד' חמה מותר) מה עבדין לה רבנן דתמן פתרין לה חלוקין על רשב"ג. על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טברי'. ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טברי'. ופי' הק"ע סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריה (פי' דהלכה כאנשי טברי') וחכמים שאסרו החמירו והוא משום דרבנן דהכא סברין דתולדת חמה נמי מותר וכן כתב הפ"מ דסלקת פלוגתא דמתניתין כר' יוסי דסובר דתולדת חמה מותר ופירושיהם דחוק מאוד]:

ול"נ שיש וט"ס) בירושלמי (וכצ"ל) על דעתין דרבנן דתמן כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דסברי חמה מותר ותולדה חמה אסור והא דתנינן לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה הוא מחמת דתולדת חמה אסור) ע"ז אומר כמעשה שעשו אנשי טברי' (פי' דמעשה טברי' הוי נמי תולדת חמה) כמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ה"ק לי' רבנן לר' יוסי והא מעשה דאנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' על דעתין דרבנן דהכא (פי' דסברי דתולדת חמה נמי מותר והא דלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים הוא משום שעושה חריץ) [וברישא פליגי לפי שיטת הירושלמי אם בעינן תבשיל ברור וכמו דאמרינן שם בירושלמי ר' יוסי כדעתי' כמה דאמר תמן אין חימוצו ברור (פי' גבי תפוח שריסקו) כן הוא אמר הכא אין תבשילו תבשיל ברור]. וא"כ מאי הא דאמרי' מעשה שעשו אנשי טברי' והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' נ"ט) בשלמא למ"ד גזירה שמא יטמין ברמץ היינו דדמי להטמנה. אלא למ"ד מפני שמזיז עפר ממקומו מאי איכא למימר מי סברת אסיפא קאי ארישא קאי לא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר והכי קאמרי לי' רבנן לר' יוסי הא מעשה שעשו אנשי טברי' דתולדת חמה הוא כו' אבל לשיטת הירושלמי הא דמתיר רבי יוסי משום שאין הבשילו תבשיל ברור ובמיחם שבצד האור נמי משום דאינו תבשיל ברור וע"כ אמרינן התם תנא אמר ר' יוחנן בר מרי' בשלא העביר ידו ממנו אבל אם העביר ידו ממנו אסור והוא משום דהוי כמו תבשיל ברור וא"כ אמאי קאי האי מעשה דאנשי טבריה:

וע"ז אומר על דעתין דרבנן דהמן כמעשה שעשו אנשי טברי' והוא ראי' דתולדת חמה אסור ועל דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין מעשה שעשו אנשי טברי' ופי' דהמשנה ראשונה סלקת פי' שהוא סוף המשנה). מעשה שעשו אנשי טברי' והוא ענין בפני עצמו לענין המשנה וכמו דאמרינן בשבת (ד' ל"ט) ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרי להו רבנן בטלה הטמנה בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום:

[וכן אמרינן בירושלמי (רפי"ט דשבת) ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש כו' אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאי איפשר לה לעשות מע"ש דוחה את השבת כו' א"ר יונה סלקה מתניתין (פי' הק"ע ליתא למתניתין דמשמע הלכה כר"ע דהא ר' הורה כר"א ועוד פי' בדוחק וכן הפ"מ פי' שמסויימת הברייתא דתני בשם ר' אלעזר ולא כההיא דקתני סתמא ולי נראה שהפי' הוא כפשוטו דבכל מקום שאומר כלל אמר כו' הוא לבאר ההלכה ראשונה וע"ז אמר כלל אמר אבל הכא ר"ע חולק על ר"א שאמר דמכשירי מילה דוחה את השבת ור"ע אמר כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה וע"ז אמר ר' יונה סלקה (פי' שהוא סוף המשנה) ור"ע פליג ולא קאי לברר דברי ר"א וכן הכא נמי אומר על דעתין דרבנן דהכא סלקת מתניתין) מעשה שעשו אנשי טברי' (כצ"ל) (פי' שהוא סוף המשנה) ואח"כ אומר מעשה שעשו אנשי טברי' (ולא כמעשה) מפני שהוא ענין בפני עצמו לענין הטמנה בדבר המוסיף הבל ולא שייך להך דמתניתין ודו"ק וכן בירושלמי (ספ"ק דנדה) אמר ר' יוסי ב"ר בון סלקת מתניתא עד כאן באשה שיש לה ווסת מכאן ואילך באשה שאין לה ווסת ואפי' תימא לא סלקת מתניתין אלא כל מה דאנן קיימין הכא באשה שיש לה ווסת. פי' סלקא מתניתא היינו שהוא ענין בפני עצמו וכן בכתובות (פ"ז ה"ח) אלא סלקת מתניתין כרשב"ג ואלו כופין אותו להוציא כרבנן עיי"ש ודו"ק]: