נועם ירושלמי על שבת ג:א:יב

עוד שם תני לא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו ר' אחא אמר במזיד כר' מאיר רבי יוסי אמר בשוגג כר' יהודה והנה ר' אחא דאמר במזיד כר"מ א"כ משמע דמדמי האי דינא למבשל ממש דאם זה גרע ממבשל ודמי להא דשכח קדירה ע"ג כירה אם כן היה יכול לאוקמי אפי' בשוגג כר' מאיר והא דרבי יוסי אומר בשוגג כר' יהודה, א"כ משמע דמדמה האי דינא למבשל ואמאי לא מוקים לה במזיד כר' מאיר ולקמן יתבאר זה והנה התוס' הקשו בשבת (דף ל"ח) אבל האי דלא קעביד מעשה במזיד נמי יאכל וכתבו התוס' תימא דהא אמר בפ"ק (דף י"ט) לא תמלאאשה קדירה עסיסיות ותורמסין כו' ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו (פי' וא"כ אי אמרינן דלא שנא להתירא א"כ קשה דהא תני' דלמוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו) ולשיטת הירושלמי ליכא למ"ד בהא דזה יהיה עדיף ממבשל ושרי אפי' במזיד אלא דרב חסדא סובר דמניח גרע טפי משום הגזירה ואסור אפי' בשוגג ולקמן יתבאר בזה:

עוד שם א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור ר' יהודה אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור למה מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אומר ימתין למ"ש כדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום ומ"ט דרבנן נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות היך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית כו' אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מנין אין כאן מנין נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין יש כאן מנין ותייא כמאן דאמר מפני החשד ברם כמ"ד מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד:

והנה בספרי נועם ירושלמי ביארתי הירושלמי הזה. וכעת נבאר קצת באופן אחר והוא דהברייתא דתני לא תמלא אשה קדירה ועסיסיות ותורמסין כו' לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו הוא מדרבנן גזירה שמא יחתה. וכמו דאמרינן בשבת (ד' י"ט) לימא ב"ש היא ולא ב"ה אפי' תימא ב"ה גזירה שמא יחתה. וע"כ כיון שהוא רק מדרבנן ע"כ אומר ר' אחא במזיד כר"מ. אע"ג דמשמעות הברייתא הוא בשוגג אעפ"כ לא רצה לאוקמי בשוגג כר' יהודה דכיון דהוא מדרבנן לא קנסינן בשוגג וע"כ לא בעי שימתין בכדי שיעשו וכמו דאמרינן בגיטין (ד' נ"ג) דר' יהודה אדר' יהודה לא קשי' כי לא קניס בדרבנן אבל בדאורייתא קניס. וכן אמרינן בירושל' (ספ"ב דעירובין) ר' שימי בעי דבר מדבריהן קונסין לו בשוגג כר' ליעזר (פי' דמתמה דבדרבנן יקנסו בשוגג לר' אליעזר) וע"כ מפרש ר' אחא במזיד כר' מאיר וע"כ בעינן בכדי שיעשו ור' יוסי מפרש הברייתא כפשטי' דהיינו בשוגג כר' יהודה וא"כ קשה דהא ר' יהודה לא קאמר אלא במבשל דהוי דאורייתא אבל לא בדרבנן:

וע"ז אומר א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי דמיירי בשוגג כר' יהודא וע"ז אומר הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור ר' יהודה אומר חילוף הדברים הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור למה מפני שהניית שבת עליו וכאן מכיון שאת אומר ימתין למ"ש בכדי שיעשו כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום (פי' דברייתא מפרש הטעם למה אמר דבשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית שוגג יקיים מזיד יעקור) והנה בש"ס דילן איתא בגיטין (ד' נ"ד) דבאתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית והוא משום דברייתא לפי הש"ס דילן לא תנא למה מפני שהניית שבת עליו. וע"כ משני דבאתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית]. אבל הירושלמי תני בברייתא ולמה (פי' למה בשבת אומר בין בשוגג בין במזיד יעקור ובשביעית אומר שוגג יקיים מזיד יעקור) ע"ז אומר מפני שהניית שבת עליו והוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דתרומות) כמו שכתבו התוספות בפ' לפני כו' (ד' ט"ו) שבשביעית האיסור תלוי בגוף הקרקע משא"כ בשבת האיסור הוא במלאכה וע"כ בשבת אומר דבין בשוגג בין במזיד יעקור והוא מפני שהניית שבת עליו וא"כ נהנה ממלאכת שבת משא"כ בשביעית לא שייך שנהנה ממלאכת שביעית שאין האיסור רק בגוף הקרקע ודו"ק:

וע"כ אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי פי' דמפרש להברייתא בשוגג כר' יהודה דאע"ג דהירושלמי סובר דלא קנסינן בדרבנן שוגג אטו מזיד אך כיון דלר' יהודה אין הטעם משום קנס אלא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת. וע"כ סובר דבשוגג נמי אסור דאע"ג דלא עביד איסורא במזיד אעפ"כ סובר ר' יהודה דלא יהנה ממלאכת שבת וע"כ אפי' בדרבנן נמי אסור דמ"מ נהנה ממלאכת שבת [וכן פירש רש"י הטעם בביצה (ד' כ"ד) הילכתא כו' אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ופירש"י דהטעם הוא שלא יהנה ממלאכת שבת והתם בדרבנן הוא ועיין שם בתוס' ד"ה ולערב כו']:

וע"ז אומר מה טעמא דרבנן (פי' שהוא ר' מאיר דקאמר הנוטע בשבת שוגג יקיים ומזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור) ע"ז אומר נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות ופי' רש"י בגיטין (ד' נ"ג) מונין לשביעית ישראל מונין נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית והרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית כו' עיין שם:

וע"כ אמרינן שם האיך עבידא נטע פחות משלשים יום לפני שביעית ונכנסה לשביעית אין תימר חשד אין כאן חשד (פי' דהא אמרינן במוע"ק (ד' ד') דגמירי הלכתא בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזמן שאין ביהמ"ק קיים לא (ועיין בק"ע) אין תימר מנין יש כאן מנין (כצ"ל) דכיון שהוא פחות משלשים לפני שביעית א"כ יש כאן מנין. נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד ואין תימר מנין יש כאן מנין (והוא ט"ס וצ"ל) ואין תימר מנין אין כאן מנין (פי' דאי משום חשד הרי יש כאן חשד דהא נטע בשביעית. ואין תימר מנין אין כאן מנין דהא נטע פחות משלשים לפני מוצאי שביעית וא"כ לא יתחילו למנות אלא ממוצאי שביעית א"כ אין כאן מנין).

והנה בתרומות (פ"ב) הגירסא ואתי כמ"ד מפני מנין ברם כמ"ד מפני החשד וקנסו שוגג מפני מזיד [והנה בפי' הירושלמי הזה נדחקו המפרש מהרא"פ והק"ע וכן הפ"מ נדחק לפרש כמו שהגירסא הוא הכא דקאמר ואתי כמאן דאמר מפני החשד ברם כמאן דאמר מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. וכל פירושיהם הם דחוקים מאוד

וע"כ נראה לי לפרש כמו שהגירסא היא (בפ"ב דתרומות) ואתי כמ"ד מפני המנין ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג אטו מזיד והוא כמו שבארתי דקאי אפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דר' אחא אמר במזיד כר' מאיר (פי' דע"כ תני בברייתא דאסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו) אבל אי אפשר לפרש הברייתא כמשמעה דמיירי בשוגג. דהא ר"מ ס"ל דמבשל בשבת בשוגג מותר בו ביום:

וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני המנין (פי' דר' אחא סובר דהא דאמר דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מטעם מנין). וע"כ מוקי להברייתא דמיירי במזיד כר' מאיר אבל להטעם דבשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור הוא מטעם דנחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות וא"כ במקום דנחשדו ע"כ גזרינן שוגג אטו מזיד:

וא"כ במניח אמרינן תחילה בירושלמי שם בראשונה היו אומרים השוכח תבשיל ע"ג הכירה נחשדו להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין וא"כ בהך ברייתא דלא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין נחשדו ג"כ. וא"כ אי אמרינן דהטעם של ר"מ דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור הוא מפני החשד א"כ בהא דלא תמלא אשה קדירה כו' ג"כ נחשדו א"כ צריך לגזור שוגג אטו מזיד וא"כ למאי אמר במזיד כר"מ ולאפוקי להברייתא מפשטי' דמשמע דמיירי בשוגג והוא משום דר"מ קאמר דהמבשל בשבת בשוגג יאכל מזיד לא יאכל הא מניח חמור ממבשל דבין בשוגג בין במזיד אסור לאכול בו ביום וכמו דסובר ר"מ בשביעית לפי הטעם של חשד אלא ודאי דסובר ר' אחא דהטעם בשביעית הוא מפני מנין ולא מטעם חשד. וע"ז אומר הירושלמי ואתי כמ"ד מפני המנין ברם כמ"ד מפני החשד קנסו שוגג מפני מזיד וא"כ מ"ט א"ר אחא במזיד כר"מ. אלא ודאי דסובר דהטעם משום מנין אבל במניח אעפ"י שנחשדו לא קנסינן שוגג אטו מזיד וע"כ אמר ר' אחא במזיד כר"מ ודו"ק:

ואפשר לפרש לפי הגירסא דהכא דאמר ואתי' כמאן דאמר מפני החשד (פי' דהני אמוראים דסברי דבשהה גזרינן בשוגג נמי דהיינו רב חסדא וכן רב הונא בשם רב ותניר' חייא כן בראשונה היו אומרים כו' ורב פסק כר"מ וכמו דאמרינן בירושלמי שם רב כד הוי מורי בחבורתא הוה אמר כר' מאיר בציבורא הוי מורי כר' יוחנן הסנדלר ובש"ס דילן אמרינן בחולין (ד' ט"ו) והאמר רב חנן כי מורי לי' רב לתלמידי מורי להו כר' מאיר כו' וא"כ סובר רב כר"מ ואפ"ה אמרו במניח דגזרינן שוגג אטו מזיד וע"ז אומר ואתי כמ"ד מפני החשד (פי' דהטעם של ר"מ דמחמיר בשביעית הוא מפני החשד) ברם כמ"ד מפני המנין קנסו בשוגג מפני המזיד. (פי' בתמי') דא"כ מנין להחמיר במניח אף בשוגג הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ובפרט בדרבנן אלא ודאי שהטעם הוא בשביעית מפני החשד וע"כ כיון דבשביעית סובר ר"מ דקניס שוגג אטו מזיד והטעם הוא מפני החשד. ע"כ כיון שראו שנחשדו להיות מניחין ע"כ קנסו שוגג אטו מזיד ודו"ק: