נועם ירושלמי על שבת יח:א:ה

מתניתין מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה כו' מפנין תרומה טהורה ודמאי כו'. ובגמ' אית תניי תני מטלטלין את הדימוע ואית תניי תני אין מטלטלין אמר רבי אלעזר מטלטלין במדומע בתרומה טהור' ומ"ד אין מטלטלין בתרומה טמאה ובאותו שיש בו כדי להעלות אבל באותו שאין בו כדי להעלות לא (וכתב הק"ע פליג אהא דמשני דמטלטלין איירי בתרומה טהורה כו' אלא מוקי לברייתא דמטלטלין באותו שיש בו כדי להעלות מתוכו כפי התרומה שנפלה וברייתא דאין מטלטלין איירי בשאין בה כדי להעלות ותרווייהו בתרומה טמאה שנדמעת איירי) מאן תנא מטלטלין ר"א דתנינן רבי אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ופי' הק"ע מאן תנא דמטלטלין בשיש בו כדי להעלות דהא מ"מ אסור להעלותו דמתקן הוא בשבת וע"ז אומר הא מני ר"א היא דתנן (בפ"ה דתרומות) ר"א אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וכמאן דמונחת לבדה היא ולא מתקן מידי עכ"ל והוא כמו דאמרינן בשבת (דף קמ"א) על הא דתנן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ואמאי הא קא מתקן רבי יהודה כר' אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא דתנן סאה תרומה שנפלו לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר ר' אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אימר דשמעת ליה לחומרא לקולא מי שמעית ליה כו':

אך דמ"מ קשה דלמה לי למימר דר"א היא ואמאי לא קאמר רבי יהודה היא שסובר בפירוש דמעלין את המדומע בא' ומאה ובירושלמי (פ"ב דערלה) אמרינן מה את עביד לי' כתחילת הפרשה או כסוף הפרשה אין תימר בתחילת הפרשה אין תעבדוני כתחילת הפרשה כו' אינו דוחה את השבת ואין תעבדוני כסוף הפרשה כו' דוחה את השבת כו' תמן תנינן ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע בא' ומאה ותני עלה רשב"א אומר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ר' יונה אמר רבי יהודה עביד לה כסוף הפרשה רשב"א עביד ליה כתחילת הפרשה כו' וא"כ היה יכול לומר ר' יהודה היא דאמר מעלין את המדומע בא' ומאה:

ע"כ נראה לי דהא דקאמר מאן תנא מטלטלין ר"א דתנן ר' אליעזר אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, הוא דאם הוא דבר האסור בלבד אין מטלטלין. אבל אם הוא. דבר האסור ודבר המותר מטלטלין וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"ז ה"ו) אנן תנינן והאבן בתוכה תני דבי רבי והאוכלין והאבן בתוכה כו' וע' ברמב"ם (פכ"ה מה' שבת הל' י"ד) וע"ז אומר מאן תנא מטלטלין ר' אליעזר דתנן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה, וע"כ הוי כאלו הוא דבר האסור ודבר המותר אבל לא מצד שמותר להעלות את הדימוע דא"כ הי' לו לומר דר' יהודה היא, אלא ודאי דאפילו אסור להעלות את המדומע: וכמו דאמרינן בשבת (ד' קמ"ב) אימר דשמעית לי' לחומרא לקולא מי שמעית לי' אפ"ה מטלטלין משום דהוי דבר המותר ודבר האסור. ואתי שפיר דלאח"כ אומר תני מטלטלין אחד תרומה טהורה וא' תרומה טמאה (וצ"ל מטלטלין אחד טבל טמא וא' טבל טהור) ומיירי כשהתנה עלי' שיהי' תרומה בשבת ע"כ מטלטלין וכמו דאמר לקמן א"ר זעירא הדא אמרה טבל שיש עלי' תנאי מותר לטלטלו (פי' כיון דאיפשר לתרום מחמת שהתנה עליו ושם הוא ההיתר מחמת שיכול להפריש בשבת ולא משום דהוי דבר המותר ודבר האסור [ולקמן יתבאר בזה] דהא התם הוא טבל וא"כ כל זמן שלא הפרישו הוי כולו איסור וע"כ כל ההיתר הוא מחמת שיש בידו להפריש והכא אין ההיתר הוא משום שיכול להעלות את הדימוע אלא מחמת שמעורב היתר עם איסור ואיפשר לומר דבכאן צריך לגרוס תני מטלטלין תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה וצ"ל דתני מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה וא"כ ה"נ מטלטלין לר"א משום דהוי כשני דברים דהיינו חולין טמאין עם תרומה טמאה, וע"כ מטלטלין):

[ואיפשר דצריך לגרוס הא דאמר תחילה ובאותה שיש בה כדי להעלות בכאן (וצ"ל) ובאותה שיש בה כדי להעלות פי' הא דאמרינן דמטלטלין את הדימוע כר' אליעזר דאמר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ובאותה שיש בה כדי להעלות אבל אם אין בה כדי להעלות אם כן הוי כמו שכולו איסור וע"כ אסור לטלטל אפי' לר"א ודו"ק]: